Ketubot 43b
Ketubot 43b:1
שפצעה בפניה אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב ואמרי לה אמר רבי זירא א"ר מתנה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה דכתיב (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו
…que se refiere a una lesión en el rostro, que reduce las posibilidades matrimoniales y afecta también al padre. Rav Zeira dijo en nombre de Rav Matná, en nombre de Rav, que los ingresos de una hija alimentada por sus hermanos le pertenecen a ella, basándose en «a ellos legaréis a vuestros hijos», pero no el derecho sobre vuestras hijas.
Ketubot 43b:2
א"ל אבימי בר פפי שקוד אמרה שקוד מנו שמואל הא רב אמרה אימא אף שקוד אמרה אמר מר בר אמימר לרב אשי הכי אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב ששת רב אשי אמר הלכתא כוותיה דרב והלכתא כוותיה דרב:
Avimi bar Papi dijo: también «el diligente» enseñó esta ley. ¿Quién es «el diligente»? Shemuel. Pero ya fue atribuida a Rav. Debe decirse: también Shemuel la enseñó. Mar bar Ameimar dijo a Rav Ashi que los sabios de Nehardea fallaron como Rav Sheshet. Rav Ashi dijo que la halajá sigue a Rav. La conclusión halájica es como Rav.
Ketubot 43b:3
מתני׳ המארס את בתו וגרשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו השיאה וגרשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה ר' יהודה אומר הראשונה של אב אמרו לו (אם) משהשיאה אין לאביה רשות בה:
Mishná: si un padre comprometió a su hija y ella se divorció, o quedó viuda todavía desde el compromiso, su ketubá pertenece al padre. Si la casó y después se divorció o enviudó, la ketubá le pertenece a ella. Rabí Yehudá dice que la primera ketubá pertenece al padre. Los Sabios le respondieron que, después de casarla, el padre ya no tiene autoridad sobre ella.
Ketubot 43b:4
גמ׳ טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זמני תו לא חזיא לאינסובי ואגב אורחיה קא סתים לן תנא כרבי דאמר בתרי זמני הויא חזקה:
La Mishná dice «la casó y se divorció; la casó y enviudó», pero no menciona dos viudeces consecutivas, porque después de quedar viuda dos veces ya no es considerada apta para casarse. Incidentalmente, la Mishná sigue a Rabí, quien sostiene que dos veces establecen una presunción.
Ketubot 43b:5
רבי יהודה אומר הראשונה של אב: מ"ט דרבי יהודה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב
Rabí Yehudá dice que la primera ketubá pertenece al padre. Rabá y Rav Yosef explicaron que es porque el padre adquirió el derecho desde el momento del compromiso.
Ketubot 43b:6
מתיב רבא רבי יהודה אומר הראשונה של אב ומודה רבי יהודה במארס את בתו כשהיא קטנה ובגרה ואח"כ נשאת שאין לאביה רשות בה אמאי ה"נ לימא הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב
Rava objetó: Rabí Yehudá admite que, si el padre comprometió a su hija cuando era menor, ella alcanzó la bogrut y después se casó, el padre no tiene derecho a la ketubá. ¿Por qué no decir también allí que la adquirió desde el compromiso?
Ketubot 43b:7
אלא אי אתמר הכי אתמר רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הואיל וברשותו נכתבין
La explicación correcta de Rabá y Rav Yosef es que el padre tiene derecho porque la ketubá fue escrita mientras ella todavía estaba bajo su autoridad.
Ketubot 43b:8
ומיגבא מאימת גביא
¿Desde qué momento puede cobrarse la ketubá?
Ketubot 43b:9
אמר רב הונא מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנשואין ורב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנשואין
Rav Huna dice que los cien o doscientos zuz básicos se cobran desde el compromiso, mientras que la adición se cobra desde el matrimonio. Rav Asi dice que todo se cobra desde el matrimonio.
Ketubot 43b:10
ומי אמר רב הונא הכי והאתמר הוציאה עליו שתי כתובות אחת של מאתים ואחת של שלש מאות ואמר רב הונא באתה לגבות מאתים גובה מזמן ראשון שלש מאות גובה מזמן שני
¿Realmente Rav Huna dijo eso? Se enseñó que, si una mujer presenta dos ketubot, una por doscientos y otra por trescientos, Rav Huna dice que, si cobra doscientos, utiliza la primera fecha; si cobra trescientos, la segunda.
Ketubot 43b:11
ואם איתא תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני
Si el gravamen básico comenzara desde la primera fecha, debería cobrar doscientos desde la primera y los cien adicionales desde la segunda.
Ketubot 43b:12
ולטעמיך תיגבי חמש מאות כולם מאתים מזמן ראשון תלת מאה מזמן שני
Según tu razonamiento, debería incluso cobrar quinientos: doscientos desde la primera y trescientos desde la segunda.
Ketubot 43b:13
אלא חמש מאות מ"ט לא גביא כיון דלא כתב לה צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים הכי קאמר לה אי מזמן ראשון גביאת גביא מאתים אי מזמן שני גביאת גביא תלת מאה
¿Por qué no cobra quinientos? Porque el segundo documento no dice: «He querido añadirte trescientos sobre los doscientos». Su significado es: si cobras desde la primera fecha, recibes doscientos; si utilizas la segunda, recibes trescientos.
Ficha editorial de este texto
