הבעלים נותנין עשרים ושש עשרים ושנים הבעלים נותנין עשרים ושבע בעשרים ושלש הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע
«... si otra persona ofrece veintiuno, el dueño paga veintiséis; si ofrece veintidós, el dueño paga veintisiete; si ofrece veintitrés, el dueño paga veintiocho; si ofrece veinticuatro, el dueño paga veintinueve».
עשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים לפי שאין מוסיפין חומש על עילוי של זה שמע מינה חומשא מלבר ש"מ
«Si otra persona ofrece veinticinco, el dueño paga treinta, pues no añade un quinto a la mejora de precio propuesta por otro». Esto demuestra que el quinto se calcula por fuera, es decir, una cuarta parte adicional del principal, que constituye un quinto del total.
כתנאי (ויקרא כז, טו) ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר חמישיתו חומשו של קרן
Es una disputa de tannaim. «Añadirá su quinta parte» (Levítico 27:15), según Rabí Yoshiá, significa que el principal y el añadido juntos forman cinco partes iguales; según Rabí Yonatán, se agrega una quinta parte del principal.
איבעיא להו חומש מעכב או אינו מעכב ד' בד' פריק ואכנפשיה מוסיף חומש אלמא חומש לא מעכב או דלמא ארבעה בחמשה פריק וחומש מעכב
Se preguntó si pagar el quinto adicional es indispensable para completar la redención: ¿redime cuatro con cuatro y queda personalmente obligado a añadir el quinto, o solo redime cuatro mediante cinco?
אמר רבינא ת"ש הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור
Raviná propuso una prueba: «El demai no tiene quinto adicional ni obligación de eliminación al final del período».
הא קרן יש לו מאי טעמא קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתא בדרבנן
Pero el importe principal sí debe pagarse. ¿Por qué? El principal, indispensable según la ley bíblica, se exigió también en la rabínica; el quinto, que no es indispensable bíblicamente, no se exigió para el demai.
לימא כתנאי נתן את הקרן ולא נתן את החומש רבי אליעזר אומר יאכל רבי יהושע אומר לא יאכל א"ר נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי רבי יהושע בחול
Quizá es disputa de tannaim: quien pagó el principal y no el quinto, según Rabí Eliezer puede comer el producto; según Rabí Yehoshúa, no. Rabí declaró preferible a Rabí Eliezer en Shabat y a Rabí Yehoshúa entre semana.
מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בשבת מכלל דפליגי אפילו בחול מדאמר נראין דברי רבי יהושע בחול מכלל דפליגי אפילו בשבת
Si considera apropiado a Rabí Eliezer en Shabat, este discrepa también entre semana; si considera a Rabí Yehoshúa entre semana, este discrepa también en Shabat.
מאי לאו בהא סברא קמיפלגי דרבי אליעזר סבר חומש לא מעכב ור' יהושע סבר חומש מעכב
¿No se debe a que Rabí Eliezer considera que el quinto no impide la redención y Rabí Yehoshúa que sí?
אמר רב פפא לא דכולי עלמא חומש לא מעכב והכא בחיישינן לפשיעותא קמיפלגי מר סבר חיישינן לפשיעותא ומר סבר לא חיישינן לפשיעותא
Rav Papá dijo que ambos aceptan que no es indispensable, y solo discrepan en el temor a que la persona descuide luego su pago.
אמר ר' יוחנן הכל מודים בהקדש שחילל הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק
Rabí Yojanán dijo: «Todos coinciden en que la consagración queda redimida, pues los tesoreros del Templo pueden exigir el saldo públicamente».
ובהקדש לא פליגי והתניא נתן את הקרן ולא נתן לו את החומש ר' אליעזר אומר חילל וחכמים אומרים לא חילל א"ר נראין דברי ר' אליעזר בהקדש ודברי חכמים במעשר
¿No hay disputa sobre los bienes consagrados? Otra baraita dice que, si se paga el principal y no el quinto, Rabí Eliezer considera efectuada la redención y los sabios no. Rabí expresó que prefería a Rabí Eliezer para consagraciones y a los sabios para el segundo diezmo.
מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בהקדש מכלל דפליג אפילו במעשר מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר מכלל דאינהו פליגי אפי' בהקדש
Eso implica que Rabí Eliezer también discrepa sobre el diezmo y los sabios también sobre consagraciones.
אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר יוחנן הכל מודים בשבת בהקדש שחילל חדא דכתיב (ישעיהו נח, יג) וקראת לשבת עונג ועוד הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק
Por tanto, la declaración de Rabí Yojanán debe ser: todos coinciden en que, en Shabat, la consagración queda redimida, tanto por el gozo del Shabat («Lo llamarás delicia», Isaías 58:13) como porque los tesoreros pueden cobrar el quinto.
אמר רמי בר חמא הרי אמרו הקדש אינו מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר (ויקרא כז, יט) ונתן הכסף וקם לו חומשו מהו שיתחלל על הקרקע
Ramí bar Jamá preguntó: los bienes consagrados no pueden redimirse sobre terrenos, pues la Torá exige «dinero». ¿Puede pagarse el quinto sobre terreno?
תרומה אינה משתלמת אלא מן החולין דרחמנא אמר (ויקרא כב, יד) ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש חומשה מהו שישתלם שלא מן החולין
La terumá consumida indebidamente debe compensarse con producto no consagrado, pues dice «Dará al sacerdote lo santo», algo que puede hacerse sagrado. ¿Puede pagarse el quinto con otros bienes?
מעשר אין מתחלל על האסימון דרחמנא אמר (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר שיש עליו צורה חומשו מהו שיתחלל על האסימון
El segundo diezmo no se redime sobre metal sin acuñar, porque «Atarás el dinero en tu mano» requiere moneda con figura. ¿Puede redimirse allí su quinto?
אתגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אמר קרא עליו לרבות חומשו כמותו
Llegado el asunto a Ravá, respondió: «El versículo dice “sobre él” para incluir el quinto en la misma categoría que el principal».
אמר רבינא אף אנן נמי תנינא הגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל דמי תרומה אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין והקרן דמי תרומה
Raviná aportó una Mishná: quien roba terumá y no la come paga doble según su valor; si la come, paga dos principales y un quinto: uno de los principales y el quinto deben proceder de producto no consagrado, y el otro principal de valor equivalente a la terumá.
בבא מציעא נ״ד א
19 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
