Sforno on Deuteronomy 17
Sforno on Deuteronomy 17:1
כי ימצא בקרבך. אחר שצוה למנות דיינים בכל עיר ועיר לשפוט כל ב"ד את בני עירו. הזכיר משפט עובד עבודת גלולים שאינו נדון בעירו אבל נדון באותה העיר שעבד בה. ואחריו הזכיר ענין מחלוקת בתי דינים שזה ג"כ נשפט בעיר אחרת היינו במקום אשר יבחר ה'. וכן ענין זקן ממרא:
**«Cuando sea encontrado en medio de ti».** Después de ordenar que se nombren jueces en cada ciudad para que cada tribunal juzgue a sus habitantes, la Torá menciona el proceso contra quien practica idolatría.
Este no es juzgado necesariamente en su propia ciudad, sino en la ciudad donde cometió el acto.
Después se menciona la disputa entre tribunales, que también debe resolverse en otra ciudad, es decir, en el lugar que el Eterno elija.
Lo mismo sucede con el anciano rebelde:
Sforno on Deuteronomy 17:2
לעבור בריתו. הברית שכרת על כל המצות כי אמנם העובד עבודת גלולים כופר כל המצות ומבטלן:
**«Transgrediendo Su pacto».** El pacto concertado respecto de todos los mandamientos.
Quien practica idolatría niega y anula la totalidad de los preceptos:
Sforno on Deuteronomy 17:3
אלהים אחרים. עצמים נבדלים זולת האל יתברך:
**«Otros dioses».** Entidades espirituales separadas distintas de Dios, bendito sea:
Sforno on Deuteronomy 17:4
ולשמש או לירח. שהם גשמיים:
**«Al sol o a la luna».** Que son entidades materiales:
Sforno on Deuteronomy 17:5
אשר לא צויתי. אשר לא מניתי בשום מנוי בחיריי שיוכלו לעשות כרצונם אבל נתתי להם חק ולא יעבור על היפך מחשבת עובדי עבודת גלולים שחשבו שלכל עיר ועיר יש שר יכול כרצונו להיטיב ולהרע ושהוא מטיב כשיעבדוהו:
**«Que Yo no he ordenado».** A los cuales no he designado para ejercer ninguna autoridad voluntaria que les permita actuar conforme a su propia voluntad.
Por el contrario:
«Les dio una ley que no traspasarán».
Esto contradice la opinión de los idólatras, quienes pensaban que cada ciudad tenía un poder celestial capaz de beneficiar o perjudicar según su voluntad, y que concedía beneficios cuando se le rendía culto:
Sforno on Deuteronomy 17:6
את האיש ההוא או את האשה ההיא. ולא נאמר שהיה זה פתיות ובל ידעה מה ושאין צריך לדונה בשער שעבדה בו להורות היפך דעותיה:
**«A aquel hombre o a aquella mujer».** No se debe afirmar que su conducta fue simplemente una necedad cometida por ignorancia y que, por ello, no es necesario juzgarlo en la puerta de la ciudad donde rindió culto.
Debe ser juzgado allí precisamente para demostrar la falsedad de sus creencias:
Sforno on Deuteronomy 17:7
אל שעריך. אל שער שעבד בו להראות שלא יושיעהו האליל הנעבד שם אשר חשב העובד להיות נושע בו:
**«A tus puertas».** A la puerta de la ciudad en la que practicó idolatría, para mostrar que el ídolo adorado allí no puede salvar a quien creyó que recibiría su ayuda:
Sforno on Deuteronomy 17:8
על פי שנים עדים או שלשה. אפי' בעבודת גלולים תבטל כל העדות אם נמצא אחד מהם פסול ולא נאמר תתקיים העדות בשאר:
**«Por boca de dos testigos o de tres».** Incluso en un caso de idolatría, todo el testimonio queda invalidado si se descubre que uno de los testigos es incompetente.
No se mantiene el testimonio mediante los restantes:
Sforno on Deuteronomy 17:9
כי יפלא ממך. אע"פ שמניתם השופטים בכל עיר ועיר כדי שכל ב"ד ישפוט את עירו הנה בהולד ספק איך היה מפי השמועה לא ישפטוהו ב"ד של אותה העיר כפי מחשבתם אבל יהיה פסק דין כפי מחשבת רוב ב"ד הגדול וכן כשלא ירבו אלו על אלו:
**«Cuando un asunto te resulte difícil».** Aunque habéis designado jueces en cada ciudad para que cada tribunal juzgue a sus propios habitantes, cuando surja una duda respecto de cómo fue recibida una determinada tradición legal, el tribunal local no decidirá conforme a su propia opinión.
La resolución deberá seguir la opinión de la mayoría del Gran Tribunal.
Lo mismo deberá hacerse cuando los miembros de un tribunal local estén divididos sin que un grupo supere numéricamente al otro:
Sforno on Deuteronomy 17:10
והאיש אשר יעשה בזדון. שיורה הלכה למעשה נגד הוראת ב"ד הגדול. ומת האיש ההוא. ע"פ ב"ד הגדול ובזה כל העם ישמעו וייראו:
**«El hombre que actúe con premeditación».** Se refiere a quien emite una decisión práctica contraria a la resolución del Gran Tribunal.
«Morirá aquel hombre»: será ejecutado por decisión del Gran Tribunal, y de ese modo todo el pueblo oirá y temerá:
Sforno on Deuteronomy 17:11
אשימה עלי מלך ככל הגוים. שתהי' המלכות לו ולזרעו לא כענין השופטים שהיה השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו. ועל מנוי שופט למלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ כאמרו ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. אמנם שיהיה כמלכי הגויים מחזיק במלכות הוא וזרעו נמאס אצל האל יתברך. אבל צוה שכאשר יקשו ערפם להעמיד להם מלך בזה האופן, לא יבחרו אלא אדם כשר שיבחר בו ה' (פסוק טו), ולא יעביר ישראל על דת, ושלא יהיה איש נכרי (שם), אף על פי שיהיה אדם כשר, ואף על פי שיהיה גבור ואיש מלחמה. וכאשר חטאו בשאלת המלך שימלוך הוא וזרעו ככל הגוים (שמואל א ח, ה), היה העונש עליהם בתקלות הקורות להמון בשביל המלך כאמרו וצעקתם ביום ההוא מפני מלככם אשר בחרתם לכם, ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא (שם שם פסוק יח), וכאמרו אתן לך מלך באפי, ואקח בעברתי (הושע יג, יא). והיה הרשות במנוי המלך כמו שהיה הרשות ביפת תואר, אשר רמז שסופו לשנאתה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה, כמו שקרא לדוד בדבר אבשלום:
**«Pondré sobre mí un rey como todas las naciones».** Pedirán una monarquía que pertenezca permanentemente al rey y a sus descendientes, a diferencia de los jueces, cada uno de los cuales gobernaba personalmente, pero no transmitía el gobierno a sus hijos.
Al entrar en la tierra sí recibieron el mandato de designar a un dirigente que actuara como rey, como está escrito:
«Que la congregación del Eterno no sea como ovejas sin pastor».
Sin embargo, una monarquía semejante a la de las naciones, en la que el gobernante y sus descendientes se aferran hereditariamente al poder, es algo aborrecido por Dios, bendito sea.
La Torá ordenó que, cuando endurecieran su cerviz y decidieran establecer una monarquía de esta naturaleza, eligieran únicamente a una persona recta seleccionada por el Eterno, que no apartara a Israel de la Torá.
Tampoco podría ser un extranjero, aunque fuera una persona recta, fuerte y experimentada en la guerra.
Cuando pecaron solicitando un rey que gobernara él y sus descendientes «como todas las naciones», recibieron como castigo las desgracias que alcanzarían al pueblo por causa del rey, como está escrito:
«Clamaréis aquel día a causa de vuestro rey, a quien elegisteis, pero el Eterno no os responderá aquel día».
También:
«Te daré un rey en Mi ira y lo retiraré en Mi furor».
La autorización de nombrar semejante rey fue comparable a la autorización de tomar una mujer hermosa cautiva.
En aquel caso, la Torá insinuó que finalmente el hombre la odiaría y engendraría con ella un hijo rebelde y descarriado, como le sucedió a David con Avshalom:
Sforno on Deuteronomy 17:12
למען ילמד ליראה. בחלק העיוני ממנה המורה במופת את גודל והשגחת האל יתעלה אשר בידיעת זה תתחייב המורא:
**«Para que aprenda a temer».** Mediante la parte teórica de la Torá, que demuestra racionalmente la grandeza y la providencia de Dios, bendito sea.
Del conocimiento de estas cosas surge necesariamente el temor reverente:
Ficha editorial de este texto
