מה יום טוב שנדחה מפני קרבן יחיד אין רציחה דוחה אותו קרבן יחיד שהוא דוחה את יום טוב אינו דין שלא תהא רציחה דוחה אותו
Si un día festivo, que cede ante una ofrenda individual, no cede ante una ejecución judicial, con mayor razón una ofrenda individual, que desplaza el día festivo, no debería ceder ante una ejecución judicial.
הניחא למאן דאמר אין נדרים ונדבות קריבין ביום טוב אלא למאן דאמר נדרים ונדבות קריבין ביום טוב מאי איכא למימר
Esto es correcto según quien sostiene que los votos y las ofrendas voluntarias no se sacrifican en día festivo. Pero, según quien sostiene que sí se sacrifican en día festivo, ¿qué puede decirse?
אלא אמר רבא לא מיבעיא למ"ד נדרים ונדבות קריבין ביום טוב דהא לא מתקיים מעם מזבחי כלל
Más bien, Ravá dijo: no solo según quien sostiene que los votos y las ofrendas voluntarias se sacrifican en día festivo, pues entonces no se cumple en absoluto la expresión «de junto a mi altar»;
אלא אפילו למאן דאמר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב הכתיב מעם מזבחי מזבחי המיוחד לי ומאי נינהו תמיד ואמר רחמנא (שמות כא, יד) מעם מזבחי תקחנו למות:
Sino incluso según quien sostiene que los votos y las ofrendas voluntarias no se sacrifican en día festivo, está escrito «de junto a mi altar», es decir, el altar consagrado especialmente a mí. ¿Cuál es? El sacrificio continuo. Y la Torá dice (Éxodo 21:14): «Lo tomarás de junto a mi altar para que muera».
דיני ממונות הטמאות והטהרות כו': אמר רב אנא הואי במניינא דבי רבי ומינאי דידי הוו מתחלי ברישא והא אנן מתחילין מן הגדול תנן
«En los juicios monetarios y en las cuestiones de impureza y pureza…». Dijo Rav: yo participé en las votaciones en la academia de Rabí, y empezaban por mí. ¿Pero no aprendimos que se empieza por el más grande?
אמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הלל בריה דרבי וולס שאני מניינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי
Dijo Rabá, hijo de Ravá, o según otros Rabí Hilel, hijo de Rabí Volas: la votación en la academia de Rabí era diferente, pues todas sus votaciones comenzaban por uno de los lados.
ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הלל בריה דר' וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד
Y dijo Rabá, hijo de Ravá, o según otros Rabí Hilel, hijo de Rabí Volas: desde los días de Moshé hasta Rabí no encontramos Torá y grandeza reunidas en una misma persona.
ולא הא הוה יהושע הוה אלעזר והא הוה פנחס הוו זקנים
¿Y acaso no estuvo Yehoshúa? Estuvo Elazar. ¿Y no estuvo Pinjás? Estaban los ancianos.
והא הוה שאול הוה שמואל והא נח נפשיה כולהו שניה קאמרינן
¿Y Saúl? Estaba Shmuel. Pero este falleció. Hablamos de que la persona reuniera ambas cualidades durante todos sus años.
והא הוה דוד הוה עירא היאירי והא נח נפשיה כולהו שניה קאמרינן
¿Y David? Estaba Irá el yairita. Pero falleció. Hablamos de todos sus años.
והא הוה שלמה הוה שמעי בן גרא והא קטליה כוליה שניה קאמרינן
¿Y Shlomó? Estaba Shimí ben Guerá. Pero lo mandó ejecutar. Hablamos de todos sus años.
הא הוה חזקיה הוה שבנא והא איקטיל כולהו שניה קאמרינן והא הוה עזרא הוה נחמיה בן חכליה
¿Y Jizkiyahu? Estaba Shevná. Pero fue ejecutado. Hablamos de todos sus años. ¿Y Ezrá? Estaba Nejemiá ben Jacaliá.
אמר רב אדא בר אהבה אף אני אומר מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ולא והא הוה הונא בר נתן הונא בר נתן מיכף הוה כייף ליה לרב אשי:
Rav Adá bar Ahavá dijo: yo añado que, desde los días de Rabí hasta Rav Ashi, no encontramos Torá y grandeza reunidas en una persona. ¿Y acaso no estuvo Huná bar Natán? Huná bar Natán se subordinaba a Rav Ashi.
דיני נפשות מתחילין מן הצד: מנא הני מילי אמר ר' אחא בר פפא אמר קרא (שמות כג, ב) לא תענה על ריב לא תענה על רב
«En los juicios capitales se empieza por un lado». ¿De dónde se deduce? Dijo Rabí Ajá bar Papá: del versículo (Éxodo 23:2) «No responderás en una disputa», que puede leerse «No responderás contra el mayor».
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מהכא (שמואל א כה, יג) ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש [את] חרבו ויחגרו איש [את] חרבו ויחגור גם דוד את חרבו
Rabá bar bar Janá dijo en nombre de Rabí Yojanán: se deriva de aquí (1 Samuel 25:13): «David dijo a sus hombres: Cíñase cada uno su espada. Y cada uno se ciñó su espada, y también David se ciñó la suya».
אמר רב שונה אדם לתלמידו ודן עמו בדיני נפשות מיתיבי הטהרות והטמאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד
Dijo Rav: una persona puede enseñar a su discípulo y juzgar junto con él en procesos capitales. Se objetó: en los asuntos de pureza e impureza, padre e hijo, maestro y discípulo, se cuentan como dos; pero en juicios monetarios, capitales, de azotes, de santificación del mes y de intercalación del año, padre e hijo, maestro y discípulo, se cuentan como uno solo.
סנהדרין ל״ו א
16 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
