Ievamot 90a
Ievamot 90a:1
ואוכלת בגינו תרומה בתרומה דרבנן ת"ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים שילם חולין טמאים סומכוס אומר משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין
«Y ella come terumá por él»: se trata de terumá rabínica. Ven y escucha: quien comió terumá impura debe reponerla con productos profanos puros. Si pagó con productos impuros, Sumjos en nombre de Rabí Meír dice que, por error, el pago vale; intencionadamente, no. Los sabios aceptan el pago en ambos casos, aunque exige pagar nuevamente con producto puro.
Ievamot 90a:2
והוינן בה במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא עליו ברכה דאכל מיניה מידי דלא קחזי ליה בימי טומאתו וקא משלם מידי דקחזי ליה בימי טומאתו
La Guemará preguntó por qué el pago deliberado no valdría: incluso merecería elogio quien devuelve un producto apto para días de pureza a cambio de uno que el kohén no podía comer entonces.
Ievamot 90a:3
ואמר רבא ואמרי לה כדי חסורי מיחסרא והכי קתני אכל תרומה טמאה משלם כל דהו אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורין שילם חולין טמאים סומכוס אומר משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכ"א בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין
Rava —o una versión correctiva de la baraita— explica: quien comió terumá impura puede reponer cualquier producto; quien comió terumá pura debe reponer producto profano puro. Si pagó con impuro, Sumjos dice que por error vale y deliberadamente no; los sabios aceptan ambos pagos, pero obligan a dar además producto puro.
Ievamot 90a:4
והא הכא דמדאורייתא תשלומי מעליא הוי דאי מקדש בהו כהן אשה תפסו לה קידושי ואמור רבנן אין תשלומיו תשלומין וקשרינן אשת איש לעלמא
Tenemos un caso en que según la Torá el pago es válido —hasta el punto de que si un kohén lo usara para desposar a una mujer, el matrimonio sería válido—, pero los sabios lo invalidan y pareciera que liberan a una mujer casada para otro hombre.
Ievamot 90a:5
מאי אין תשלומיו תשלומין דקאמר רבי מאיר דבעי למיהדר שלומי חולין טהורין אי הכי סומכוס היינו רבנן
¿Qué significa, según Rabí Meír, que el pago «no vale»? Que debe pagar de nuevo con productos puros. Pero entonces sería igual a la opinión de los sabios.
Ievamot 90a:6
אמר רב אחא בריה דרב איקא קנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו
Rav Ajá hijo de Rav Ika explicó que la diferencia es si los sabios penalizan también a quien actuó por error como medida contra quien lo hizo deliberadamente.
Ievamot 90a:7
תא שמע דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה
Ven y escucha: la sangre sacrificial que se impurificó y fue rociada por error resulta aceptada; si el rociamiento fue intencionado, no se acepta.
Ievamot 90a:8
והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה דתניא על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור ואמרי רבנן לא הורצה וקא הדר מעייל חולין לעזרה
Sin embargo, según la Torá sí debería ser aceptada, pues la placa frontal del sumo kohén expía la impureza de sangre, carne y grasa sacrificial tanto si ocurrió por error como deliberadamente, por fuerza mayor o voluntad propia, en sacrificio individual o comunitario. Si los sabios niegan esa aceptación, podría introducirse un sacrificio profano al recinto del Templo.
Ievamot 90a:9
אמר רבי יוסי בר חנינא מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו בו
Rabí Yosé bar Janiná dijo que «no se acepta» solo significa que no se permite comer su carne, pero los dueños sí obtuvieron expiación.
Ievamot 90a:10
סוף סוף קמתעקרא אכילת בשר וכתיב (שמות כט, לג) ואכלו אתם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים א"ל שב ואל תעשה שאני
Aun así, se impide comer la carne del sacrificio pese a «Comerán aquellas cosas mediante las que se hizo expiación» (Éxodo 29:33), que enseña que el consumo sacerdotal está vinculado con la expiación. Respondió: una prohibición de actuar, sin exigir transgresión activa, es diferente.
Ficha editorial de este texto
