Ievamot 109a
Ievamot 109a:1
ורבי אלעזר אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה דברי הכל אסורה ליבם:
…pero rabí Elazar lo prohíbe. Del mismo modo, si uno divorció a una huérfana menor y volvió a tomarla, ella puede contraer levirato, mientras que rabí Elazar lo prohíbe. Si el padre de una menor la dio en matrimonio y luego ella se divorció, queda como huérfana en vida de su padre; si su esposo vuelve a tomarla, todos coinciden en que está prohibida para el levirato.
Ievamot 109a:2
גמ׳ אמר עיפה מאי טעמא דרבי אלעזר הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא אמרו ליה רבנן לעיפה אי הכי חליצה נמי לא תיבעי
Guemará: Eifá dijo: ¿Cuál es la razón de rabí Elazar? Que durante cierto tiempo ella estuvo prohibida para el hermano. Los Sabios le respondieron: Si es así, tampoco debería necesitar jalitzá.
Ievamot 109a:3
וכי תימא הכי נמי והתניא משום רבי אלעזר אמרו חולצת אלא אמר עיפה ר' אלעזר לא ידענא מאי טעמא
Y si piensas que tampoco la necesita, se enseñó expresamente en nombre de rabí Elazar que sí hace jalitzá. Eifá reconoció: «No sé cuál es la razón de rabí Elazar».
Ievamot 109a:4
אמר אביי היינו טעמא דרבי אלעזר מספקא ליה אי מיתה מפלת אי נשואין הראשונים מפילים אי מיתה מפלת הא רמיא קמיה לייבום אי נשואין הראשונים מפילים הא עמדה עליו שעה אחת באיסור
Abayé explicó: Rabí Elazar tiene duda sobre si la obligación de levirato nace en el momento de la muerte o se determina por el primer matrimonio. Si nace por la muerte, la mujer está disponible para el levirato; pero si se determina por el matrimonio inicial, hubo un período durante el cual ella estuvo prohibida al hermano.
Ievamot 109a:5
רבא אמר לעולם פשיטא לרבי אלעזר דמיתה מפלת ומיהו הכל בקיאין בגירושין ואין הכל בקיאין בחזרה
Rava dijo: Rabí Elazar está seguro de que la muerte determina la obligación; sin embargo, todo el mundo conoce que hubo divorcio, pero no todos saben que después volvió a casarse con ella.
Ievamot 109a:6
אדרבה חזרה כיון דיתבא תותיה אית ליה קלא מי לא עסקינן דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא
Pero ocurre lo contrario: si ella vive de nuevo con él, la reconciliación es pública. ¿Acaso no hablamos también de que volvió a tomarla de noche y murió a la mañana siguiente?
Ievamot 109a:7
רב אשי אמר היינו טעמא דרבי אלעזר דגזר הני משום יתומה בחיי האב והחזירה הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה דברי הכל שאסורה ליבם
Rav Ashi dijo: Rabí Elazar decretó la prohibición de esos casos por analogía con la huérfana en vida de su padre que fue divorciada y luego tomada de nuevo. Esto resulta razonable porque la Mishná termina: «Una menor casada por su padre que se divorció es como una huérfana mientras él vive; si el marido vuelve a tomarla, todos coinciden en que queda prohibida para el levirato».
Ievamot 109a:8
האי מאי למימרא פשיטא אלא לאו הא קמ"ל טעמא דר' אלעזר דגזר הנך משום האי שמע מינה
¿Por qué sería necesario mencionarlo? Es evidente. Más bien enseña que la razón de rabí Elazar en los casos anteriores es un decreto basado en este último caso.
Ievamot 109a:9
תניא כוותיה דרב אשי מודים חכמים לר' אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה
Una baraita apoya a Rav Ashi: Los Sabios reconocen ante rabí Elazar que una menor casada por su padre y divorciada queda como huérfana durante la vida del padre; si el marido la toma de nuevo, queda prohibida al levirato, porque su divorcio fue plenamente válido pero su segundo matrimonio no tiene plena validez.
Ievamot 109a:10
בד"א שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה אי נמי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתייבמת משום רבי אלעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת
¿En qué caso? Cuando él la divorció siendo menor y la volvió a tomar siendo menor. Pero, si la divorció de niña y la volvió a tomar adulta, o si volvió a tomarla de menor y ella creció viviendo con él hasta su muerte, puede hacer jalitzá o levirato. En nombre de rabí Elazar se enseñó que hace jalitzá, pero no levirato.
Ievamot 109a:11
בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מהו אמר ליה היא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה
Rava preguntó a Rav Najmán: ¿Qué ocurre con su coesposa? Le respondió: La propia prohibición es un decreto rabínico; ¿vamos a añadir un segundo decreto sobre el primero?
Ievamot 109a:12
והא תניא משום רבי אלעזר אמרו היא וצרתה חולצת היא וצרתה סלקא דעתך אלא לאו או היא או צרתה חולצת לאו תרוצי קמתרצת תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת:
Pero se enseñó en nombre de rabí Elazar: «Ella y su coesposa hacen jalitzá». ¿Acaso ambas deben hacerlo? Se entiende, más bien, que una de las dos la hace. ¿No estás corrigiendo la baraita? Corrígela así: Ella hace jalitzá; su coesposa puede hacer jalitzá o levirato.
Ievamot 109a:13
מתני׳ שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות ומת בעלה של אחת מהן הלזו תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא הקטנה משום אחות אשה
Mishná: Dos hermanos están casados con dos hermanas menores, y muere el marido de una de ellas: la viuda queda exenta porque es hermana de la esposa del levir. Lo mismo sucede si ambas son sordomudas. Si una es adulta y otra menor y muere el marido de la menor, esta queda exenta por ser hermana de la esposa.
Ievamot 109a:14
מת בעלה של גדולה רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו
Si muere el marido de la mayor, rabí Eliezer dice: Se enseña a la menor a realizar miún respecto de su esposo.
Ievamot 109a:15
רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה
Rabán Gamliel dice: Si ella hace miún, lo hace; si no, espera hasta crecer, y la otra mujer queda exenta como hermana de la esposa.
Ievamot 109a:16
רבי יהושע אומר אי לו על אשתו אי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:
Rabí Yehoshúa dice: «¡Ay de él por su esposa y ay de él por la esposa de su hermano!». Debe divorciar a su esposa mediante guet y liberar a su cuñada mediante jalitzá.
Ievamot 109a:17
גמ׳ ומי שרי והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים ידבק בשלשה דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים ויתרחק משלשה דברים מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות מיאון דמצוה שאני:
Guemará: ¿Está permitido enseñar a una menor a hacer miún? Bar Kapará enseñó que una persona debe apegarse a tres cosas y alejarse de otras tres. Debe apegarse a jalitzá, a procurar la paz y a la anulación de votos. Debe alejarse de miún, de los depósitos confiados y de los compromisos de garantía. El miún realizado para cumplir un precepto es diferente.
Ievamot 109a:18
גופא תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים בחליצה כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר
Volvamos a la enseñanza de Bar Kapará: Uno debe apegarse a tres cosas. A la jalitzá, según Abá Shaúl, pues se enseñó que, si alguien toma a su yevamá por belleza, por deseo marital o por otro propósito ajeno al precepto, es como si se acercara a una relación prohibida por parentesco; a su juicio, el hijo estaría cercano a ser mamzer.
Ievamot 109a:19
בהבאת שלום דכתיב (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו
A procurar la paz, porque está escrito: «Busca la paz y persíguela» (Salmos 34:15).
Ficha editorial de este texto
