הניחא למאן דאמר אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך שפיר אלא למאן דאמר יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך מאי איכא למימר
Eso es comprensible según quien sostiene que un amo no puede decir a su esclavo: «Trabaja para mí, pero no te alimentaré». Sin embargo, según quien sostiene que sí puede decirlo, ¿cómo se explica?
אלא אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות ובהא פליגי דמר סבר יכול ומר סבר אין יכול ורבי יוחנן דאמר יכול הרב שביק מתניתין ועביד כברייתא
Más bien, ambas enseñanzas tratan de quien no proporciona alimento, y discrepan en esto: uno sostiene que el amo puede imponer trabajo sin sustento y el otro que no puede. Pero Rabí Yojanán, que afirma que sí puede, ¿dejaría de lado la Mishná para seguir la baraita?
אלא דכולי עלמא משל שמים הוא אוכל ולא מצי קציץ ומאי קוצץ דאמר רבי הושעיא מזונות
¿O debemos concluir que todos sostienen que el trabajador come por concesión del Cielo y que no se puede pactar la renuncia a ese derecho? Entonces, ¿qué significa que Rabí Hoshayá permita pactarlo? Se refiere a la manutención.
דכוותיה גבי בהמתו תבן נקוץ לה אלא בהא קמיפלגי דמר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל:
Pero, según esta interpretación, también debería poder pactar el alimento del animal, su paja. Más bien, la discrepancia es la siguiente: uno sostiene que come de lo suyo y el otro que come por concesión del Cielo.
מתני׳ קוצץ אדם על ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו הגדולים על ידי אשתו מפני שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת
Mishná: Una persona puede pactar la renuncia al derecho de comer por sí misma, por sus hijos e hijas mayores, por sus esclavos y esclavas mayores y por su esposa, pues tienen discernimiento. Pero no puede pactarla por sus hijos e hijas pequeños, por sus esclavos y esclavas pequeños ni por sus animales, pues no tienen discernimiento.
השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען פודה ומאכילן נתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען מעשר ומאכילן
Quien contrata trabajadores para ocuparse de su plantación del cuarto año no debe permitirles comer de sus frutos. Si no les advirtió, los rescata y les da de comer. Si se abrieron sus tortas de higos prensados o sus toneles, tampoco pueden comer; si no les avisó, separa el diezmo y les da de comer.
שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה:
Los guardianes de frutos pueden comer según la costumbre local, pero no en virtud de un derecho establecido por la Torá.
גמ׳ שומרי פירות אמר רב לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסין אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה קסבר משמר כעושה מעשה דמי
Guemará: Respecto a los guardianes de frutos, Rav dijo: esto se enseñó únicamente acerca de quienes vigilan huertos y vergeles; los guardianes de prensas de vino y de montones de cosecha comen por derecho de la Torá. Rav considera que la vigilancia equivale a realizar una labor.
ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גיתות וערימות אבל שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה קא סבר משמר לאו כעושה מעשה דמי
Shmuel dijo: esto se enseñó únicamente acerca de los guardianes de prensas y montones de cosecha; los vigilantes de huertos y vergeles no comen ni por derecho de la Torá ni por costumbre local. Sostiene que vigilar no equivale a realizar una labor.
מתיב רב אחא בר רב הונא המשמר את הפרה מטמא בגדים ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי אמאי מטמא בגדים אמר רבה בר עולא גזירה שמא יזיז בה אבר
Rav Ajá bar Rav Huna objetó: quien vigila la vaca roja transmite impureza a sus vestidos. Si vigilar no equivale a trabajar, ¿por qué los impurifica? Rabbá bar Ulá respondió: por un decreto preventivo, por temor a que mueva alguna de sus extremidades.
מתיב רב כהנא המשמר ארבע וחמש מקשאות הרי זה לא ימלא כריסו מאחד מהן אלא מכל אחד ואחד אוכל לפי חשבון ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי אמאי אוכל
Rav Kahaná objetó: quien vigila cuatro o cinco campos de pepinos no puede llenarse el vientre comiendo solo del fruto de uno; debe comer proporcionalmente de cada uno. Pero, si vigilar no se considera trabajo, ¿por qué tiene derecho a comer?
אמר רב שימי בר אשי בעקורין שנו עקורין והלא נגמרה מלאכתן למעשר שלא ניטל פיקס שלהם
Rav Shimi bar Ashi respondió: se enseñó respecto a frutos ya arrancados. Pero, si ya se han arrancado, ¿acaso no se completó su preparación para el diezmo? No, porque aún no se les retiró su flor seca.
אמר רב אשי כוותיה דשמואל מסתברא דתנן ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש כו' מכלל דאיכא דלא קא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה
Rav Ashi dijo: la opinión de Shmuel parece razonable. En efecto, la Mishná enseña: «Estos comen por derecho de la Torá: quien trabaja con frutos unidos a la tierra durante la finalización de su labor, y con frutos separados de la tierra...». Esto implica que hay quienes solo comen por costumbre local, no por derecho de la Torá.
אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין מאי אינן אוכלין אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ומאי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכל שכן שומרי גנות ופרדסות:
Pero examina el final: «Y estos son los que no comen». ¿Qué significa «no comen»? Si solo significa que carecen del derecho bíblico pero comen por costumbre, sería una repetición de la primera parte. Por lo tanto, significa que no comen ni por la Torá ni por costumbre: por ejemplo, quien trabaja con frutos aún unidos a la tierra cuando no se está completando la labor; y con mayor razón los vigilantes de huertos y vergeles.
מתני׳ ארבעה שומרים הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל
Mishná: Hay cuatro clases de guardianes: el guardián gratuito, el prestatario, el guardián remunerado y el arrendatario. El guardián gratuito presta juramento respecto de cualquier pérdida, y el prestatario responde económicamente por todas ellas.
ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:
El guardián remunerado y el arrendatario juran cuando el bien se rompe, es capturado o muere, pero pagan cuando se pierde o es robado.
גמ׳ מאן תנא ארבעה שומרים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה רבי מאיר היא אמר ליה רבא לרב נחמן מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין אמר ליה הכי קאמינא לך מאן תנא שוכר כנושא שכר רבי מאיר היא
Guemará: ¿Quién es el tana que enseña cuatro tipos de guardianes? Rav Najmán dijo, en nombre de Rabbá bar Avuhá: Rabí Meir. Rava preguntó a Rav Najmán: ¿acaso hay alguien que niegue que existan cuatro clases de guardianes? Respondió: quise decir: ¿quién equipara al arrendatario con el guardián remunerado? Rabí Meir.
והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה דתניא שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר חנם ר' יהודה אומר כשומר שכר רבה בר אבוה איפכא קתני
Pero de Rabí Meir hemos oído lo contrario. Se enseñó: «¿Cómo paga el arrendatario? Rabí Meir dice: como un guardián gratuito; Rabí Yehudá dice: como un guardián remunerado». Rabbá bar Avuhá enseñó sus opiniones en orden inverso.
אי הכי ארבעה שלשה נינהו אמר רב נחמן בר יצחק ד' שומרין ודיניהם שלשה
Si es así, ¿por qué se habla de cuatro, si en cuanto a responsabilidad solo son tres? Rav Najmán bar Yitzjak respondió: hay cuatro tipos de guardianes, pero tres regímenes de responsabilidad.
ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפלת למיא אתא לקמיה דרבה ופטריה אמר מאי הו"ל למעבד
Un pastor apacentaba ganado junto a la ribera del río Papa. Uno de los animales resbaló y cayó al agua. Se presentó ante Rabbá y este lo eximió, diciendo: «¿Qué podía haber hecho?».
בבא מציעא צ״ג א
20 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
