Shabat 56b
Shabat 56b:1
עבדך וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו אמר לו אני אמרתי מתי תבא בשלום ואתה עושה לי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום
...Y él calumnió a tu siervo ante mi señor el rey; mi señor el rey es como un ángel de Dios: haz lo que te parezca bien”. El rey le dijo: “¿Para qué seguir hablando? He decidido que tú y Tzivá dividáis el campo”. Mefibóshet dijo al rey: “Que él se lleve también todo, puesto que mi señor el rey ha vuelto en paz a su casa”». El rey le respondió: «Yo dije: “¿Cuándo volverá en paz?”, ¿y tú me hablas así? No me quejo de ti, sino de Aquel que te devolvió en paz».
Shabat 56b:2
היינו דכתיב (דברי הימים א ח, לד) ובן יהונתן מריב בעל וכי מריב בעל שמו והלא מפיבשת שמו אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא נצא הא דאמרן בר נצא דכתיב (שמואל א טו, ה) ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל אמר רבי מני על עסקי נחל
Por ello está escrito (1 Crónicas 8:34): «El hijo de Yonatán fue Meriv Baal». ¿Acaso se llamaba Meriv Baal? Su nombre era Mefibóshet. Más bien, porque disputó con su Dueño. Una voz celestial salió y le dijo: «Hijo de un contendiente, contendiente». «Contendiente» es el que acabamos de mencionar; «hijo de un contendiente» alude a lo escrito (1 Samuel 15:5): «Shaúl llegó a la ciudad de Amalek y disputó en el valle». Dijo Rabí Maní: «Por el asunto del valle».
Shabat 56b:3
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה
Dijo Rav Yehudá en nombre de Rav: «Cuando David dijo a Mefibóshet “Tú y Tzivá dividiréis el campo”, salió una voz celestial y le dijo: “Rejavam y Yeravam dividirán el reino”».
Shabat 56b:4
אמר רב יהודה אמר רב אילמלי לא. קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו:
Dijo Rav Yehudá en nombre de Rav: «Si David no hubiera aceptado aquella calumnia, el reino de la casa de David no se habría dividido, Israel no habría servido a ídolos y no habríamos sido desterrados de nuestra tierra».
Shabat 56b:5
אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים א יא, ד) ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא
Rabí Shmuel bar Najmaní dijo en nombre de Rabí Yonatán: «Quien afirma que Shlomó pecó está equivocado, como está escrito (1 Reyes 11:4): “Su corazón no fue íntegro con el Eterno su Dios como el corazón de David su padre”. No fue como el de David, pero tampoco pecó».
Shabat 56b:6
אלא מה אני מקיים (מלכים א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ההיא כרבי נתן דר' נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו והכתיב כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא הכי קאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך
¿Cómo se explica entonces (1 Reyes 11:4): «Cuando Shlomó envejeció, sus mujeres desviaron su corazón»? Como lo explica Rabí Natán, quien planteó una contradicción: está escrito «Cuando Shlomó envejeció, sus mujeres desviaron su corazón», pero también «su corazón no fue como el de David su padre», de donde se deduce que no pecó. El sentido es: «Cuando Shlomó envejeció, sus mujeres desviaron su corazón para que siguiera a dioses ajenos, pero él no los siguió».
Shabat 56b:7
והכתיב (מלכים א יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב שבקש לבנות ולא בנה
Pero está escrito (1 Reyes 11:7): «Entonces Shlomó edificó un altar para Kemosh, abominación de Moav». Significa que quiso construirlo, pero no lo hizo.
Shabat 56b:8
אלא מעתה (יהושע ח, ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' שבקש לבנות ולא בנה אלא דבנה הכא נמי דבנה
Si es así, cuando está escrito (Josué 8:30): «Entonces Yehoshúa edificó un altar al Eterno», ¿también significa que quiso construirlo y no lo construyó? Allí sin duda lo construyó. Entonces aquí también lo construyó.
Shabat 56b:9
אלא כדתניא רבי יוסי אומר (מלכים ב כג, יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו'
Más bien, como se enseñó: Rabí Yosé dice sobre (2 Reyes 23:13): «Y los lugares altos que estaban frente a Jerusalén, a la derecha del monte de los Olivos, que Shlomó rey de Israel edificó para Ashtóret, abominación de los sidonios», etc.
Shabat 56b:10
אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי
«¿Es posible que Asa llegara y no los destruyera, y que Yehoshafat no los destruyera, hasta que vino Yoshiyahu y los destruyó? ¡Si Asa y Yehoshafat destruyeron toda la idolatría en la Tierra de Israel! Más bien, se comparan los primeros con los últimos: así como los últimos no habían cometido el acto, pero la Escritura se lo atribuye para elogiarlos, también los primeros no lo habían hecho, pero se les atribuye para censurarlos».
Shabat 56b:11
והכתיב (מלכים א יא, ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה' אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא
Pero está escrito (1 Reyes 11:6): «Shlomó hizo lo malo a los ojos del Eterno». Como debía reprender a sus mujeres y no lo hizo, la Escritura se lo atribuye como si hubiera pecado.
Shabat 56b:12
אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה'
Dijo Rav Yehudá en nombre de Shmuel: «Habría sido preferible para aquel justo servir a un ídolo antes de que se escribiera sobre él: “Hizo lo malo a los ojos del Eterno”».
Shabat 56b:13
אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לע"ז פלונית ולא מיחה בה
Dijo Rav Yehudá en nombre de Shmuel: «Cuando Shlomó se casó con la hija del faraón, ella trajo mil clases de instrumentos musicales y le dijo: “Así se sirve a tal ídolo y de esta manera a aquel otro”. Él no la reprendió».
Shabat 56b:14
אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי]
Dijo Rav Yehudá en nombre de Shmuel: «Cuando Shlomó se casó con la hija del faraón, Gabriel descendió y clavó una caña en el mar. A su alrededor se formó un banco de arena, y sobre él se construyó la gran ciudad de Roma».
Shabat 56b:15
במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון:
Se enseñó en una baraita: «El día en que Yeravam instaló dos becerros de oro, uno en Bet El y otro en Dan, se construyó una cabaña, y ese fue el origen de Italia de Grecia».
Shabat 56b:16
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים ב כב, ב) ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו אלא מה אני מקיים (מלכים ב כג, כה) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו'
Rabí Shmuel bar Najmaní dijo en nombre de Rabí Yonatán: «Quien afirma que Yoshiyahu pecó está equivocado, como está escrito (2 Reyes 22:2): “Hizo lo recto a los ojos del Eterno y caminó por todos los caminos de David su padre”». ¿Cómo se explica entonces (2 Reyes 23:25): «Antes de él no hubo rey semejante que volviera...»?
Shabat 56b:17
שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה תלמוד לומר בכל מאודו שנתן להם משלו
Porque todos los juicios que dictó entre los ocho y los dieciocho años los revisó y restituyó lo que correspondía. Si piensas que quitó a uno y entregó a otro, el versículo enseña «con todas sus fuerzas», pues pagó de su propio patrimonio.
Shabat 56b:18
ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו ומנו אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא דאמר מר רבי אבא ואחא אחי הוו
Esto discrepa de Rav, quien dijo: «No hubo mayor penitente que Yoshiyahu en su generación, y hay uno en nuestra generación». ¿Quién? Abba, padre de Rabí Yirmeyá bar Abba; otros dicen Aja, hermano de Abba, padre de Rav Yirmeyá bar Abba. Pues el maestro dijo que Rabí Abba y Aja eran hermanos.
Shabat 56b:19
אמר רב יוסף ועוד אחד בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה ריש גלותא והיינו. נתן דצוציתא אמר רב יוסף הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה:
Dijo Rav Yosef: «Y otro en nuestra generación: Ukván bar Nejemiá, el exilarca». Ese es Natán de la lámpara. Rav Yosef dijo: «Yo estaba sentado en la lección y cabeceaba de sueño cuando vi en un sueño que extendía la mano y lo recibía».
Shabat 56b:20
הדרן עלך במה בהמה
Hemos concluido el capítulo «¿Con qué puede salir un animal?».
Ficha editorial de este texto
