לא שנו אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו אבל אמר לה באלו אפילו אוכלת נמי מקודשת כי קא אכלה מדנפשה קאכלה
No lo enseñamos sino cuando dijo: «Con este, con este y con este»; pero si dijo «con estos», aunque ella los vaya comiendo, los kidushín son válidos, porque al comerlos consume lo que ya considera suyo.
תניא כותיה דרבא התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז או שאמר לה התקדשי לי באלו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו נטלתו ואכלתו בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה
Se enseñó una baraita de acuerdo con Rava: «Queda comprometida conmigo con una bellota, una granada y una nuez», o si dijo «con estos»: si todos juntos valen una perutá, está comprometida; si no, no. Si dijo «con este, con este y con este»: si todos juntos valen una perutá, está comprometida; si no, no. Si al decir «con este» ella lo tomó y lo comió, luego tomó otro y lo comió, y así los siguientes, no queda comprometida hasta que alguno valga una perutá.
האי באלון ברמון באגוז היכי דמי אילימא דאמר לה או באלון או ברמון או באגוז אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת והא או קאמר ואלא באלון וברמון ובאגוז היינו בזו ובזו ובזו אלא לאו דאמר לה באלו הא מדקתני סיפא או שאמר לה התקדשי לי באלו מכלל דרישא לאו באלו עסקינן
¿Cómo entender «con una bellota, una granada y una nuez»? Si dijo «o con una bellota, o con una granada, o con una nuez», ¿por qué sumar sus valores? ¡Dijo «o»! Y si dijo «con una bellota y con una granada y con una nuez», equivale a «con este, con este y con este». ¿No significa entonces que dijo «con estos»? Pero luego se enseña expresamente «o si dijo ‘con estos’», lo cual indica que no era lo mismo.
פירושי קא מפרש התקדשי לי באלון ברמון באגוז כיצד כגון דאמר לה התקדשי לי באלו
Está explicando la expresión: «Queda comprometida conmigo con una bellota, una granada y una nuez». ¿Cómo? Cuando dice «con estos».
וקתני סיפא בזו נטלתו ואכלתו אם יש באחת מהם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת
Y la continuación enseña: Si dijo «con este» y ella lo tomó y comió, solo queda comprometida si alguno tiene el valor de una perutá; de lo contrario, no.
ואילו רישא לא קא מפליג בין אוכלת למנחת שמע מינה כל היכא דאמר לה באלו כי קא אכלה מנפשה קא אכלה שמע מינה
Pero la primera parte no distingue si los come o los deja. Aprendemos de aquí que siempre que dice «con estos», cuando ella los come, come lo que ya es suyo. En efecto.
הניחא למאן דאמר אסיפא קאי ומאי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה עד שיהא באחרונה שוה פרוטה הכי נמי עד שיהא באחרונה שוה פרוטה
Esto se entiende según quien afirma que la cláusula se refiere a la última parte y que «alguno» significa el último; así también aquí se requeriría que el último valga una perutá.
אלא לרב ושמואל דאמרי תרוייהו ארישא קאי ואוכלת איצטריכא ליה הכא כללי קחשיב פרטי לא קא חשיב
Pero según Rav y Shemuel, que dicen que se refiere a la primera parte y que lo de comer necesitaba enseñarse, ¿cómo explicar la baraita? Aquí se enumeran reglas generales, no todos sus detalles.
הא מני רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית פרטא הוי
¿Quién es el autor? Es Rabí, quien dice que tanto «un kezáyit, un kezáyit» como «un kezáyit y un kezáyit» cuentan como expresiones particulares.
אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה
Dijo Rav: Quien efectúa kidushín mediante un préstamo no logra un compromiso válido, porque el préstamo se da para gastarlo. ¿Diremos que hay una disputa entre tanaím? Se enseñó: «Quien efectúa kidushín con un préstamo no consigue kidushín válidos», y algunos dicen que sí. ¿No discrepan porque uno sostiene que el préstamo se entrega para ser gastado y el otro que no?
ותסברא אימא סיפא ושוים במכר שזה קנה אי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במאי קני
¿Y puedes sostener eso? Lee el final: «Y coinciden en que, en una venta, el comprador adquiere el bien». Si sostienes que el préstamo se da para gastarlo, ¿mediante qué adquiere?
אמר רב נחמן הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי והכא במאי עסקינן כגון שאמר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר מר סבר כסיפא לה מילתא למיתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה
Dijo Rav Najmán: Nuestro compañero Huná explica que trata de otra cuestión: por ejemplo, si dijo a la mujer «queda comprometida conmigo por cien dinares» y se descubre que falta un dinar. Uno opina que a ella le da vergüenza reclamárselo, y el otro que no le avergüenza.
ואלא הא דאמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתיה אמרי מנה חסר דינר כסיפא לה מילתא למיתבעיה מנה חסר תשעים ותשע לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה
Pero Rabí Elazar dijo: Si declara «queda comprometida conmigo por cien dinares» y entrega uno solo, los kidushín son válidos y debe completar la suma. ¿Diríamos que su enseñanza sigue una disputa entre tanaím? Responden: Cuando falta uno de cien, a ella le avergüenza reclamarlo; cuando faltan noventa y nueve, no le avergüenza.
מיתיבי האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר מלוה
Se objetó: Quien dice a una mujer «queda comprometida conmigo por el depósito mío que tienes en tu poder», y ella va y descubre que fue robado o se perdió, si queda de él el valor de una perutá, queda comprometida; de lo contrario, no. Pero en el caso de un préstamo, aunque no quede de él el valor de una perutá, queda comprometida. Rabí Shimón ben Elazar dice en nombre de Rabí Meir: Un préstamo…
קידושין מ״ז א
14 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
