Kidushín 69b
Kidushín 69b:1
(דברים יז, ח) דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן דכתיב (ירמיהו כג, ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם
«Asuntos de litigio en tus puertas... te levantarás y subirás» (Deuteronomio 17:8). Pero ¿de dónde se sabe que la tierra de Israel está por encima de las demás? Está escrito: «Llegarán días, dice el Señor, en que ya no dirán: Vive el Señor que hizo subir a los hijos de Israel de la tierra de Egipto, sino: Vive el Señor que hizo subir y trajo a los hijos de Israel de la tierra del norte y de todos los países adonde los había dispersado» (Jeremías 23:7-8).
Kidushín 69b:2
מאי איריא דתני עלו מבבל נתני עלו לארץ ישראל מסייע ליה לרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה
¿Por qué «subieron de Babilonia» y no «subieron a Israel»? Esto apoya a Rabí Elazar, quien dijo que Ezra no salió de Babilonia hasta dejarla limpia como harina cernida y entonces subió.
Kidushín 69b:3
איתמר אביי אמר עלו מאיליהם תנן ורבא אמר העלום תנן וקמיפלגי בדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה
Abayé dijo: la Mishná enseña que subieron por su propia voluntad. Rabá dijo: enseña que los hicieron subir. Discuten la afirmación de Rabí Elazar de que Ezra no salió de Babilonia hasta haberla dejado como harina pura.
Kidushín 69b:4
אביי לית ליה דרבי אלעזר רבא אית ליה דרבי אלעזר איבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אפרושי אפרושינהו ומנפשייהו סליקו ומר סבר בעל כרחייהו אסוקינהו
Abayé no acepta la opinión de Rabí Elazar, pero Rabá sí. O bien todos la aceptan, y su diferencia es esta: uno sostiene que Ezra los distinguió y luego subieron voluntariamente; el otro, que los hizo subir por la fuerza.
Kidushín 69b:5
בשלמא למאן דאמר עלו היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אלא למ"ד העלום מידע ידעינהו נהי דידעי לההוא דרא לדרא אחריני לא ידעי
Según quien dice que subieron por sí mismos, se entiende lo que Rav Yehudá dijo en nombre de Shmuel: todos los países son como masa mezclada frente a la tierra de Israel, e Israel es como masa mezclada frente a Babilonia. Pero si Ezra los hizo subir, ¿no se conocían sus antecedentes? Aunque aquella generación los conociera, las posteriores ya no.
Kidushín 69b:6
בשלמא למאן דאמר עלו היינו דכתיב (עזרא ח, טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אחוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם
Según quien dice que subieron, se entiende el versículo: «Los reuní junto al río que va a Ahavá; acampamos allí tres días, examiné al pueblo y a los sacerdotes, y no hallé allí hijos de Leví» (Ezra 8:15).
Kidushín 69b:7
אלא למאן דאמר העלום הא מיזהר זהירי נהי דאיזהור בפסולים בכשירים לא איזדהור
Pero según quien dice que los hicieron subir, ¡se habrían preocupado de reunirlos! Aunque tuvo cuidado con los de linaje defectuoso, no lo tuvo con los aptos.
Kidushín 69b:8
כהני לויי וישראלי מנלן דסליקו דכתיב (עזרא ב, ע) וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם
¿De dónde sabemos que subieron kohanim, levitas e israelitas? Está escrito: «Los sacerdotes, los levitas, parte del pueblo, los cantores, los porteros y los netinim se establecieron en sus ciudades, y todos los israelitas en sus ciudades» (Ezra 2:70).
Kidushín 69b:9
חללי גירי וחרורי חללי מנלן דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנא' (עזרא ב, סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים
¿Y jalalim, conversos y libertos? Sobre los jalalim se enseñó: Rabí Yosí dice que la presunción establecida tiene gran fuerza, pues está escrito: «Entre los hijos de los sacerdotes... los hijos de Javayá, Hakotz y Barzilai, quien tomó por esposa a una de las hijas de Barzilai el guiladita y recibió su nombre; buscaron su registro genealógico y no lo encontraron, por lo que fueron excluidos del sacerdocio. El gobernador les dijo que no comieran de las cosas santísimas hasta que surgiera un sacerdote con Urim y Tumim» (Ezra 2:61-63).
Kidushín 69b:10
ואמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן נמי בקדשי הגבול
Les dijo: «Conserváis vuestra condición presunta. ¿Qué comíais en el exilio? Las ofrendas sagradas de las regiones fronterizas. También aquí comeréis esas ofrendas».
Kidushín 69b:11
ולמאן דאמר מעלים מתרומה ליוחסין הני דאכול בתרומה אתו לאסוקינהו שאני התם דריע חזקתייהו
Pero según quien sostiene que comer terumá sirve de prueba de linaje, ¿no se los terminaría declarando sacerdotes legítimos? Es diferente: su presunción ya había quedado debilitada.
Kidushín 69b:12
ואלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא
Entonces, ¿qué significa la «gran fuerza de la presunción»? Que antes comían terumá de obligación rabínica y después pudieron comer incluso terumá de la Torá.
Kidushín 69b:13
ואיבעית אימא לעולם השתא נמי בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול וכי מסקינן מתרומה ליוחסין מדאורייתא מדרבנן לא מסקינן
O bien, aún ahora solo comían terumá rabínica, no de la Torá; cuando se deduce el linaje a partir de la terumá, es a partir de la de la Torá, no de la rabínica.
Kidushín 69b:14
אי הכי מאי גדולה חזקה דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא לבסוף אף ע"ג דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול
Si es así, ¿dónde está la fuerza extraordinaria de la presunción? Antes no había motivo para decretar una restricción por temor a que comieran terumá de la Torá; después, aunque sí existía ese riesgo, se les permitió la rabínica, pero no la bíblica.
Kidushín 69b:15
והכתיב (עזרא ב, סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים בקדש הקדשים הוא דלא יאכל הא כל מידי ניכול
¿Acaso no dice el versículo que no comerían de las cosas santísimas? Eso parece indicar que podían comer todo lo demás.
Kidushín 69b:16
הכי קאמר לא מידי דמיקרי קדש ולא מידי דמיקרי קדשים לא מידי דמיקרי קדש דכתיב (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קדש ולא מידי דמיקרי קדשים דאמר קרא (ויקרא כב, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואמר מר במורם מן הקדשים
Más bien significa que no comerían ni lo llamado «santo» ni lo llamado «cosas santas». «Santo» es lo referido en «ningún extraño comerá cosa santa» (Levítico 22:10); «cosas santas», según «la hija de un kohén que se case con extraño no comerá de la terumá de las cosas sagradas» (Levítico 22:12), que, como se ha dicho, alude a las porciones separadas de los sacrificios.
Ficha editorial de este texto
