Shulján Aruj, Óraj Jaim 119:1
דין הרוצה להוסיף בברכות. ובו ד סעיפים: אם רצה להוסיף בכל ברכ' מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו היה צריך פרנסה מבקש עלי' בברכת השנים ובשומע תפל' יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת כל הבקשו': הגה וכשהוא מוסיף יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה (טור סימן תקס"ז) ולהר"ר יונה כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותה בשביל כל ישראל אומר אותה בלשון רבים ולא בלשון יחיד ולא יוסיף אלא בסוף הברכ' ולא באמצע ואם שואל צרכיו ממש כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה יכול לשאול אפילו באמצע הברכה והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי רבים:
Normas para quien desea añadir peticiones a las bendiciones. Contiene cuatro apartados: Si quiere añadir en cada una de las bendiciones intermedias alguna petición acorde con su tema, puede hacerlo. Por ejemplo, si tiene un enfermo, pide misericordia por él en «Refaénu»; si necesita sustento, lo pide en la bendición de los años. En «Shomea Tefilá» puede pedir todas sus necesidades, porque engloba todas las peticiones. Glosa: Al añadir una petición, debe comenzar primero la bendición y después añadir, no añadir antes de comenzarla (Tur, capítulo 567). Según Rabenu Yoná, si añade una petición acorde con la bendición para todo Israel, la dice en plural, no en singular, y la añade solo al final de la bendición, no en medio. Si pide algo que necesita personalmente, como por alguien enfermo en su casa o por su propio sustento, puede pedirlo incluso en medio de la bendición, en singular y no en plural. En «Shomea Tefilá», y también al final de la plegaria, tanto antes como después de «Yihyú Leratsón», puede pedir tanto en singular como en plural, tanto por sus propias necesidades como por las de la comunidad.