Sforno on Numbers 20
Sforno on Numbers 20:1
וירב העם עם משה. הנה המריבה עם משה היתה באמרם ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה. אמנם היתה גם על האל יתברך כאשר העיד באמרו אשר רבו בני ישראל את ה' וזה היה באמרם ולמה העליתנו ממצרים:
«El pueblo discutió con Moshé». La disputa contra Moshé se expresó en las palabras: «¿Por qué trajisteis a la congregación del Eterno a este desierto?». Sin embargo, también disputaron contra el Dios bendito, como testificó la Escritura: «Los hijos de Israel disputaron contra el Eterno». Esto se expresó al decir: «¿Por qué nos hicisteis subir de Egipto?».
Sforno on Numbers 20:2
קח את המטה. ודברתם אל הסלע. כבר רבו הדעות בענין חטא מי מריבה והיה ספק אצל רבים במה חטאו משה ואהרן שנכתב עליהם לא האמנתם מעלתם (דברים לב, נא) ומריתם ואם היתה כונת האל יתברך שידברו בלבד אל הסלע מה ענין ללקיחת המטה ואם היה החטא על שהכה משה את הסלע שלא במצות שולחו במה חטא אהרן. אמנם כשנתבונן בענין המריבה ראוי שנחשוב שתהיה מצות האל בזה על אופן שיכירו רשעת מריבתם והתודו את חטאתם ושבו ורפא למו כי לא יחפוץ במות המת ובכן נבין שבזה החטיאו משה ואהרן את כונת האל יתברך ועל זה הענישם. אמנם המריבה עם משה היתה באמרם שהיתה הנהגתו בלתי שלמה במה שהביא אותם אל אותו החלק הרע מהמדבר ועל האל יתברך היתה מריבתם באמרם שהוציאם מארץ נושבת טובה אל ארץ מדבר ולהודיעם את רשעם בזה התחייב שיהיה הנס מודיע שהשליח היה מנהיג בשלמות ושהמשלח היטיב בשליחותו ולא הרע כלל. ובהיות מיני הנסים המסופרים בכתבי הקדש על אחד מג' פנים. הא' הוא נס נסתר כמו ירידת המטר וההמלט מן החלאים ומן הצרות. וזה המין מן הנסים ישיגוהו הצדיקים בתפלתם כענין ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וכן ויתפלל משה בעד העם והב' הוא נס נגלה לא יוכל הטבע לעשותו באותו האופן אבל יעשהו אחר תנועות רבות במשך זמן. וזה המין מן הנסים יעשהו האל יתברך על ידי עבדיו עם הקדמת איזו תנועה מסודרת מאתו כענין השליכהו ארצה (שמות ד, ה) הרם את מטך והכית בצור ירה ויור (מלכים ב יג, יז) וזולתם. והג' הוא מין מן הנסים שלא יוכל הטבע לעשותו בשום אופן. וזה המין יעשה האל יתעלה על ידי עבדיו בדבור בלבד שהיא פעולה שכלית ויותר נכבדת משאר תנועותיו הגשמיות כמו שהיה הענין בפתיחת פי הארץ כאמרו ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה וכן בענין עמידת השמש ליהושע נאמר אז ידבר יהושע. והנה בענין זאת המריבה היה מן ההכרח להעביר את רעת תלונות ישראל שיהיה הנס הנעשה מבאר מעלת המלך המשלח ודרכי טובו ומבאר גם כן מעלת השליח וטובו ושהוא מוכן אל שייטיב המלך על ידו לעמו. ותתבאר מעלת המשלח במין הג' מן הנסים אשר לא יוכל הטבע כלל עליו בשום אופן ובשום זמן ותתבאר מעלת השליח במין הב' מן הנסים הנעשה בתנועת השליח הראוי לזה. ובכן צוה האל יתברך שיהפך הסלע למים כאמרו ונתן מימיו כלומר שיהיו המים מן הסלע לא נמשכים ממקום אחר אליו וזה היה נמנע זולתי בהיותו נהפך מצורת סלע אל צורת מים כאשר העיד אחר כך באמרו המוציא לך מים מצור החלמיש כי אם היו המים מובאים ממקום אחר שם בנס לא יהיה הבדל בין צור חלמיש לזולתו. וזה המין מן הנסים לא יוכל עשוהו הטבע בשום אופן ולא בשום זמן וצוה שזה יהיה על ידי דבור עבדיו כאמרו ודברתם אל הסלע למען יכירו ישראל שהיה זה הנס מן המין הג' כאמור לא שיהיו מים נגרים שם ממקום אחר ובזה ידעו גודל וטוב המשלח וישיבו אל לבם שאף על פי שהוציאם ממצרים אל המדבר אין בזה רעה כלל בהיותו עמהם אחר שיש בידו לשים מדבר לאגם מים וזולת זה ממה שלא יוכל הטבע עליו ושאם הוא כאן הכל כאן כאמרו המדבר הייתי לישראל וצוה עם זה שאחר שיהפך הסלע למים יוציא משה אותם המים להם במטהו לשבטיהם כאמרו במחוקק במשענותם ולזה המין מן הנסים אמר קח את המטה והוצאת להם מים מן הסלע וכו'. והנה משה ואהרן הסכימו לעשות המין הב' מן הנסים ולהגיר המים אל הסלע ממקום אחר כמו שעשו ברפידים כאמרו והכית בצור ויצאו ממנו מים כי לא בטחו שיקים האל יתברך את דברו לעשות לישראל המין הג' מן הנסים בחשבם את ישראל אז ממרים מאד עד שיהיו בלתי ראוים אליו ושינחם ה' על הטובה. ובכן עשו את דרך מין הב' מן הנסים במטה אשר בו הודיע מעלת השליח ולא עשו את דרך המין הג' אשר בו יודיעו לישראל מעלת המשלח וטובו ולזה נכתב עליהם לא האמנתם בי שהרצון בו לא בטחתם בי שאעשה מה שאמרתי ומעלתם בי (דברים לב, נא) שחיללתם כבודי ולא הראיתם למריבים את סכלותם ומריתם פי בשלא שמרתם מצותי:
«Toma la vara y hablad a la roca». Han existido muchas opiniones acerca del pecado de las aguas de la disputa, y para muchos resulta difícil comprender en qué pecaron Moshé y Aharón, pues acerca de ellos está escrito: «No creísteis en Mí», «actuasteis infielmente» y «os rebelasteis». Si la intención del Dios bendito era que únicamente hablaran a la roca, ¿qué propósito tenía tomar la vara? Y si el pecado consistió en que Moshé golpeó la roca sin haber recibido esa orden, ¿en qué pecó Aharón?
Cuando consideramos la naturaleza de la disputa, corresponde pensar que el mandamiento divino debía ejecutarse de una forma que permitiera al pueblo reconocer la maldad de su protesta, confesar su pecado, regresar mediante teshuvá y ser curado, porque Dios no desea la muerte de quien está destinado a morir. De este modo comprendemos que Moshé y Aharón frustraron en este punto la intención del Dios bendito, y por ello fueron castigados.
La disputa contra Moshé consistió en afirmar que su liderazgo era deficiente porque los había llevado a aquella mala región del desierto. La disputa contra Dios consistió en afirmar que los había sacado de una tierra buena y habitada para llevarlos a un desierto.
Para mostrarles la maldad de ambas acusaciones era necesario realizar un milagro que demostrara que el enviado había dirigido al pueblo perfectamente y que quien lo envió había hecho el bien mediante su misión, sin causar mal alguno.
Los milagros descritos en las Escrituras son de tres clases. La primera es un milagro oculto, como la llegada de la lluvia o la salvación de enfermedades y peligros. Los justos pueden obtener esta clase de milagros mediante sus oraciones, como está escrito: «Avraham oró a Dios y Dios curó a Avimélej», y: «Moshé oró por el pueblo».
La segunda clase es un milagro manifiesto que la naturaleza no puede realizar de aquella manera inmediata, aunque podría producir un resultado semejante después de numerosos procesos y durante un período prolongado. El Dios bendito realiza esta clase de milagros por medio de Sus siervos, acompañándolos de alguna acción física ordenada por Él, como: «Arrójala al suelo», «Levanta tu vara», «Golpearás la roca», «Dispara la flecha», y otros ejemplos.
La tercera clase comprende milagros que la naturaleza no puede realizar de ninguna manera. Esta clase de milagros es efectuada por el Dios elevado mediante la palabra de Sus siervos, que es una acción intelectual y más elevada que sus demás movimientos físicos. Así sucedió cuando se abrió la tierra: «Cuando terminó de pronunciar todas estas palabras, la tierra se abrió». También respecto a la detención del sol por Yehoshúa está escrito: «Entonces habló Yehoshúa».
En el asunto de esta disputa era necesario eliminar la maldad de las quejas de Israel mediante un milagro que demostrara la excelencia del Rey que enviaba, la bondad de Sus caminos, la excelencia del enviado y su bondad, y que aquel enviado era digno de que el Rey beneficiara por medio de él a Su pueblo.
La excelencia de quien enviaba debía manifestarse mediante la tercera clase de milagro, que la naturaleza no puede realizar en ninguna circunstancia ni durante ningún período. La excelencia del enviado debía manifestarse mediante la segunda clase, realizada mediante una acción física de aquel enviado.
Por ello el Dios bendito ordenó que la roca se transformara en agua, como está escrito: «Entregará sus aguas». Esto significa que las aguas procederían de la propia roca y no serían conducidas hacia ella desde otro lugar. Aquello solamente sería posible si la materia pasaba de la forma de roca a la forma de agua, como posteriormente testificó: «Quien hizo salir para ti agua de la roca de pedernal». Si el agua hubiera sido conducida milagrosamente desde otro lugar, no existiría diferencia alguna entre una roca de pedernal y cualquier otra roca.
La naturaleza no puede realizar esta clase de milagro de ninguna manera ni durante ningún período. Ordenó que se efectuara mediante la palabra de Sus siervos al decir: «Hablaréis a la roca», para que Israel reconociera que pertenecía a la tercera clase de milagros y que no eran aguas que fluían hasta allí desde otro lugar.
De esta manera reconocerían la grandeza y la bondad de quien los enviaba, y comprenderían que, aunque los hubiera sacado de Egipto para llevarlos al desierto, no existía mal alguno mientras Él estuviera con ellos, pues tenía poder para convertir el desierto en un estanque de agua y realizar otras acciones imposibles para la naturaleza. Si Él estaba allí, todo lo necesario estaba allí, conforme a Su pregunta: «¿Acaso fui Yo un desierto para Israel?».
Junto con esto ordenó que, después de transformarse la roca en agua, Moshé hiciera salir aquellas aguas para cada una de las tribus mediante su vara, como está escrito: «Con el bastón del legislador». Respecto a esta segunda clase de milagro dijo: «Toma la vara y harás salir para ellos agua de la roca».
Moshé y Aharón decidieron realizar únicamente la segunda clase de milagro, haciendo que el agua llegara a la roca desde otro lugar, como habían hecho en Refidim: «Golpearás la roca y saldrá agua de ella». No confiaron en que el Dios bendito cumpliera Su palabra realizando para Israel la tercera clase de milagro, porque consideraron que en aquel momento el pueblo era extremadamente rebelde e indigno de semejante manifestación, y pensaron que el Eterno podría arrepentirse del bien prometido.
Por ello actuaron mediante la segunda clase de milagro, utilizando la vara, lo cual demostraba la excelencia del enviado, pero no realizaron la tercera clase, mediante la cual debían mostrar a Israel la excelencia y bondad de quien lo enviaba.
Por eso está escrito acerca de ellos: «No creísteis en Mí», es decir, no confiasteis en que Yo realizaría aquello que había prometido; «Actuasteis infielmente contra Mí», porque profanasteis Mi honor y no mostrasteis a quienes protestaban la necedad de sus acusaciones; y: «Os rebelasteis contra Mi palabra», porque no cumplisteis Mi mandamiento.
Sforno on Numbers 20:3
ויקדש בם. באותם המים עצמם נקדש אחר כך בענין נחל ארנון שהראה אז לישראל שאותם המים היו בלתי טבעיים כמו שהורו אז בשירתם באמרם ומנחליאל במות שהיו המים עולים יותר ממקום מקורם על הפך הראוי למים הטבעיים:
«Y fue santificado mediante ellas». Posteriormente fue santificado mediante aquellas mismas aguas en el asunto del arroyo Arnón. En aquel momento mostró a Israel que aquellas aguas eran contrarias a la naturaleza, como expresaron en su canto: «De Najaliel a Bamot». Las aguas ascendían a lugares más altos que su fuente, al contrario de lo que corresponde a las aguas naturales.
Sforno on Numbers 20:4
דרך המלך. באותה הדרך שיצוה המלך שנלך בה כמנהג כל מלך הנותן מעבר לצבא אנשי שלומו לשלוח עמהם מורה בדרך למען לא יזיקו אנשי הצבא או קצתם בעברם ליושבי הארץ:
«Por el camino del rey». Caminaremos por la ruta que el rey nos ordene seguir, como acostumbra todo rey que permite que el ejército de una nación aliada atraviese su territorio y envía junto con ellos un guía, para evitar que los soldados o algunos de ellos perjudiquen a los habitantes de la tierra durante el trayecto.
Sforno on Numbers 20:5
פן בחרב אצא לקראתך. כי המון עם אדום אנשי דמים ובסבה מועטת ממריבה או זולתה שתפול בין אנשי הארץ והעם העובר יתעוררו אנשי הארץ בחרב נגד העוברים:
«No sea que salga contra ti con la espada». La multitud de Edom estaba compuesta por hombres violentos. Por una causa pequeña, como una discusión entre los habitantes y el pueblo que atravesaba el territorio, podían levantarse con sus espadas contra los viajeros.
Sforno on Numbers 20:6
במסלה נעלה. הנה זה אולי יקרה אם נעבור בערים אבל אנחנו נעבור במסלה בלבד ולא תקרה שם סבה שתעורר את עמך בחרב לקראתנו:
«Subiremos por la calzada». Este peligro podría existir si atravesáramos las ciudades, pero nosotros pasaremos únicamente por la calzada, donde no se producirá ninguna causa que provoque que tu pueblo salga con la espada contra nosotros.
Sforno on Numbers 20:7
רק אין דבר ברגלי. אין אתנו שום דבר מוכן לחרחר ריב:
«No existe ningún asunto a causa de mis pies». No llevamos con nosotros nada preparado para provocar una disputa.
Sforno on Numbers 20:8
אעבורה. מאחר שאינך ממאן להניחנו לעבור אלא בשביל זה שאמרת הנה נוכל לעבור שאין לחוש לזה כלל:
«Déjame pasar». Puesto que solamente te niegas a permitirnos pasar por el motivo que has mencionado, ahora podremos atravesar la tierra porque no existe razón alguna para temer ese peligro.
Sforno on Numbers 20:9
ויצא אדום לקראתו. על הגבול:
«Edom salió a su encuentro». Salió hasta la frontera.
Sforno on Numbers 20:10
והפשט את אהרן את בגדיו. אותם בגדים הראוים לכהן גדול יותר על כהן הדיוט:
«Quita a Aharón sus vestiduras». Se refiere a las vestiduras adicionales propias del Kohén Gadol, aparte de las vestiduras de un kohén común.
Sforno on Numbers 20:11
והלבשתם את אלעזר. שהיה לבוש בגדי כהן הדיוט ובכן נשאר אהרן בד' בגדי כהן הדיוט לבוש הבדים כמו שהיה ענינו בהכנס לפני ולפנים וכענין הראות מלאכי אלהים לעבדיו:
«Y vestirás con ellas a Elazar». Elazar ya estaba vestido con las vestiduras de un kohén común. Aharón quedó, por tanto, vestido con las cuatro vestiduras de lino de un kohén común, como cuando entraba en el recinto más interior en Yom Kipur y como suelen aparecer los ángeles de Dios ante Sus siervos.
Ficha editorial de este texto
