ואמאי אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית נינהו
¿Por qué? Podríamos decir que es una mujer estéril por naturaleza (ailonit) y que el hombre no la habría desposado de haberlo sabido. ¿Acaso no es porque seguimos a la mayoría, y la mayoría de las mujeres no son ailonit?
לא מאי חייב עליה דקתני קרבן
No; lo que se enseñó de que es culpable se refiere a una ofrenda.
והא מומתין על ידה קתני בבא עליה אביה
Pero la mishná enseña que se impone la pena de muerte por ella. Se trata de que su padre haya mantenido relaciones con ella.
והא אם בא עליה אחד מכל העריות קתני אלא הכא במאי עסקינן דקבלה עילויה
Pero está escrito «si uno de todos los parientes con quienes están prohibidas las relaciones»; por tanto, aquí se trata de que él haya aceptado expresamente esa condición.
ת"ר המסוללת בבנה קטן והערה בה בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל מכשירין
Enseñaron nuestros Sabios: una mujer que frota [sus genitales] contra su hijo menor y él realiza el comienzo de la penetración, según la escuela de Shamai queda descalificada para el sacerdocio, mientras que la escuela de Hilel la considera apta.
אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמנה דב"ש סברי גמרינן מדורות הראשונים ובית הלל סברי לא גמרינן מדורות הראשונים
Rabí Jiyá, hijo de Rabá bar Najmaní, dijo en nombre de Rav Jisdá —y algunos dicen que Rav Jisdá lo dijo en nombre de Zeirí—: todos coinciden en que a partir de los nueve años y un día la relación se considera una relación, y que por debajo de los ocho años no se considera tal. Solo discrepan sobre un niño de ocho años: la escuela de Shamai aprende de las generaciones antiguas, mientras que la escuela de Hilel no aprende de las generaciones antiguas.
ודורות הראשונים מנלן דאוליד אילימא מדכתיב (שמואל ב יא, ג) הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וכתיב ((שמואל ב כג, לד) (ו)אליעם בן אחיתופל הגילוני וכתיב (שמואל ב יב, כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה
¿Y de dónde sabemos que las generaciones antiguas engendraban a esa edad? ¿Acaso de lo escrito (II Samuel 11:3): «¿No es esta Batsheva, hija de Eliam, esposa de Uriá el hitita?», y también (II Samuel 23:34): «Eliam, hijo de Ajitófel el guilonita», y asimismo (II Samuel 12:25): «Envió por medio del profeta Natán y llamó su nombre Yedidiá»?
בעבור (כי) ה' (אהבו) וכתיב (שמואל ב יג, כג) ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתיב (שמואל ב יג, לח) ואבשלום ברח וילך גשורה
«Porque Hashem lo amó». Y está escrito (II Samuel 13:23): «Pasados dos años, se celebró la esquila para Avshalom», y también (II Samuel 13:38): «Avshalom huyó y fue a Gueshur».
ויהי שם שלש שנים וכתיב (שמואל ב יד, כח) וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב (שמואל ב טו, ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא (ואשלמה) את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וכתיב (שמואל ב יז, כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו)אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק
«Y permaneció allí tres años». También está escrito (II Samuel 14:28): «Avshalom permaneció dos años en Jerusalén sin ver el rostro del rey», y (II Samuel 15:7): «Al cabo de cuarenta años, Avshalom dijo al rey: 'Permíteme ir a cumplir el voto que hice a Hashem en Hebrón'». También está escrito (II Samuel 17:23): «Ajitófel vio que su consejo no fue seguido, aparejó su asno, se levantó y se fue a su casa y a su ciudad, dispuso sus asuntos domésticos y se ahorcó».
וכתיב (תהלים נה, כד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הויא להו תלתין ותלת דל שבע דהוה שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד
Y está escrito (Salmos 55:24): «Los hombres sanguinarios y engañadores no llegarán a la mitad de sus días». Se enseñó que Doeg vivió treinta y cuatro años y Ajitófel treinta y tres. ¿Cuántos años tenía este? Treinta y tres. Resta los siete años que tenía Shelomó y quedan veintiséis. Resta dos años correspondientes a tres embarazos y resulta que cada uno engendró a los ocho años.
ממאי דלמא תרוייהו בתשע אוליד ובת שבע אולידא בשית משום דאתתא בריא תדע דהא הוי לה ולד מעיקרא
¿Cómo se sabe? Quizá ambos engendraron a los nueve años y Batsheva dio a luz a los seis, porque una mujer madura más rápidamente. Una prueba es que ya había tenido anteriormente un hijo.
אלא מהכא (בראשית יא, כז) אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן ואברהם גדול מנחור שנה ונחור גדול מהרן שנה נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן וכתיב (בראשית יא, כט) ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'
Más bien, se deduce de (Génesis 11:27): «Estas son las generaciones de Téraj: Téraj engendró a Avram, a Najor y a Harán». Avraham era un año mayor que Najor, y Najor un año mayor que Harán; por tanto, Avraham era dos años mayor que Harán. Y está escrito (Génesis 11:29): «Avram y Najor tomaron esposas», etcétera.
ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש והיינו דכתיב (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר יסכה שהכל סכים ביופיה וכתיב (בראשית יז, יז) ויפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו' כמה קשיש אברהם משרה עשר שנין וקשיש מאבוה תרתין שנין אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה
Rabí Yitzjak dijo: Iscá es Sará. ¿Por qué se la llamaba Iscá? Porque veía mediante el espíritu santo; como está escrito (Génesis 21:12): «Todo lo que Sará te diga, escucha su voz». Otra explicación: porque todos contemplaban su belleza. Y está escrito (Génesis 17:17): «Cayó sobre su rostro y rió, y dijo en su corazón...». ¿Cuánto mayor era Avraham que Sará? Diez años; y era dos años mayor que el padre de ella. De esto resulta que Harán engendró a Sará a los ocho años.
ממאי דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה ודרך חכמתן קא חשיב להו
¿De dónde se sabe? Quizá Avraham era el menor de sus hermanos y la Escritura los enumera por su sabiduría.
תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן דכתיב (בראשית ה, לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה נמצא שם גדול מיפת שתי שנים וכתיב (בראשית ז, ו) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ וכתיב (בראשית יא, י) (ו)אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול בן מאה שנה בר מאה ותרתין שנין הוה
Una prueba de que la Escritura los enumera según su sabiduría es lo escrito (Génesis 5:32): «Noaj tenía quinientos años y engendró a Shem, a Jam y a Yafet». Shem era un año mayor que Jam y Jam un año mayor que Yafet, de modo que Shem era dos años mayor que Yafet. Y está escrito (Génesis 7:6): «Noaj tenía seiscientos años cuando llegó el diluvio a la tierra»; y (Génesis 11:10): «Estas son las generaciones de Shem: Shem tenía cien años cuando engendró a Arpajshad, dos años después del diluvio». ¡Pero tendría ciento dos años!
אלא דרך חכמתן קא חשיב להו הכא נמי דרך חכמתן קא חשיב להו
Más bien, los enumera según su sabiduría. Aquí también los enumera según su sabiduría.
אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר לי אתון מהכא מתניתו ואנן מהכא מתנינן לה (בראשית י, כא) ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול יפת הגדול שבאחיו הוה
Rav Kahaná dijo: expuse esta enseñanza delante de Rav Zevid de Nehardea, y él me dijo: «Vosotros la aprendéis de aquí, mientras que nosotros la aprendemos de (Génesis 10:21): 'También a Shem le nacieron hijos, padre de todos los hijos de Ever, hermano de Yafet el mayor'». Yafet era el mayor entre los hermanos.
אלא מנלן מהכא (שמות לח, כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכתיב (דברי הימים א ב, יט) ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב (שמות לו, ד) איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגלים
Entonces, ¿de dónde lo sabemos? De (Éxodo 38:22): «Betzalel, hijo de Urí, hijo de Jur, de la tribu de Yehudá». Y está escrito (I Crónicas 2:19): «Azuvá murió, y Kalev tomó a Efrat y ella le dio a Jur». ¿Cuántos años tenía Betzalel cuando construyó el Tabernáculo? Trece, pues está escrito (Éxodo 36:4): «Cada uno, de su trabajo que estaban realizando». Y se enseñó que durante el primer año Moshé hizo el Tabernáculo y en el segundo lo erigió y envió a los exploradores.
וכתיב (יהושע יד, ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' וגו' ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמנים שנה כמה הויא להו ארבעין דל ארביסר דהוה בצלאל פשא להו עשרים ושית דל תרתי שני דתלתא עיבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד:
Y está escrito (Josué 14:7): «Yo tenía cuarenta años cuando Moshé, siervo de Hashem, me envió», etcétera; «y ahora hoy tengo ochenta y cinco años». ¿Cuántos años transcurrieron? Cuarenta. Resta los catorce que tenía Betzalel y quedan veintiséis. Resta dos años correspondientes a tres embarazos, y resulta que cada uno engendró a los ocho años.
בן ולא בת: תניא אמר רבי שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה
«Hijo y no hija». Se enseñó: Rabí Shimón dijo: conforme al razonamiento jurídico, una hija también debería estar sujeta a las leyes del hijo rebelde y contumaz,
סנהדרין ס״ט ב
20 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
