Shulján Aruj, Óraj Jaim 111:1
דין סמיכת גאולה לתפלה. ובו ג סעיפים: צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפי' באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק חוץ מה' שפתי תפתח: הגה וי"א שמותר לענות אמן על גאל ישראל וכן נוהגין (טור) וי"א הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה היינו דוקא בחול או ביו"ט אבל בשבת א"צ (פי' דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה משום דכתיב יענך ה' ביום צרה וסמיך ליה יהיו לרצון אמרי פי ושבת לאו זמן צרה ולענ"ד נראה דמה שאין כן ביו"ט הוא משום שהם ימי הדין כדתנן במשנה ב' פ"ק דר"ה בפסח על התבואה וכו') (הגהות אשיר"י פ"ק דברכות וכל בו הלכות שבת ומהרי"ל הל' י"ט) וטוב להחמיר אם לא במקום שצריך לכך (טור):
Sobre la unión de la redención y la plegaria. Contiene tres apartados: Es necesario unir la bendición de la redención con la plegaria, sin interrumpir entre ambas ni siquiera con «Amén» después de «Gaal Israel», ni con ningún versículo, salvo «Eterno, abre mis labios». Glosa: Hay quienes dicen que se puede responder «Amén» después de «Gaal Israel», y así se acostumbra (Tur). Hay quienes sostienen que la obligación de unir redención y plegaria se aplica específicamente en días laborables o en Yom Tov, pero no es necesaria en Shabat. (La razón para unirlas es el versículo «Que el Eterno te responda en el día de la angustia», junto al que aparece «Sean gratas las palabras de mi boca»; Shabat no es tiempo de angustia. A mi parecer, la diferencia respecto de Yom Tov se debe a que estos son días de juicio, como enseña la segunda Mishná del primer capítulo de Rosh Hashaná: «En Pésaj se juzga el grano», etc.) (Hagahot Asherí, primer capítulo de Berajot; Kol Bo, leyes de Shabat; Maharil, leyes de Yom Tov). Es bueno ser estricto, salvo donde haya necesidad de obrar de otro modo (Tur).