לְאַחַר הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בִּנְפִילַת אַפַּיִם, וְאֵין לְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין, בֵּין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְתַחֲנוּן.
Después de Shemoné Esré se dice Tajanún mediante la inclinación del rostro. No debe hablarse de asuntos profanos entre Shemoné Esré y Tajanún.
בְּשַׁחֲרִית, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ תְּפִלִּין בִּשְׂמֹאלוֹ, נוֹטִין עַל צַד יָמִין, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתְּפִלִּין, וּבְמִנְחָה, נוֹטִין עַל צַד שְׂמֹאל.
En Shajarit, como los tefilín están colocados en el brazo izquierdo, se inclina el rostro hacia el lado derecho por respeto a los tefilín. En Minjá se inclina hacia el lado izquierdo.
נְפִילַת אַפַּיִם יֵשׁ לִהְיוֹת מְיֻשָּׁב, אַךְ בִּשְׁעַת הַדְּחַק יוּכַל לִהְיוֹת גַּם מְעֻמָּד. לְאַחַר תַּחֲנוּן אוֹמְרִים וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע, וְיֵשׁ לְאָמְרוֹ בִּישִׁיבָה, וְאַחַר כָּךְ עוֹמְדִין וְאוֹמְרִים מַה נַּעֲשֶׂה וְכוּ'.
La inclinación del rostro debe hacerse sentado. En caso de necesidad, puede hacerse de pie. Después de Tajanún se dice: «Y nosotros no sabemos». Debe decirse sentado. Después se levantan y dicen: «¿Qué haremos?», etc.
אֵין נְפִילַת אַפַּיִם כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם סֵפֶר תּוֹרָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם סֵפֶר תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁאָר סִפְרֵי קֹדֶשׁ, אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם, אֶלָּא אוֹמְרִים אֵת הַמִּזְמוֹר בְּלִי נְפִילַת אַפַּיִם. וּכְשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּעֶזְרַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת פָּתוּחַ, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הָיָה שָׁם סֵפֶר תּוֹרָה.
La inclinación del rostro solamente se realiza en un lugar donde haya un Séfer Torá. En un lugar donde no haya un Séfer Torá, aunque haya otros libros sagrados, no se inclina el rostro, sino que se recita el salmo sin inclinación. Cuando se reza en la sección auxiliar de la sinagoga y la puerta de la sinagoga está abierta, se considera como si hubiera allí un Séfer Torá.
כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּבֵית אָבֵל, אוֹ בְּבֵית הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אָבֵל, אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן ז' יְמֵי אֲבֵלוּת אֲפִלּוּ בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם ז'. וְנוֹהֲגִין שֶׁגַּם בְּשׁוּבָם לְבֵיתָם אֵינָם אוֹמְרִים. וְאִם יֵשׁ אָבֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין הַצִּבּוּר נִגְרָרִין אַחֲרָיו, וְאוֹמְרִים תַּחֲנוּן, אֶלָּא שֶׁהָאָבֵל אֵינוֹ אוֹמֵר.
Cuando se reza en la casa de un doliente, o en la casa del fallecido aunque no haya allí un doliente, no se dice Tajanún durante los siete días de duelo, ni siquiera en Minjá del séptimo día. Se acostumbra que quienes rezaron allí tampoco lo digan después al regresar a sus casas. Si hay un doliente en la sinagoga, la congregación no queda exenta por su presencia y dice Tajanún; solamente el doliente no lo dice.
אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִילָה, אוֹ שֶׁהַבַּעַל בְּרִית אוֹ הַסַּנְדָּק, אוֹ הַמּוֹהֵל מִתְפַּלְּלִים שָׁם, אַף שֶׁהַמִּילָה תְּהֵא בְּבַיִת אַחֵר. וְאִם מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה, בְּבֵית הַתִּינוֹק קוֹדֵם סְעֻדַּת הַבְּרִית, אוֹ בְּאֶמְצַע הַסְּעֻדָּה, גַּם כֵּן אֵין אוֹמְרִים. אֲבָל אִם מִתְפַּלְּלִים לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אוֹמְרִים. אַךְ הַבַּעַל בְּרִית וְהַסַּנְדָּק וְהַמּוֹהֵל לֹא יֹאמְרוּ אַף לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מִשּׁוּם דְּיוֹם טוֹב שֶׁלָּהֶם הוּא.
No se dice Tajanún en una sinagoga donde vaya a realizarse un brit milá, o donde estén rezando el padre del niño, el sandak o el mohel, aunque la circuncisión vaya a celebrarse en otra casa. Si rezan Minjá en la casa del niño antes de la comida del brit o durante la comida, tampoco lo dicen. Sin embargo, si rezan después de Birkat Hamazón, sí lo dicen. El padre del niño, el sandak y el mohel no lo dicen ni siquiera después de Birkat Hamazón, porque ese día es para ellos como una festividad.
וְכֵן אֵין אוֹמְרִים, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָתָן, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי מִשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ, אִם הֶחָתָן הוּא בָּחוּר אוֹ הַכַּלָּה בְּתוּלָה. אֲבָל אַלְמָן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, אֵין לוֹ רַק שְׁלשָׁה יָמִים וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים. וּבְיוֹם הַחֻפָּה בְּשַׁחֲרִית אוֹמְרִים, וּבְמִנְחָה שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֻפָּה אֵין אוֹמְרִים (קל"א).
Tampoco se dice Tajanún en una sinagoga donde haya un novio durante los siete días de celebración matrimonial, cuando el novio nunca estuvo casado o la novia es virgen. Sin embargo, un viudo que se casa con una viuda solamente tiene tres días de celebración; después se dice Tajanún. Durante la mañana del día de la jupá se dice Tajanún. En Minjá, al estar próxima la jupá, no se dice.
אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן לֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלֹא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב, וְלֹא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט וְלֹא בַּחֲנֻכָּה וְלֹא בְּפוּרִים גָּדוֹל בּ' יָמִים, וְלֹא בְּפוּרִים קָטָן בּ' יָמִים, וְלֹא בּל"ג בָּעֹמֶר, וְלֹא בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן, וְלֹא בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וְלֹא בַּיָּמִים שֶבֵּין יוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת, וְלֹא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן עַד לְאַחַר אִסְרוּ חַג דְּשָׁבוּעוֹת וְלֹא בְּאִסְרוּ חַג דְּסֻכּוֹת, בְּכָל אֵלּוּ אֵין אוֹמְרִים בְּמִנְחָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם, אֲבָל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים בַּמִנְחָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם. וּבְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמְרִים גַּם בַּסְּלִיחוֹת רַק לְאַחַר כָּךְ אֵין אוֹמְרִים.
No se dice Tajanún en Rosh Jódesh, el quince de Av, el quince de Shevat, Janucá, los dos días de Purim principal, los dos días de Purim Katán, Lag Baómer, durante todo el mes de Nisán, Tishá BeAv, los días entre Yom Kipur y Sucot, desde Rosh Jódesh Siván hasta después de Isru Jag de Shavuot, ni en Isru Jag de Sucot. En todos estos casos tampoco se dice durante la Minjá del día anterior. Sin embargo, en la Minjá anterior a la víspera de Rosh Hashaná y a la víspera de Yom Kipur sí se dice. En la víspera de Rosh Hashaná se dice también durante las Selijot, pero después ya no se dice.
בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי רָצוֹן, כִּי בְּאַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל קַבָּלַת לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, עָלָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּיוֹם ה', וְיָרַד בְּיוֹם בּ', לָכֵן מַרְבִּים בָּהֶם תַּחֲנוּנִים, וְאוֹמְרִים קוֹדֶם תַּחֲנוּן, וְהוּא רַחוּם, וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ מְעֻמָּד, וְצָרִיךְ לְאָמְרוֹ בְּכַוָּנָה, וּבִמְתִינוּת, דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וּבְיָמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ.
Los lunes y jueves son días especialmente propicios. Durante los cuarenta días en que Moshé, nuestro maestro, recibió las segundas tablas, subió un jueves y descendió un lunes. Por ello, se aumentan las súplicas en esos días. Antes de Tajanún se dice Vehú Rajum. Se recita de pie, con concentración, lentamente y en forma de súplica. En los días en los que no se dice Tajanún, tampoco se dice Vehú Rajum.
לְאַחַר תַּחֲנוּן אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ. וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִשִּׁי אוֹמְרִים, אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן כ"ה סָעִיף ב', מָתַי אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ (שם ובעט"ז מ' קל"ב).
Después de Tajanún se dice medio Kadish. Los lunes y jueves se dice El Érej Apáyim. Véase más adelante, capítulo 25, apartado 2, acerca de cuándo no se dice.
קיצור שלחן ערוך כ״ב
10 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 17 de julio de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
