אלא משכון דנקיט למה ליה אלא לאו שמע מיניה מאי אינו משמט דקאמר רבן שמעון בן גמליאל אינו משמט בכולו ומאי משמט דקאמר רבי יהודה הנשיא להך פלגא דלא נקיט עליה משכון
¿De qué serviría tener una prenda? Por tanto, parece que Rabán Shimón considera que no se cancela toda la deuda, mientras Rabí Yehudá Hanasi solo excluye de la cancelación la parte cubierta por la garantía.
ובהא קמיפלגי דרבן שמעון בן גמליאל סבר כנגד כולו הוא קונה ורבי יהודה הנשיא סבר כנגדו הוא קונה
Podría inferirse que Rabán Shimón considera que el anticipo adquiere por toda la suma y Rabí Yehudá solo por su importe.
לא מאי אינו משמט דקאמר רבן שמעון בן גמליאל להך פלגא דנקיט עליה משכון מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא דנקיט עליה משכון נמי משמט אלא משכון דנקיט למה ליה לזכרון דברים בעלמא
Pero quizá Rabán Shimón se refiere solo a la mitad garantizada, y Rabí Yehudá Hanasi considera que incluso esa mitad se cancela. ¿Para qué conservar entonces la prenda? Como mero recuerdo del compromiso.
רב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמיה דרב אמר ליה במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה
Rav Kahaná recibió dinero por lino; después subió el precio y consultó a Rav. Este le dijo: «Entrega lino por el dinero efectivamente recibido; respecto al resto solo hubo palabras, y retractarse de palabras no te convierte en persona de poca confianza».
דאיתמר דברים רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה
Rav y Rabí Yojanán discreparon expresamente: para Rav, retractarse de palabras no constituye falta de confianza; para Rabí Yojanán, sí.
מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה תלמוד לומר (ויקרא יט, לו) הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב
Se objetó desde «Medida justa» (Levítico 19:36): ¿por qué decir «hin justo», si ya figura en la medida de efá? Para enseñar que el «sí» y el «no» de una persona deben ser sinceros. Abayé explicó que la prohibición es hablar de una manera y pensar otra.
מיתיבי ר' שמעון אומר אף על פי שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית מכל מקום כך הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו
Otra objeción es la enseñanza de Rabí Shimón: aunque un vestido adquiere un dinar de oro y no al revés, quien no cumple su palabra recibe la advertencia de «Quien castigó a la generación del Diluvio...».
תנאי היא דתנן מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד
Se respondió que es disputa entre tannaim. Se cuenta que Rabí Yojanán ben Matiá mandó a su hijo contratar trabajadores; el hijo prometió comida. El padre le advirtió que ni un banquete de Shlomó bastaría para cumplir con hijos de Abraham, Yitzjak y Yaakov, y le ordenó aclarar antes de comenzar que solo daría pan y legumbres.
ואי ס"ד דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך שאני התם דפועלים גופייהו לא סמכא דעתייהו מאי טעמא מידע ידעי דעל אבוה סמך
Si una promesa verbal obligase moralmente, ¿cómo pudo ordenarle retractarse? Porque los trabajadores sabían que el hijo actuaba en nombre de su padre y no confiaban plenamente en la promesa sin su aprobación.
אי הכי אפילו התחילו במלאכה נמי התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו אמרו מימר אמר קמיה דאבוה וניחא ליה
¿Por qué solo antes del trabajo? Una vez comenzado, podían suponer que el padre había sido informado y consentido.
ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא מותר לחזור בו אמר רב פפא ומודה רבי יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתייהו
¿Acaso Rabí Yojanán siempre condena retractarse? También dijo que quien promete un regalo puede retractarse. Esto es obvio jurídicamente; quiere decir que está permitido moralmente. Rav Papá explicó que Rabí Yojanán reconoce excepción en los regalos pequeños, respecto de los cuales el receptor confía en la promesa.
הכי נמי מסתברא דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר ביה משום הכי רשאי אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי אישתכח דקא אכיל טבלים
Esto se confirma: Rabí Abahú citó a Rabí Yojanán diciendo que si un israelita promete a un levita un kor de diezmo, el levita puede designarlo como terumá del diezmo sobre productos de otro lugar. Si el prometiente pudiera retractarse, el levita podría comer producto sin diezmar.
הכא במאי עסקינן כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו
Se sugirió que el levita había recibido el diezmo y luego lo depositó de nuevo con el dueño.
אי הכי אימא סיפא נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת ואי סלקא דעתך כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו אמאי אין לו עליו אלא תרעומת כיון דמשכיה ממונא אית ליה גביה אלא לאו שמע מינה בדלא נטלו שמע מינה
Pero la continuación dice que, si el dueño se lo dio a otro levita, el primero solo tiene motivo de queja. Si ya lo había recibido y vuelto a depositar, tendría derecho patrimonial. Por tanto, se trata de una promesa aún no entregada.
ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי לסוף אייקר שומשמי הדרו בהו ואמרו ליה לית לן שומשמי שקול זוזך לא שקיל זוזיה איגנוב אתו לקמיה דרבא אמר ליה כיון דאמרי לך שקול זוזך ולא שקלית לא מבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי אמרו ליה רבנן לרבא והא בעי לקבולי עליה מי שפרע אמר להו הכי נמי
Un hombre pagó sésamo y luego el precio subió. Los vendedores se retractaron y le dijeron que retirara su dinero. Él no lo hizo y fue robado. Ravá juzgó que, después de ofrecer devolverlo y negarse el comprador, ni siquiera eran guardianes gratuitos; pero los sabios observaron que debían aceptar la invocación «Quien castigó...». Ravá admitió ese punto.
אמר רב פפי אמר לי רבינא לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוי קא משני בדבוריה בדידי הוה עובדא ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה והוה יתיבנא ואתא ההוא גברא וקאי אבבא אמר לי אית לך שומשמי לזבוני
Rav Papí relató que Raviná le transmitió un caso de un sabio llamado Rav Tavut, o Rav Shmuel bar Zutrá, quien jamás cambiaría su palabra por ninguna riqueza. Un viernes, ya de tarde, un hombre llegó y le preguntó si tenía sésamo para vender.
בבא מציעא מ״ט א
16 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
