Ibn Ezra sobre Shemot 31

Ibn Ezra sobre Shemot 31:1

וידבר. אמר הגאון למה נבחרו בצלאל ואהליאב, והשיב כי בצלאל מבני יהודה שהמשילו יעקב לגור אריה גם אהליאב מבני דן שהמשילו משה לגור אריה והאריה צר מאחוריו, וככה היה הבית וזה דרש הדורש כי בצלאל ואהליאב לא בנו הבית, ורוחב המשכן שעשו היה שוה ואין טעם לשאלתו, כי נבחרו בעבור שלא היה בישראל כמוהם:

Y habló. El Gaón preguntó por qué fueron escogidos Betzalel y Oholiav. Respondió que Betzalel pertenecía a los hijos de Yehudá, a quien Yaakov comparó con un cachorro de león, y Oholiav pertenecía a los hijos de Dan, a quien Moshé también comparó con un cachorro de león. El león es estrecho en su parte posterior, y así también era la Casa. Esta es una interpretación homilética, porque Betzalel y Oholiav no construyeron la Casa, y la anchura del Mishkán que hicieron era uniforme. Tampoco tiene sentido su pregunta, porque fueron escogidos debido a que no había en Israel nadie semejante a ellos.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:2

ראה. בעין כבוד:

Mira. Con el ojo de la gloria.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:3

והקרוא הוא בצלאל והטעם קראתי בשמו שאין כמוהו לעשות המשכן:

El llamado es Betzalel. El sentido de «lo he llamado por su nombre» es que no había nadie semejante a él para construir el Mishkán.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:4

ועל דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות והמשכילים יבינום:

Según el sentido sencillo, Kalev, hijo de Yefuné, no es Kalev, hijo de Jetzrón. Existen pruebas concluyentes, y las personas inteligentes las comprenderán.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:5

ואמלא אתו.כמו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד, ט) וכתוב ונחה עליו רוח ד' (ישעי' יא, ב) ופי' מה היא רוח ד' והיא רוח חכמה ובינה (שם), החכמה היא הצורות האצורות באחרונית מוח הראש ומלת תבונה גם בינה מגזרת בֵין והיא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה כנגד הנקב האמצעי במוח הראש כי החכמה כנגד הנקב האחרון והדעת המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות ובלשון ישמעאל קורין הדעת אלתכיי"ל והתבונה אלפכר"ה, והחכמה אלחכמ"ה, והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון ומדות וערכים ומלאכת שמים וחכמת התולדת וסוד הנשמה והיה לו יתרון על כל אנשי דורו, שהיה יודע כל מלאכה, כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת על כן כתוב ובכל מלאכה בוי"ו:

Lo llené. Es como: «Yehoshúa, hijo de Nun, estaba lleno del espíritu de sabiduría», y está escrito: «Reposará sobre él el espíritu del Eterno». Después explica qué es el espíritu del Eterno: «espíritu de sabiduría y de entendimiento». La sabiduría consiste en las formas almacenadas en la parte posterior del cerebro. La palabra tevuná, «entendimiento», al igual que biná, deriva de bein, «entre», y es la forma que se encuentra entre la forma del conocimiento y la forma de la sabiduría, frente a la cavidad intermedia del cerebro. La sabiduría corresponde a la cavidad posterior, mientras el conocimiento se conecta con las cavidades cerebrales cercanas a la frente mediante las percepciones sensoriales. En árabe llaman al conocimiento al-tajayyul, al entendimiento al-fikrá y a la sabiduría al-jikmá. Betzalel estaba lleno de toda sabiduría: cálculo, medidas, proporciones, astronomía, ciencia de la naturaleza y el secreto del alma. Poseía una ventaja sobre todos los hombres de su generación: conocía toda clase de trabajo. Muchos sabios de corazón no conocen siquiera un solo oficio. Por eso está escrito «y en toda clase de trabajo», con una vav añadida.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:6

אתו. כמוהו במלאכות, ולא בחכמת מלאכת חרש, והנה פי' ובכל מלאכה לחשוב מחשבות:

Con él. Semejante a él en los oficios, aunque no en la sabiduría del arte del artesano. Así, «y en toda clase de trabajo» explica «para concebir diseños».

Ibn Ezra sobre Shemot 31:7

ובלב כל חכם לב. לעשות מלאכה כי גם זה ימצא בתולדת האדם, שיוציא מלבו דברים עמוקים במלאכת המדות, והוא לא למד החכמה:

Y en el corazón de todo sabio de corazón. Para realizar el trabajo. También esto puede encontrarse de manera natural en el ser humano: que extraiga de su corazón ideas profundas en el arte de las proporciones, aunque nunca haya estudiado esa ciencia.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:8

ועתה יזכיר כל אשר יעשו:

Ahora mencionará todo lo que debían realizar.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:9

את. החל מהאהל שהוא כולל והזכיר הארון והכפורת בעבור גודל מעלתם:

El. Comenzó con la Tienda, que lo incluye todo. Mencionó el Arca y el propiciatorio debido a su gran dignidad.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:10

ואת כל כלי האהל. הפרכת והמסך והקרשים והבריחים והזכיר השולחן על הדרך שהזכרתי:

Y todos los utensilios de la Tienda. El velo, la cortina, las tablas y los travesaños. Mencionó la mesa conforme al orden que ya expliqué.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:11

ואת בגדי השרד. בגדי הנסיעה שיכסו בהם הארון והשלחן והמזבח והמנורה וככה מפורש ומן התכלת והארגמן ותולעת השני (למטה לט א) כל אחד לבדו ככתוב בפרשת במדבר סיני עשו בגדי שרד ואח"כ כתוב ויעשו את בגדי הקדש (שם שם) ואחר כן פירש אותם, והנה מלת שרד מגזרת פליט ושריד (ירמי' מד יד):

Y las vestiduras de servicio. Son las vestiduras utilizadas durante los viajes, con las cuales cubrían el Arca, la mesa, el altar y la menorá. Así está explicado expresamente: «Del azul, del púrpura y del carmesí», cada uno por separado, como está escrito en la sección de Bamidbar: «Hicieron las vestiduras de servicio», y después: «Hicieron las vestiduras sagradas». Posteriormente las explica. La palabra serad, «servicio», deriva de «refugiado» y «remanente».

Ibn Ezra sobre Shemot 31:12

לקדש. לצרך הקדש הם:

Para santificar. Son necesarios para el servicio sagrado.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:13

ויאמר. כל לאמר עם וידבר לאמור לו רק זה לאמר לישראל:

Y dijo. Normalmente, cuando aparece «habló diciendo», el sentido es «habló para decirle a él». Aquí, sin embargo, significa «para decir a Israel».

Ibn Ezra sobre Shemot 31:14

ואתה. טעם אך, בעבור אשר צויתים ככתוב למעלה אולי חשבו כי יעשו כן בשבת אמר חכם מהחכמים הגדולים, ידוע כי שבת אחת שבת ד' א"כ מה טעם שבתותי והשיב בעבור כי שתא אלפי שני הוה עלמא הנה האלף השביעי שבת, גם שנת השמיטה שבת שבתות רבות בכל שנה ודע כי לא מצאנו מפורש במועדים שבת רק שכתובה, ומחלוקת יש בפי' ממחרת השבת והאמת דברי הקבלה רק צריכים תיקון כאשר אפרש במקומו ויום הכפורים נקרא שבת רק לישראל לא לשם:

Y tú. El sentido de «sin embargo» se debe a lo que les había ordenado anteriormente. Quizá pensaran que podían hacer esos trabajos durante Shabat. Uno de los grandes sabios dijo: es sabido que existe un solo Shabat, el Shabat del Eterno. Entonces, ¿por qué dice «Mis Shabatot», en plural? Respondió que, puesto que el mundo existirá seis mil años, el séptimo milenio será Shabat. También el año de shemitá es Shabat, de modo que hay muchos Shabatot en cada ciclo. Debes saber que no encontramos expresamente que una festividad sea llamada Shabat, salvo la que está escrita así. Existe una disputa acerca de la explicación de «al día siguiente del Shabat». La verdad es conforme a la tradición recibida, aunque necesita una explicación correcta, como expondré en su lugar. Yom Kipur es llamado Shabat, pero en relación con Israel, no con el Eterno.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:15

כי אות היא. בסוף אפרש מה היא האות:

Porque es una señal. Al final explicaré en qué consiste esta señal.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:16

מקדשכם. בקדשכם השבת שקדשתי ולא עשיתי ביום השבת מלאכה:

Quien os santifica. Al santificar vosotros el Shabat que Yo santifiqué, pues Yo no realicé obra alguna en el día de Shabat.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:17

ושמרתם. אולי יומת זה, כמו וגם בעליו יומת (למעלה כא כט), והעד כל העושה בו מלאכה בסתר או לפני עד אחד אכריתנו:

Guardaréis. Quizá significa que será condenado a muerte, como: «También su dueño será condenado a muerte». La prueba es: «Todo el que haga en él una labor» en secreto o delante de un solo testigo, «Yo lo exterminaré».

Ibn Ezra sobre Shemot 31:18

ששת. ועוד הוסיף לפרש כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה, ובא מלת יעשה עם מלאכה אולי יחסר מלת כל, או דבר מעשה והנה הטעם אם יעשה מלאכה בפרהסיא המיתוהו אתם:

Seis. Añadió para explicar que durante seis días está permitido realizar trabajo. La forma «será hecha» aparece junto a «labor». Quizá falta la palabra «toda», o se refiere a algo realizado. El sentido es que, si alguien realiza trabajo públicamente, vosotros mismos debéis condenarlo a muerte.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:19

ושמרו. שישמרו ימי השבוע שלא ישכחו איזה יום הוא שבת ושיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי כדי שישמור השבת ולא יחללנה:

Guardarán. Deben llevar la cuenta de los días de la semana para no olvidar cuál es Shabat, y preparar sus necesidades y sus caminos durante el sexto día para guardar el Shabat y no profanarlo.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:20

והנה פי' לעשות השבת כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז):

La explicación de hacer el Shabat es semejante a «se apresuró a prepararlo».

Ibn Ezra sobre Shemot 31:21

ביני. ובמילה כתוב ברית גם אות וככה בשבת, והגאון אמר כאשר ימצא נמול בפריעה, ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת, או לא ישא ויתן בשבת, ולפי דעתי כי פי' אות היא כי ששת ימים עשה, והנה העושה מלאכה בשבת, מכחיש הוא במעשה בראשית:

Entre Mí. Respecto de la circuncisión está escrito «pacto» y también «señal», y lo mismo respecto del Shabat. El Gaón dijo que, cuando encuentren a alguien circuncidado con la membrana descubierta, quienes lo encuentren sabrán que pertenece a Israel. De igual manera, cuando alguien no trabaja en Shabat ni compra ni vende, sabrán que pertenece a Israel. Según mi opinión, la explicación de «es una señal» está en «porque en seis días hizo». Quien realiza trabajo en Shabat niega la obra de la Creación.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:22

והתורה דברה כלשון בני אדם להבין השומעים ואמר וינפש, כי השם, לא ייעף ולא יגע (ישעי' מ כח) כי הנה בריאותיו שהם הגויות הנכבדות שהם צבאות השמים לעולמי עד סובבים ביום ובלילה ואף כי הנכבדים שאינן גופות ואף כי יוצר הכל שהוא שוכן עד ויושב קדם, ואין מעשיו בתנועה רק הכל נעשה בדברו:

La Torá habla según el lenguaje de los seres humanos para que los oyentes comprendan, y dice: descansó, aunque el Eterno «no se fatiga ni se cansa». Sus criaturas, los cuerpos nobles que son los ejércitos de los cielos, giran para siempre de día y de noche. Con mayor razón sucede así con los seres nobles que no son cuerpos, y mucho más con el Creador de todo, que habita eternamente y se sienta desde la antigüedad. Sus obras no se realizan mediante movimiento; todo se hace por Su palabra.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:23

ויתן. ריקי מוח יתמהו מה עשה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ולא ידעו אם יעמוד שם עם השם כמספר הזה וכפל כפלו שנים לא יוכל לדעת חלק מאלף ממעשה השם ודרכיו וסוד כל המצות שצוהו, כי יחשבו כי המעשה העיקר, ואיננו רק הלבב והמעשה, והלבב והלשון להרגיל, וכן כתוב בפיך ובלבבך לעשותו (דבר' ל יד) וקדמונינו אמרו רחמנא לבא בעי ושרש כל המצות עד שיאהב את השם בכל נפשו וידבק בו, וזה לא יהיה שלם אם לא יכיר מעשה השם בעליונים ובשפלים וידע דרכיו, וככה אמר הנביא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמי' ט כג) אז יתברר לו, כי השם עושה חסד משפט וצדקה בארץ (שם) ולא יוכל לדעת השם אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופו, כי כל מי שלא ידע מהות נפשו, חכמת מה לו, והנה משה שהתנבא ארבעים שנה במדבר, ועמד בסודות רבות שגלה לו השם בהר סיני, והוא אמר לפני מותו, אתה החלות להראות את עבדך את גדלך (דבר' ג כד) והנה עתה החל והראה לו גדולת השם, וזהו אמת כי לגדולתו אין חקר (תה' קמה):

Y entregó. Las personas de mente vacía se preguntan qué hizo Moshé en el monte durante cuarenta días y cuarenta noches. No comprenden que, aunque permaneciera allí con el Eterno el doble de ese tiempo y aun muchas veces más, no podría conocer ni la milésima parte de las obras del Eterno, Sus caminos y el secreto de todos los mandamientos que le ordenó. Piensan que la acción es lo principal, pero no lo es por sí sola, sino el corazón y la acción, y también el corazón y la lengua, para acostumbrarse. Así está escrito: «En tu boca y en tu corazón para cumplirlo». Nuestros antiguos dijeron: «El Misericordioso desea el corazón». La raíz de todos los mandamientos es amar al Eterno con toda el alma y adherirse a Él. Esto no puede alcanzarse plenamente sin reconocer las obras del Eterno en los mundos superiores e inferiores y conocer Sus caminos. Así dijo el profeta: «Solamente en esto se gloríe quien se gloría: en comprenderme y conocerme». Entonces se le aclarará que el Eterno hace bondad, justicia y rectitud en la tierra. Nadie puede conocer al Eterno sin conocer su propia alma, su espíritu y su cuerpo. Quien desconoce la esencia de su alma, ¿qué sabiduría puede poseer? Moshé profetizó cuarenta años en el desierto y se mantuvo sobre muchos secretos que el Eterno le reveló en el monte Sinaí. Sin embargo, antes de morir dijo: «Tú has comenzado a mostrar a Tu siervo Tu grandeza». He aquí que solamente había comenzado a mostrarle la grandeza del Eterno. Esto es verdad, porque Su grandeza es inescrutable.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:24

לחת אבן. פירשתיו ודבר הכתוב באצבע אלהים על מנהג האדם, כי כל חפץ השם בדבר פיו יקום ופי' דבר פה על דרך משל כמשפט מלכי האדם, וככה כי הוא צוה ונבראו (תה' קמח ה) ודברי השם נצבים הם בשמים כנגד השפלים, וכן כתוב לעולם ד' דברך נצב בשמים (תה' קיט) והמשכילים יבינו:

Tablas de piedra. Ya lo expliqué. La Escritura habla del «dedo de Dios» según la costumbre humana, porque todo lo que el Eterno desea se cumple por la palabra de Su boca. La expresión «palabra de la boca» es metafórica, conforme a la costumbre de los reyes humanos. Así: «Él ordenó y fueron creados». Las palabras del Eterno permanecen firmes en los cielos frente a los seres inferiores, como está escrito: «Para siempre, Eterno, Tu palabra permanece firme en los cielos». Las personas inteligentes comprenderán.

Ibn Ezra sobre Shemot 31:25

אמר אברהם המחבר צריך אני להאריך על דבר העגל, יש מהקדמונים שאמרו שנהרג חור והנה אהרן פחד, ויש מי שאומר כי פחד על ישראל אם יהרגוהו שהשם ימיתם כולם, ועל דרך הפשט אם מעשה העגל ע"ג, למה פחד אהרן שיהרג והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל שלא הגיע מעלתם למעלת אהרן בחסידות לפרסת כף רגל אהרן על ייחוד השם, והנה חבירי דניאל הושלכו לכבשן האש בעבור שלא ישתחוו לצלם ואיך יעשה אהרן פסל שהמעשה קשה מהשתחויה, והלא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל, ומצות רבות נתנו על ידו עם משה אחיו, והנה יהיה חור טוב ממנו ואם הוא עשה ע"ג חייב היה משה להרגו קודם עובדי העגל, והנה משה התפלל בעדו והעובדים הרג, ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל הוא וזרעו עד סוף כל הדורות, ואל תשים לבך אל דבר קח לך עגל בן בקר לחטאת (ויקרא ט ב) כי אינו על דבר העגל, כי הנה כמוהו ביום הכפורים לכל כהן משוח מצוה לתת פר בן בקר לחטאת ולא נוכל לומר בעבור חטאת האב כי כל הכהנים היו בני אלעזר ובני איתמר וכבר נולד פנחס, ועוד בפרשה שיתנו ישראל שעיר עזים אחד לחטאת והם לא עשו דמות שעיר גם פרה אדומה איננה לכפר על ע"ג רק לטהר הטמאים, וכל אנשי המחקר מודים כי השם לא יבחר שליח שידע כי בסופו יעבוד ע"ג, ואין כל נביא שליח, והנה ראינו שאמר משה לפני מותו תמיך ואוריך לאיש חסידך (דבר' לג ח) והנה לא הזכיר דבר העגל, רק לא נמצא בו אלא מה שנמצא במשה והמה דבר מי מריבה כאשר אפרש במקומו, ויש אומרים כי ישראל רִמו אהרן שעשו דפוס עגל והשליך אהרן הזהב באש ולא הרגיש, וראייתם ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (למטה לב כד) וזה אינו נכון, כי אהרן איך בחרו השם אם היה טפש שירמוהו פתאים ועוד למה בנה מזבח לפניו וצוה שיזבחו זבחים ועולות, ואחרים אמרו אין זה אהרן שעשה העגל אחי משה, גם זה הבל, כי הקהל לא נקהלו רק אל ההוה תחת משה וכן כתוב והנה אהרן וחור (למעלה כד יד), ואם היה אחר למה לא הרגו אהרן או משה ברדתו מן ההר גם התפלל בעדו, כי איננו נכון שיעשה חסיד ע"ג בעבור אחרים שלא ימותו גם אומרים רבים כי פי' חג לד' מחר, שהעובדים העגל יהיו נהרגים על יד משה כי אין משמע דברו רק אחר שבנה המזבח לפני העגל צוה להכריז במחנה שישחטו מחר במזבח שבנה, כמו אסרו חג בעבותים (תה' קיח, כז), וכן עשו וישכימו ממחרת ויעלו עולות (למטה לב, ו) ומחשבת הלב אינם מועילות, כי הנוקב את השם על פי דבורו יהרג וככה האומר נלכה ונעבדה אלהים אחרים (דבר' יג ז), והמפרש אנכי עשו בכורך (ברא' כז יט) אנכי מה שאנכי, אבל עשו הוא בכורך, אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור, ואם ישאל אדם בבי"ד את חבירו האתה הוא חבירי שהלויתי לך כך וכך, ואמר אני, לא יוכל לומר מחשבתי היתה שאני חבירו לא יותר, גם ככה דברי דניאל לנבוכדנצר, מרי חלמא לשנאך (דניאל ד טז) דרך מוסר, ועתה אומר לך, דעת הגאון רב סעדיה, אמר כי אהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא על כן בנה מזבח והקשה על נפשו, אם כן למה התאנף השם בו, והנה השיב בעבור שלא הרגם מיד כאשר עשה בבואו גם זה איננו נכון, כי הוא קרא חג לד' מחר, וזה השם הוא שם עצם לכבוד השם, ולא יתערב אחר עמו כמלת אלהים שהיא לענינים רבים ועוד למה לא הזכיר זה בענותו למשה, כי הוא אומר ואשליכהו באש, ואין המענה דומה לשאלה, ועתה אחל לפרש דרך קצרה קצת הסוד, חלילה חלילה שעשה אהרן ע"ג, גם ישראל לא בקשו ע"ג, רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף כאשר פירשתי, כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם מ' יום, ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד גם הוא לא ידע כי השם אמר לו, עלה אלי ההרה ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית, ומלת אלהים כבוד חונה בצורת גויה וככה אמרו אשר ילכו לפנינו (למטה לב א), ואם תשים לבך אל המסע הראשון אז תבין זה, והנה לכבוד השם נעשה, על כן בנה אהרן מזבח לפניו, והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם וכן עשו כאשר צום, וזו תשובת אהרן כי נקהלו עליו, וכמו שהודעתיך כי כל קהלה ואחריה על היא גנאי, ואם אחריה אל היא לשבח, כמו ויקהלו אל המלך שלמה (מ"א ח ב) וזהו אתה ידעת את העם כי ברע הוא (למטה לב, כב) כי אני לא עשיתי רע להם, כי לא בקשו רק אשר ילך לפניהם, ולכבוד השם עשיתיו, רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב, וזהו כי ברע היא ולא אמר רע הוא וחשבו מעטים מישראל שהיתה ע"ג והביאו זבחים והשתחוו לו ואמרו אלה אלהיך ישראל, ואל תתמה בעבור שהכתוב אומר, כי שחת עמך סרו מהר (למטה לב ז ח) כי לא כתוב כל עמך הלא תראה כי לא מעל בחרם רק עכן לבדו, והנה כתוב חטא ישראל וגם עברו וגו' וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז יא), והנה כל עובדי העגל לשם ע"ז שאמרו אלה אלהיך ישראל, או היתה כן במחשבתם לא היו רק שלשת אלפים והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה והכלל כי לא נעשה כהוגן ע"ד שנחשב לפתאים שהיה ע"ג ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן, כי זה בעבור שהיה הוא הסבה, כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה ולא חטאו בזדון, וכתוב עליהם לא האמנתם בי (במד' כ יב) מריתם (שם כז יד) מעלתם (דבר' לב נא), וחכמי המזלות אמרו כי המחברת הגדולה לשנים העליונים היתה במזל שור וזה כזב כי לא היתה רק במזל דלי, ועל דרך חכמת המזלות הוא מזל ישראל, ורבים נסו זה הסוד דור אחר דור גם אני ראיתי ככה, והנה שמוהו בחצי השמים: