ולרבי יוחנן בן ברוקא דאמר על שניהם הוא אומר (בראשית א, כח) ויברך אותם אלהים פרו ורבו מאי איכא למימר משום דהוה ת"ת ופדיון הבן שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין
Pero según rabí Yojanán ben Beroká, que dice que «Dios los bendijo: fructificad y multiplicaos» (Génesis 1:28) se refiere a ambos, ¿qué puede decirse? Que el estudio de Torá y el rescate del primogénito son las dos excepciones coincidentes y no se generalizan.
ולרבי יוחנן בן ברוקא נמי ניהוו פריה ורביה ומורא שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין צריכי דאי כתב רחמנא מורא ולא כתב פריה ורביה הוה אמינא וכבשוה אמר רחמנא איש דדרכו לכבש אין אשה דאין דרכה לכבש לא
Según rabí Yojanán ben Beroká, también la procreación y el temor a los padres son dos textos coincidentes. Ambos son necesarios: si se prescribiera el temor y no la procreación, podría interpretarse «y sojuzgadla» como referido solo al varón, cuya costumbre es conquistar, no a la mujer.
ואי כתב פריה ורביה ולא כתב מורא ה"א איש דסיפק בידו לעשות אין אשה דאין סיפק בידה לעשות לא וכיון דאין סיפק בידה לעשות לא תתחייב כלל צריכא
Y si se prescribiera la procreación y no el temor a los padres, se podría pensar que solo el hombre, que puede cumplir la obligación sin impedimentos, debe temerlos, pero no la mujer, que podría no disponer de autonomía para hacerlo. Por eso hacen falta ambos textos.
הניחא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר אמר רבא פפונאי ידעי לה לטעמא דהא מילתא
Esto concuerda con quien niega que dos textos coincidentes puedan servir de regla general. ¿Y según quien dice que sí? Ravá respondió: «Los sabios de Papunia conocen la razón».
ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ומדמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מכלל דמ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות
¿Quiénes? Rav Ajá bar Yaakov. Explicó que está escrito «Será para ti señal sobre tu mano y recuerdo entre tus ojos, para que la Torá del Señor esté en tu boca» (Éxodo 13:9). Así se equipara toda la Torá a los tefilín: como estos son un mandamiento positivo dependiente del tiempo del que las mujeres están exentas, así sucede con los demás. De ello se infiere que están obligadas en los que no dependen del tiempo.
הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהזמן גרמא אלא למ"ד תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר מאן שמעת ליה דאמר תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא ר' מאיר וסבר לה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין
Esto vale para quien considera los tefilín un precepto dependiente del tiempo. Pero ¿según quien no lo considera así? Esa opinión es de rabí Meir, que además sostiene que dos textos coincidentes no permiten generalizar.
ולר' יהודה דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין ותפילין מ"ע שלא הזמן גרמא מא"ל משום דהואי מצה שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד ושלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין
¿Y según rabí Yehudá, que considera que dos textos coincidentes sí enseñan una regla y que los tefilín no dependen del tiempo? Se responde que matzá, alegría festiva y Hakhel son tres textos coincidentes, y tres textos así no permiten generalizar.
וכל מצות לא תעשה וכו' מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא (במדבר ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה
«Y todos los mandamientos negativos…». ¿De dónde se sabe? Rav Yehudá dijo en nombre de Rav, y así enseñó la escuela de rabí Yishmael: «Cuando un hombre o una mujer cometan cualquier pecado humano» (Números 5:6). La Escritura equiparó a hombres y mujeres respecto a todas las sanciones de la Torá.
דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא (שמות כא, א) אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה דבי חזקיה תנא אמר קרא (שמות כא, כט) והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה
La escuela de rabí Eliezer lo aprendió de «Que pondrás delante de ellos» (Éxodo 21:1), equiparándolos respecto a todas las leyes civiles. La escuela de Jizkiyá lo dedujo de «Si mata a un hombre o a una mujer» (Éxodo 21:29), equiparándolos respecto a todas las penas de muerte de la Torá.
וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא משום כפרה חס רחמנא עלה אבל דינין אימא איש דבר משא ומתן אין אשה לא
Se necesitan las tres enseñanzas. Si solo estuviera la primera, se podría decir que Dios tuvo misericordia de la mujer en materia de expiación, pero respecto de las leyes económicas solo el hombre, que suele comerciar, estaría incluido.
ואי אשמועינן הא משום דחיותה היא אבל כופר אימא
Si solo se mencionaran las leyes económicas, se podría pensar que es porque afectan su sustento, pero que respecto del pago expiatorio
קידושין ל״ה א
11 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
