Shulchan Arukh Orach Chayim 110
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:1
היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש. ובו ח סעיפים: בשעת הדחק כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו ואומר אחריה ג' אחרונו' וצריך לאמרם מעומד וכשיגיע לביתו אין צריך לחזו' ולהתפלל ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמי' ולא במ"ש ויו"ט:
Qué deben rezar quienes viajan y los trabajadores; orden de la plegaria del camino y de la casa de estudio. Contiene ocho apartados: En circunstancias apremiantes, como cuando alguien va de camino o está en un lugar donde lo perturban y teme que lo interrumpan o que no pueda concentrarse en una plegaria larga, después de las tres primeras bendiciones reza «Havinéinu» y después las tres últimas. Debe decirlas de pie. Cuando regrese a casa no necesita volver a rezar. No se reza «Havinéinu» en la temporada de lluvias ni en la salida de Shabat y Yom Tov.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:2
הפועלים שעושין מלאכ' אצל בעל הבית אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן מתפללין י"ח אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיה' ואם ניתן להם שכר מתפללין הביננו והאידנא אין דרך להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה:
Los trabajadores que realizan labores en casa de un empleador, si no reciben salario aparte de sus comidas, rezan las dieciocho bendiciones, pero no ofician ante el arca ni realizan la bendición sacerdotal. Si reciben salario, rezan «Havinéinu». Hoy, sin embargo, no suele ponerse reparo a ello y se entiende que los empleadores los contratan bajo la condición de que recen las dieciocho bendiciones.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:3
ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל צרכי עמך מרובים וכו' וא"צ לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשיגיע לישוב ונתקרר' דעתו חוזר ומתפלל תפלת י"ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל הוי כאלו שכח להתפלל לגמרי ונתבאר לעיל סי' ק"ח) (וכן משמע מב"י):
Quien camina por un lugar donde hay hordas de animales salvajes y salteadores reza «Las necesidades de Tu pueblo son muchas…», sin decir las tres primeras ni las tres últimas bendiciones. Puede recitarla caminando, aunque, si puede detenerse, debe hacerlo. Al llegar a un sitio habitado y recuperar la calma, vuelve a rezar la plegaria de dieciocho bendiciones. (Si no vuelve a rezarla, es como si la hubiera omitido completamente; véase el capítulo 108) (así se desprende del Bet Yosef).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:4
היוצא לדרך יתפלל יהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאומרה בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב א"צ לירד:
Quien sale de viaje reza: «Sea Tu voluntad, Eterno, nuestro Dios y Dios de nuestros padres, que nos conduzcas en paz…». Debe decirla en plural y, si es posible, detenerse mientras la recita. Si va montado, no necesita desmontar.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:5
א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת:
Solo necesita decir esta plegaria una vez al día, aunque descanse en una ciudad a mitad de la jornada. Pero si tenía intención de pasar la noche en una ciudad y luego cambió de opinión y salió para continuar el viaje o regresar a casa, debe volver a decirla.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:6
הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה:
El rabino Meir de Rotemburgo, cuando salía de viaje por la mañana, la decía después de «Yehí Ratsón», para unirla a la bendición «Que concede favores» y que fuera una bendición contigua a otra.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:7
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש"י והר"י) ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:
Se recita después de haber emprendido realmente el camino, y solo si queda por recorrer al menos una parsá. Si queda menos de una parsá, no se concluye con la fórmula «Bendito eres Tú». Preferentemente se dice durante la primera parsá (Rashi y Rabenu Yoná). Si olvidó decirla, puede recitarla mientras siga de viaje, siempre que no haya llegado a la última parsá anterior a la ciudad donde piensa pasar la noche; a partir de allí la dirá sin la bendición final.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 110:8
הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו' וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו':
Quien entra en la casa de estudio reza: «Sea Tu voluntad, Eterno, nuestro Dios y Dios de nuestros padres, que no tropiece en una cuestión de halajá…». Al salir, dirá: «Te doy gracias, Eterno, mi Dios, porque me has dado un lugar entre quienes frecuentan la casa de estudio…».
Ficha editorial de este texto
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
