קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה וטחינה שכנגדה במקומה עומדת
la cosecha arrastra a la cosecha y la molienda arrastra a la molienda [en cuanto a expiación]. Pero si supo de la cosecha hecha sabiendo que era Shabat pero ignorando las labores, esa cosecha arrastra consigo la otra cosecha y la molienda realizada con ella, mientras que la otra molienda permanece por separado.
אביי אמר טחינה נמי גוררת טחינה שם טחינה אחת היא ומי אית ליה לרבא גרירה והא איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ראשון ושני מתכפרין ג' אינו מתכפר
Abayé dijo: También la molienda arrastra a la molienda, pues ambas llevan el mismo nombre. ¿Y acaso Rabá acepta la expiación por arrastre? Se enseñó: Si uno comió dos porciones del tamaño de una aceituna de grasa prohibida en un solo período de desconocimiento, supo de una y después comió una tercera porción mientras aún ignoraba la segunda, Rabá dijo: Si ofrece sacrificio por la primera, se expían la primera y la segunda, pero no la tercera.
הביא קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין ראשון אינו מתכפר הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולן אביי אמר אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולן בתר דשמעה מאביי סברה אי הכי טחינה נמי תגרר לטחינה גרירה אית ליה גרירה דגרירה לית ליה
Si lo ofrece por la tercera, se expían la tercera y la segunda, pero no la primera. Si lo ofrece por la segunda, se expían las tres. Abayé dijo: Incluso si ofrece sacrificio por cualquiera de ellas, se expían todas. Después de escuchar a Abayé, Rabá aceptó esa opinión. ¿Pero entonces también la molienda debería arrastrar a la otra molienda? Acepta el arrastre, pero no el arrastre de un arrastre.
מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מבעיא לר' זירא דבעי רבי זירא מרבי אסי ואמרי לה בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא קצר וטחן חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות מהו שיצטרפו אמר ליה חלוקין לחטאות ולא מצטרפין
Lo que Abayé y Rabá consideraban evidente era una duda para Rabí Zeirá, quien preguntó a Rabí Asi —y algunos dicen que Rabí Yirmiyá preguntó a Rabí Zeirá—: Si alguien cosechó y molió medio higo seco sin saber que era Shabat pero conociendo las labores, y repitió ambas labores en igual cantidad sabiendo que era Shabat pero ignorando las labores, ¿se suman las cantidades? Le respondió: Como corresponden a ofrendas separadas, no se suman.
וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי והתנן אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אכל חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת זו חומר במינין הרבה ממין אחד וזו חומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית ממין אחד חייב משני מינין פטור
¿Y siempre que las ofrendas son diferentes no se suman? Aprendimos: Si alguien come grasa prohibida dos veces en un único período de ignorancia, solo debe una ofrenda; si come grasa prohibida, sangre, restos de sacrificios y sacrificios invalidados, debe una por cada uno. Esta es una severidad de las distintas especies frente a una misma especie, y esta una severidad de una misma especie frente a distintas: si come media aceituna y después otra media de la misma especie, queda obligado; si son de especies distintas, exento.
והוינן בה ממין אחד חייב צריכא למימר ואמר ריש לקיש משום בר תוטני הכא במאי עסקינן כגון שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא אמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא קא משמע לן דלקולא לא אמר לחומרא קאמר
Preguntamos: ¿Acaso hace falta decir que queda obligado por una sola especie? Reish Lakish respondió en nombre de Bar Tutaní: Se trata de cuando comió en dos bandejas distintas, según Rabí Yehoshúa, quien considera que las bandejas separan las ofrendas. Podríamos pensar que las separan tanto para aliviar como para agravar; se enseña que solo para agravar, no para aliviar.
והא הכא דחלוקין לחטאות וקא מצטרפי אמר ליה מר ארישא מתני לה וקשיא ליה אנן אסיפא מתנינן לה ולא קשיא לן משני מינין פטור צריכה למימר ואמר ריש לקיש משום בר תוטני לעולם ממין אחד ואמאי קרי ליה שני מינין שאכלו בשני תמחויין ור' יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין והא קא משמע לן דאמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא
Pero aquí las ofrendas son distintas y aun así las cantidades se suman. Le dijeron: El maestro aplicó la explicación a la primera parte y encontró dificultad; nosotros la aplicamos al final y no hay dificultad. ¿Es necesario enseñar que con dos especies está exento? Reish Lakish, en nombre de Bar Tutaní, explicó: En realidad es una sola especie, pero se llama «dos especies» por haberla comido en dos bandejas. Es según Rabí Yehoshúa, que considera separadoras las bandejas, y enseña que las separan para aliviar y también para agravar.
מדסיפא מין אחד ושני תמחויין
Si al final se trata de una misma especie en dos bandejas,
שבת ע״א א
8 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
