Shulján Aruj, Óraj Jaim 127:1
דין מודים דרבנן. ובו ב סעיפים: כשיגיע שליח צבור למודים שוחין עמו הצבור ולא ישחו יותר מדאי ואומרים מודים אנחנו לך (שאתה הוא ה') אלהינו אלהי כל בשר כו' וחותם ברוך אל ההודאות בלא הזכרת השם ויש מי שאומר שצריך לשחות גם בסוף וטוב לחוש לדבריו (ויש אומרים שאומר הכל בשחייה אחת וכן המנהג) (פסקי מהרי"א):
Normas de «Modim de los Sabios». Contiene dos apartados: Cuando el oficiante llega a «Modim», la congregación se inclina con él, sin inclinarse demasiado, y dice: «Te agradecemos (que Tú eres el Eterno), nuestro Dios y Dios de toda carne…», concluyendo «Bendito sea el Dios de las alabanzas de gratitud», sin pronunciar el Nombre divino. Hay quien dice que también debe inclinarse al final, y es bueno tomar en consideración su opinión. (Otros dicen que toda la recitación se hace en una sola inclinación, y así se acostumbra) (Pesaké Maharí A.).