הרי היא כפקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנה שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה לא אבל דכולי עלמא מקדש במלוה מקודשת
…es como un depósito. Por tanto, solo discrepan en si el préstamo sirve aunque no quede una perutá, o solo cuando queda; pero todos sostienen que los kidushín mediante préstamo son válidos.
אמר (ליה) רבא ותסברא הא מתרצתא הא משבשתא היא
Rava le dijo: ¿Y te parece posible? ¡Esa baraita está transmitida de manera equivocada!
האי פקדון היכי דמי אי דקביל עליה אחריות היינו מלוה אי דלא קביל עליה אחריות אי הכי אדתני סיפא ובמלוה אע"פ שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת ניפלוג וניתני בדידה במה דברים אמורים שלא קבלה עליה אחריות אבל קבלה עליה אחריות אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת
¿De qué depósito se trata? Si ella asumió la responsabilidad por él, equivale a un préstamo. Si no asumió responsabilidad, en lugar de distinguir después los préstamos debería haberse distinguido dentro del propio caso: esto rige si no asumió responsabilidad, pero si la asumió, los kidushín son válidos aunque no quede una perutá.
אלא תריץ הכי ובמלוה אע"פ שנשתייר הימנה שוה פרוטה אינה מקודשת
Más bien, corrige la enseñanza así: «Y en el caso del préstamo, aunque quede una perutá, los kidushín no son válidos».
ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון במאי קמיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה והוא הדין לאונסין קמיפלגי
«Rabí Shimón ben Elazar dice en nombre de Rabí Meir que el préstamo es como un depósito». ¿Sobre qué discrepan? Dijo Rabá: Encontré a los Sabios en la casa de estudio sentados y explicando que la controversia es si el préstamo sigue estando bajo el dominio del dueño para su devolución y también respecto a daños accidentales.
דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא והוא הדין לאונסים ומר סבר מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים
Uno sostiene que el préstamo está en poder del prestatario, también en lo relativo a daños accidentales; el otro sostiene que sigue en poder del dueño, también respecto a esos daños.
ואמינא להו לאונסים כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי מאי טעמא לא גרעא משאלה מה שאלה דהדרה בעינא חייב באונסים מלוה לא כל שכן אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו
Yo les dije: Sobre daños accidentales todos coinciden en que la responsabilidad corresponde al prestatario. ¿Por qué? Porque un préstamo no es menos que un objeto tomado en préstamo: si quien toma un objeto y debe devolver ese mismo objeto responde por accidentes, con mayor razón quien recibe dinero prestado. La disputa se refiere a si el prestamista puede exigir de inmediato su devolución.
ואלא הא דאמר רב הונא השואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה
Pero Rav Huná dijo: Quien toma prestada un hacha la adquiere [para su uso] al partir leña con ella; si aún no la utilizó, no la adquirió. ¿Diremos que su enseñanza depende de esta controversia entre tanaím?
לא עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא אבל בשאלה דהדרה בעינא דברי הכל ביקע בו אין לא ביקע בו לא קנאו
No; solo discrepan respecto de dinero prestado, que no tiene que devolverse en las mismas monedas. Pero en el préstamo de un objeto, que debe devolverse tal cual, todos coinciden en que lo adquiere al empezar a usarlo y no antes.
נימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת האי שטר חוב היכי דמי אילימא שטר חוב דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו שטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי
¿Diremos que hay una disputa entre tanaím? «Queda comprometida conmigo mediante un documento de deuda», o si él tiene un préstamo en manos de terceros y le cede a ella el derecho a cobrarlo: Rabí Meir dice que los kidushín son válidos; los Sabios dicen que no. ¿Qué documento de deuda es este? Si es un documento contra un tercero, ya se dijo «un préstamo en manos de terceros». Por tanto, ¿no es una deuda que ella tiene con él, y discrepan sobre kidushín mediante préstamo?
לעולם שטר חוב דאחרים והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי
En realidad se trata del documento de deuda de un tercero, y la discusión distingue entre una deuda documentada por escrito y una deuda oral.
במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור
¿En qué discrepan respecto a la deuda documentada? En la controversia entre Rabí y los Sabios, pues se enseñó: «Los derechos contenidos en un documento se adquieren por su sola entrega», según Rabí. Los Sabios dicen que no se adquieren ni al redactar sin entregar ni al entregar sin redactar: hay que redactar y entregar.
מר אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי
Uno acepta la opinión de Rabí y el otro no.
ואיבעית אימא דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קמיפלגי דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודיה מר אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא
Y si quieres, di que todos rechazan la opinión de Rabí y discrepan acerca de Rav Papá, pues dijo Rav Papá: Quien vende un documento de deuda debe escribir al comprador «Adquiere este documento y todos sus derechos de cobro». Uno acepta esa norma y el otro no.
ואיבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרב פפא והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל
Y si quieres, di que todos aceptan a Rav Papá y discrepan acerca de lo que dijo Shemuel:
קידושין מ״ז ב
15 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
