Shulchan Arukh Orach Chayim 124
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:1
דין הנהגת ש"ץ בי"ח ברכות ודין עניית אמן. ובו יב סעיפים: לאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש"צ התפל' שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"ץ לכוין לכל מה שאומר ש"ץ מראש עד סוף ואינו מפסיק ואינו משיח ופוסע ג' פסיעו' לאחוריו כאד' שמתפלל בעצמו:
Conducta del oficiante durante las dieciocho bendiciones y reglas para responder «Amén». Contiene doce apartados: Después de que la congregación termina su plegaria, el oficiante la repite, para que quien no sabe rezar pueda concentrarse en sus palabras y cumplir con su obligación. Quien cumple por medio de la plegaria del oficiante debe prestar atención a todo lo que este dice desde el principio hasta el final, sin interrumpir ni conversar, y retrocede tres pasos como si hubiera rezado por sí mismo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:2
ש"ץ שנכנס לב"ה ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לפני התיב' לאלתר יורד לפני התיב' ומתפלל בקול רם לצבו' ואינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש: הגה וכן אם הוא שעת הדחק כגון שירא שיעבור זמן התפל' יוכל להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה א' לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכ' הש"צ:
Un oficiante que entra en la sinagoga y encuentra a la congregación que ya rezó en silencio, si debe pasar inmediatamente delante del arca, lo hará y rezará en voz alta para la congregación sin necesidad de rezar primero en silencio. Glosa: Del mismo modo, en caso de apremio, por ejemplo si teme que se pase el horario de la plegaria, puede rezar de inmediato en voz alta y la congregación reza con él en voz baja, palabra por palabra, hasta después de «HaEl HaKadosh». Es bueno que al menos una persona conteste «Amén» a las bendiciones del oficiante.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:3
קהל שהתפללו וכלם בקיאים בתפלה אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל כדי לקיים תקנת חכמים: הגה ואם יש יחידים בקהל שמאריכים בתפלתם אין לש"צ להמתין עליהם ואפי' היו חשובי העיר וכן אם היה מנין בב"ה אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא:
Aunque todos los integrantes de la congregación conozcan perfectamente las plegarias, el oficiante debe repetirlas para cumplir con la disposición de los Sabios. Glosa: Si algunos miembros de la congregación alargan sus plegarias, el oficiante no tiene que esperarlos, aunque sean personas importantes de la ciudad. Tampoco, habiendo minián en la sinagoga, debe esperarse a una persona importante o distinguida que aún no haya llegado.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:4
כשש"צ חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן::
Cuando el oficiante repite la plegaria, la congregación debe guardar silencio, prestar atención a las bendiciones y responder «Amén». Si no hay nueve personas atentas a sus bendiciones, estas corren el riesgo de ser bendiciones en vano. Por eso cada uno debe comportarse como si no hubiera otros nueve aparte de él y concentrarse en las bendiciones del oficiante.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:5
על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו:
Por cada bendición que alguien oye, dondequiera que sea, dice «Bendito sea Él y bendito sea Su Nombre».
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:6
ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו ובכוונה שיכוין בלבו אמת הוא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה:
Todos deben responder «Amén» después de cada bendición, tanto quienes ya cumplieron con su plegaria como quienes todavía no; deben concentrarse y pensar: «Es verdadera la bendición que ha pronunciado quien bendice, y yo creo en ello».
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:7
לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"צ חוזר התפל' ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו: הגה וילמד בניו הקטנים שיענו אמן כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא:
No debe mantenerse conversación profana mientras el oficiante repite la plegaria. Quien conversa peca y su falta es muy grave; se le debe reprender. Glosa: Debe enseñar a sus hijos pequeños a responder «Amén», pues desde que un niño responde «Amén» tiene parte en el mundo venidero.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:8
לא יענה אמן חטופה דהיינו כאילו האל"ף נקודה בחטף וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך וכן לא יענה אמן קטופה דהיינו שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת ולא יענה אמן יתומה דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש"ץ מברך אותה וזה אינו שומעה אע"פ שיודע איזה ברכה מברך הש"ץ מאחר שלא שמעה לא יענה אחריו אמן דהוי אמן יתומה: הגה ויש מחמירין דאפי' אינו מחויב באותה ברכה לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי ש"צ דזה נמי מקרי אמן יתומה ולא ימתין עם עניית האמן אלא מיד כשכלה הברכה יענה אמן ולא יענה אמן קצרה אלא ארוכ' קצת כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן ולא יאריך בה יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי:
No debe responder un «Amén» apresurado, como si la primera letra se pronunciara con una vocal brevísima; tampoco debe precipitarse a responder antes de que quien bendice termine. No debe pronunciar un «Amén» truncado, omitiendo la pronunciación clara de la letra nun. Tampoco debe responder un «Amén huérfano»: si está obligado a escuchar una bendición pronunciada por el oficiante pero no la oyó, aunque sepa cuál es, no responderá «Amén», porque sería un «Amén huérfano». Glosa: Algunos son más estrictos y dicen que, aunque no esté obligado a aquella bendición, no debe responder «Amén» si no sabe qué bendición está pronunciando el oficiante, porque también sería un «Amén huérfano». No debe demorarse en responder: cuando termina la bendición, responde inmediatamente. No debe pronunciar un «Amén» demasiado corto, sino alargarlo un poco, lo suficiente para decir «El Mélej Neemán», pero tampoco demasiado, porque entonces la palabra deja de oírse con claridad.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:9
אם יש קצת מהעונין שמאריכין יותר מדאי אין צריך המברך להמתין להם:
Si algunos de quienes responden alargan excesivamente su «Amén», quien pronunció la bendición no necesita esperarlos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:10
מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"צ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחוריו דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אע"פ שהוא בקי ש"צ מוציאו:
Quien olvidó decir «Yaalé Veyavó» en Rosh Jódesh o Jol Hamoed, o cometió cualquier error que lo obligue a repetir, debe concentrarse y escuchar del oficiante las dieciocho bendiciones completas, desde el principio hasta el final, como si él mismo estuviera rezando. No debe interrumpir ni conversar y retrocede tres pasos; puesto que ya rezó y solamente omitió la mención requerida, el oficiante puede hacerlo cumplir incluso si sabe rezar.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:11
אם בעוד האדם מתפלל סיים ש"צ ברכה וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים זה תפלתו עונה עמהם אמן. הגה ואפי' אם לא שמע הברכה כלל רק שומע צבור עונים אמן ויודע על איזה ברכה קאי יענה עמהם וכן בקדיש וקדושה וברכו:
Si mientras una persona está rezando el oficiante termina una bendición y, antes de que la mayoría de la congregación termine de responder «Amén», ella termina su propia plegaria, responde «Amén» con los demás. Glosa: Aunque no haya oído la bendición, si oye a la congregación responder «Amén» y sabe a qué bendición corresponde, también lo responde; igualmente con Kadish, Kedushá y «Barejú».
Shulján Aruj, Óraj Jaim 124:12
העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך:
Quien responde «Amén» no debe levantar la voz más que quien pronunció la bendición.
Ficha editorial de este texto
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
