Shulchan Arukh Orach Chayim 128
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:1
נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלין בכהן. ובו מה סעיפים: אין נשיאת כפים פחות מי' והכהנים מהמנין: ואין לזר לישא כפיו אפילו עם (כהנים אחרים) (בפ' ב' דכתובות דכ"ד דזר עובר בעשה) (ותו' פ' כל כתבי לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה ואפשר דעם כהנים אחרים וצ"ע):
La bendición sacerdotal y los motivos que descalifican a un kohén. Contiene cuarenta y cinco apartados: No se realiza la bendición sacerdotal con menos de diez personas, y los kohanim se cuentan dentro de ese número. A quien no es kohén no le está permitido elevar las manos, ni siquiera junto a otros kohanim. (En el segundo capítulo de Ketubot 24 se dice que un no kohén transgrede un precepto positivo. Tosafot, en «Kol Kitvé», señala que Rabenu Yitsjak no sabía qué prohibición hay para quien sube sin ser kohén, quizá cuando sube junto con otros kohanim; esto requiere estudio).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:2
כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים אם אינו עולה לדוכן אע"פ שביטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר בג' עשה אם היה בב"ה כשקורא כהנים או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו:
Todo kohén que no presenta ninguno de los impedimentos enumerados, si no sube a la plataforma, aunque se abstiene de un solo precepto positivo, es considerado como quien transgrede tres preceptos positivos, siempre que estuviera en la sinagoga cuando llamaron «Kohanim», o si le dijeron que subiera o que se lavara las manos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:3
אם עלה פעם אחת ביום שוב אינו עובר אפי' אמרו לו עלה:
Si ya subió una vez ese día, no vuelve a transgredir aunque le digan que suba otra vez.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:4
כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ מב"ה אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לב"ה עד שיגמרו ברכת כהנים:
Cuando los kohanim no quieren subir a la plataforma solo tienen obligación de permanecer fuera de la sinagoga mientras el oficiante llama «Kohanim». Sin embargo, para que no se sospeche que están descalificados, se acostumbra no entrar en la sinagoga hasta después de terminada la bendición sacerdotal.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:5
לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים אבל בבתי שוקים שרי::
Los kohanim no deben subir a la plataforma calzados con zapatos, pero está permitido hacerlo con calcetines.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:6
אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע והלוי יצוק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו (ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית):
Aunque los kohanim se hayan lavado las manos por la mañana, vuelven a lavárselas hasta la articulación que une la mano y el brazo. Un leví vierte agua sobre sus manos, y antes debe lavarse las suyas. (Los levitas no acostumbran lavarse primero las manos, sino que se apoyan en el lavado matutino).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:7
אם נטל הכהן ידיו שחרית ובירך ענ"י לא יחזור לברך כשנוטל ידיו לנשיאת כפים:
Si el kohén se lavó las manos por la mañana y pronunció la bendición del lavado de manos, no vuelve a bendecir al lavárselas para la bendición sacerdotal.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:8
כשמתחיל ש"צ רצה כל כהן שבב"ה נעקר ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים ש"ץ רצה שפיר דמי אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה:
Cuando el oficiante comienza «Retsé», cada kohén presente en la sinagoga deja su sitio para subir a la plataforma. Aunque no llegue hasta allí antes de que el oficiante termine «Retsé», es válido. Pero si no empezó a moverse durante «Retsé», ya no puede subir.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:9
כשעוקרים כהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים ירמי"א שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם ומאריכים בתפלה זו עד שיכלה אמן של הודאה מפי הצבור:
Cuando los kohanim empiezan a caminar hacia la plataforma dicen: «Sea Tu voluntad, Eterno, nuestro Dios y Dios de nuestros padres, que esta bendición con la que nos has mandado bendecir a Tu pueblo Israel sea perfecta y no contenga tropiezo ni pecado, desde ahora y para siempre». Prolongan esta plegaria hasta que la congregación termina de responder «Amén» al agradecimiento.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:10
עומדי' בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריה' כלפי העם ואצבעותיה' כפופים לתוך כפיהם עד שש"צ מסיים מודי' ואז אם הם ב' קורא להם כהנים: הגה ולא יאמר אלהינו ואלהי אבותינו כו' וי"א שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים ואז אומרו בקול רם (טור בשם ר"י ור"מ מרוטנבורג) וחוזר ואומר עם קדושך כאמור בלחש וכן נוהגין במדינות אלו. ומחזירים פניהם כלפי העם ואם הוא א' אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו:
Permanecen en la plataforma mirando hacia el arca, con la espalda hacia la congregación y los dedos doblados hacia sus palmas, hasta que el oficiante concluye «Modim». Entonces, si son dos, los llama «Kohanim». Glosa: No debe decir «Dios nuestro y Dios de nuestros padres…», aunque algunos opinan que lo dice en voz baja hasta la palabra «Kohanim» y entonces la pronuncia en voz alta (Tur, en nombre de Rabenu Yitsjak y Rabí Meir de Rotemburgo); después vuelve a decir en voz baja «Como está dicho, con Tu pueblo santo…». Así se acostumbra en estos países. Entonces los kohanim se vuelven hacia la congregación. Si hay uno solo, el oficiante no lo llama, sino que él mismo se vuelve.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:11
כשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
Al volverse hacia la congregación pronuncian la bendición: «Que nos santificó con la santidad de Aharón y nos ordenó bendecir a Su pueblo Israel con amor».
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:12
מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים:
Levantan las manos a la altura de los hombros, la derecha algo más alta que la izquierda; extienden las manos y separan los dedos procurando formar cinco espacios: uno entre cada par de dedos, uno entre el dedo y el pulgar de cada mano y uno entre ambos pulgares. Extienden las palmas con la parte interior hacia la tierra y el dorso hacia el cielo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:13
מתחילין הכהנים לומר יברכך: הגה וי"א שגם מלת יברכך יקרא אותם ש"צ תחלה (וכן נוהגים בכל מדינות אלו) ואח"כ מקרא אותם ש"ץ מלה במלה והם עונים אחריו על כל מלה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונים הצבור אמן וכן אחר פסוק ב' וכן אחר פסוק ג':
Los kohanim comienzan diciendo «Que te bendiga». Glosa: Algunos dicen que el oficiante también debe pronunciar primero la palabra «Que te bendiga» para indicarles que la repitan, y así se acostumbra en estos países. A continuación, el oficiante les dicta palabra por palabra y ellos repiten cada palabra hasta terminar el primer versículo. Entonces la congregación responde «Amén»; lo mismo después del segundo y del tercero.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:14
אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ובקול רם:
La bendición solo se pronuncia en lengua santa, de pie, con las manos elevadas y en voz alta.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:15
ואח"כ מתחיל ש"צ שים שלום ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל: הגה ויאריכו בתפלה זו עד שיסיים ש"ץ שים שלום ושיענו הצבור אמן על שניהם ואם אינם יכולים להאריך כ"כ יאמרו אדיר במרום וכו' כדלקמן סי' ק"ל (רש"י פרק אלו נאמרין והגהות מיימוני):
Luego el oficiante comienza «Sim Shalom»; los kohanim vuelven sus rostros hacia el arca y dicen: «Soberano de los mundos, hemos hecho lo que nos ordenaste; haz Tú lo que nos prometiste: mira desde Tu santa morada, desde los cielos, y bendice a Tu pueblo Israel». Glosa: Deben alargar esta plegaria hasta que el oficiante termine «Sim Shalom» y la congregación responda «Amén» a ambos. Si no pueden alargarla tanto, dirán «Poderoso en las alturas…», como se explica en el capítulo 130 (Rashi, capítulo «Elu Neemarín», y Hagahot Maimoniot).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:16
אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"צ שים שלום ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם ועומדים שם ואינם רשאים לעקור משם עד שיסיים ש"צ שים שלום ויש מי שאומ' שצריכין להמתין עד שיסיימו הצבור לענות אמן אחר ברכת שים שלום (וכן המנהג):
Los kohanim no pueden volver el rostro hasta que el oficiante comience «Sim Shalom», ni doblar los dedos hasta haberse vuelto. Permanecen allí sin moverse hasta que el oficiante concluye «Sim Shalom». Hay quien opina que deben esperar hasta que la congregación termine de responder «Amén» a «Sim Shalom» (y así se acostumbra).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:17
כשמחזירין פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזרו אלא דרך ימין: הגה כשיורדין מן הדוכן לא יגעו במנעליהם המטונפים ואם נוגעים יטלו ידיהם לתפלה שיתפללו אח"כ (אגודה פ' היה קורא):
Cuando giran el rostro, tanto al principio como al final, deben hacerlo siempre hacia la derecha. Glosa: Al bajar de la plataforma no deben tocar sus zapatos sucios; si los tocan, deben lavarse las manos antes de rezar la plegaria siguiente (Agudá, capítulo «Hayá Koré»).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:18
אין המקרא שקורא כהנים רשאי לקרות כהנים עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונים אחר ברכת מודים ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן עד שיכלה דיבור קריאת כהנים מפי הקורא ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל יברכך עד שיכלה מפי כל הצבור אמן שעונים אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכן אינם רשאים להתחיל בתיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים: הגה ולא יתחילו הכהנים רבון העולמים כו' עד שיכלה אמן מפי הצבור (ב"י):
Quien anuncia «Kohanim» no puede llamarlos hasta que termine el «Amén» que responde la congregación a la bendición «Modim». Los kohanim no pueden comenzar «Que nos santificó con la santidad de Aharón» hasta que el anunciador termine de llamar «Kohanim». Después de su bendición, no pueden comenzar «Que te bendiga» hasta que toda la congregación termine de responder «Amén». Tampoco pueden pronunciar una palabra antes de que el anunciador termine de dictarla. La congregación no responde «Amén» hasta que los kohanim terminen la bendición. Glosa: Los kohanim no empiezan «Soberano de los mundos…» hasta que termine el «Amén» de la congregación (Bet Yosef).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:19
אין ש"ץ רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים:
El oficiante no puede responder «Amén» después de la bendición de los kohanim.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:20
אם ש"צ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו. (ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו אבל אם אמרו לו צריך לעלות דהא עובר בעשה אם אינו עולה) (מרדכי פ' הקורא עומד והגהות מיימוני פט"ו דתפלה ואגור) ואפי' אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו אא"כ מובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת שאם הוא מובטח בכך כיון שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאת כפים וכיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר; ומסיים החזן שים שלום ואם המקרא כוון לתפלת ש"צ מתחלה ועד סוף עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום:
Si el oficiante es kohén y hay otros kohanim, no debe elevar las manos. (No se le debe pedir que suba o se lave las manos; sin embargo, si se lo piden, debe subir, pues transgrede un precepto positivo si no lo hace) (Mordejai, «HaKoré Omed»; Hagahot Maimoniot, capítulo 15 de las leyes de la plegaria; Agur). Aunque sea el único kohén, no eleva las manos salvo que esté seguro de que podrá retomar la plegaria sin confundirse. Si está seguro y es el único kohén, debe elevar las manos para que no se suprima la bendición sacerdotal. ¿Cómo actúa? Da un pequeño paso al comenzar la bendición del servicio («Avodá»), recita hasta «Y a Ti corresponde agradecer», sube a la plataforma y pronuncia la bendición sacerdotal, mientras otro le dicta las palabras. Después el oficiante termina «Sim Shalom». Si quien le dicta las palabras siguió atentamente la plegaria del oficiante desde el principio hasta el final, es aún preferible que sea él quien concluya «Sim Shalom».
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:21
אין הכהנים רשאים לנגן ברכת כהנים שנים או שלשה נגונים משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף:
Los kohanim no deben cantar la bendición sacerdotal con dos o tres melodías distintas, por temor a perder la concentración; deben emplear una sola melodía desde el principio hasta el final.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:22
משתדלין שיהא המקרא ישראל וכשהחזן כהן יעמוד ישראל אצלו ויקרא כהנים ויקרא אותם והחזן עומד ושותק:
Se procura que quien les dicte las palabras sea un israelita que no sea kohén. Si el oficiante es kohén, un israelita permanece a su lado y llama «Kohanim», y les dicta las palabras, mientras el oficiante permanece de pie y en silencio.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:23
בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם: הגה וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם (ב"י):
Mientras los kohanim bendicen al pueblo, no deben mirar alrededor ni distraerse, sino mantener la mirada hacia abajo, como cuando rezan. El pueblo debe concentrarse en recibir la bendición y estar de cara a los kohanim, sin fijar la vista en ellos. Glosa: Los kohanim tampoco deben mirar sus propias manos. Por eso se acostumbra dejar caer el talit sobre el rostro, con las manos fuera del talit; hay lugares donde se mantienen las manos dentro del talit para que el pueblo no las mire (Bet Yosef).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:24
עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולאחוריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם ואינם יכולים לבא הם בכלל הברכה:
Quienes están detrás de los kohanim no están incluidos en la bendición; quienes están delante o a los lados sí lo están, y ni siquiera una pared de hierro los separa. También quienes están detrás, cuando no pueden acudir por causas ajenas a su voluntad, como los trabajadores en los campos ocupados en su labor, están incluidos en la bendición.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:25
ב"ה שכולה כהנים אם אין שם אלא י' כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף ואם יש שם יותר מעשרה היתרים מעשרה יעלו ויברכו והעשרה עונים אחריהם אמן:
Si en una sinagoga todos son kohanim y hay exactamente diez, todos suben a la plataforma. ¿A quién bendicen? A sus hermanos que están en los campos. ¿Quién les responde «Amén»? Las mujeres y los niños. Si hay más de diez, suben y bendicen los que exceden ese número, y los diez restantes responden «Amén».
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:26
בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק אלא ישתקו ויכוונו לברכה: הגה ומכל מקום עכשיו שהכהנים מאריכין הרבה בניגונים נהגו גם כן לומר פסוקים וכמו שנתבאר לעיל סימן נ"ז לענין ברכו אך יותר טוב שלא לאמרם (ד"ע):
Mientras los kohanim bendicen, no deben recitarse versículos: los presentes deben callar y concentrarse en la bendición. Glosa: Sin embargo, hoy, puesto que los kohanim prolongan mucho las melodías, se ha extendido la costumbre de recitar versículos, como se explicó en el capítulo 57 respecto de «Barejú». Con todo, es mejor no recitarlos (opinión propia).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:27
כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יות' על השלש פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף:
Un kohén no tiene permitido añadir por iniciativa propia nada más allá de los tres versículos de la bendición sacerdotal; si añade algo, transgrede la prohibición de añadir a los preceptos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:28
כהן שנשא כפיו ואח"כ הלך לב"ה אחר ומצא צבור שלא הגיעו לברכת כהנים יכול לישא את כפיו פעם אחרת:
Un kohén que ya bendijo al pueblo y después entra en otra sinagoga donde la congregación aún no ha llegado a la bendición sacerdotal puede volver a elevar las manos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:29
כהן שלא התפלל עדיין ומצא צבור מתפללין נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו:
Un kohén que todavía no ha rezado y encuentra a una congregación rezando realiza la bendición sacerdotal; el hecho de no haber rezado no lo impide.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:30
מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וה"ה למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקיים וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפים דמעות וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו ואם הי' דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירין הכל שיש בו אותו מום ישא כפיו ואפי' הוא סומא בשתי עיניו וכל ששהא בעיר שלשי' יום מקרי דש בעירו ודוקא בעירו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהא שם שלשים יום לא ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשוב דש בעירו בל' יום:
Quien tiene un defecto visible en el rostro o en las manos —por ejemplo, manchas, deformidades o curvaturas— no debe elevar las manos, porque la gente lo mirará. Lo mismo rige para defectos en los pies donde se sube a la plataforma sin calcetines, para quien tiene saliva que le cae sobre la barba, ojos de los que brotan lágrimas, o ceguera de un ojo. Si es una persona conocida en su ciudad, es decir, si todos están acostumbrados a verla y conocen su defecto, puede elevar las manos, incluso si es ciego de ambos ojos. Se considera conocido en su ciudad quien ha vivido en ella treinta días. Esto se refiere a su propia ciudad; quien pasa treinta días ocasionalmente en otra ciudad no adquiere ese carácter. Pero si llegó para residir allí como maestro, escriba o criado durante un año o medio año, se considera conocido tras treinta días.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:31
אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין ישא את כפיו: הגה ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו:
Si la costumbre del lugar es que los kohanim cubran sus rostros con el talit, aunque tengan diversos defectos en rostro y manos pueden elevar las manos. Glosa: Esto rige únicamente si sus manos están dentro del talit; si están fuera, el talit no ayuda respecto de las manos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:32
היו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בהם ואם רוב העיר מלאכתן בכך ישא את כפיו:
Si sus manos están teñidas con índigo o rubia, no debe elevarlas porque la gente las mirará; pero si ese es el oficio de la mayoría de los habitantes de la ciudad, puede hacerlo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:33
מי שאינו יודע לחתוך האותיות כגון שאומר לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן וכיוצא בזה לא ישא את כפיו:
Quien no sabe pronunciar correctamente las letras, por ejemplo si pronuncia álef como áyin y áyin como álef, o incurre en errores semejantes, no debe realizar la bendición sacerdotal.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:34
קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו בפני עצמו כלל אבל עם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפי' בפני עצמו ומיהו דוקא באקראי בעלמא ולא בקביעות עד שיתמלא זקנו שאז יכול לישא כפיו אפילו יחידי בקבע וכל שהגיע לשני' שראוי להתמלאות זקנו אף על פי שלא נתמלא קרינן ביה נתמלא זקנו (וע"ל סי' נ"ג סעיף ח'):
Un menor que todavía no ha desarrollado dos vellos púbicos no realiza la bendición sacerdotal por sí solo, pero puede participar junto con kohanim adultos para aprender y educarse. Quien ya ha desarrollado dos vellos puede realizarla incluso solo, pero únicamente de manera ocasional, no de forma regular, hasta que le crezca la barba. Entonces puede realizarla regularmente incluso solo. Si ya ha alcanzado la edad en la que normalmente crece la barba, aunque todavía no la tenga, se considera como si la tuviera. (Véase el capítulo 53, apartado 8).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:35
כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה: הגה וי"א דאם עשה תשובה נושא כפיו ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניהם והכי נהוג:
Un kohén que ha matado a una persona, aunque sea involuntariamente, no debe elevar las manos, incluso si hizo teshuvá. Glosa: Algunos sostienen que si hizo teshuvá puede elevarlas. Debe favorecerse a quienes se arrepienten para no cerrarles la puerta; así se acostumbra.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:36
מל תינוק ומת נושא את כפיו ואם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים כיון דלא נתברר הדבר ישא את כפיו:
Si circuncidó a un niño y el niño murió, puede realizar la bendición sacerdotal. Incluso si la gente murmura que ha derramado sangre, mientras el hecho no esté demostrado puede elevar las manos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:37
מומר לעכו"ם לא ישא את כפיו וי"א שאם עשה תשובה נושא כפיו (וכן עיקר) ואם נאנס לדברי הכל נושא כפיו:
Un kohén que se convirtió a la idolatría no debe elevar las manos. Algunos sostienen que si hizo teshuvá puede hacerlo (y esta es la opinión principal). Si fue forzado, todos están de acuerdo en que puede elevarlas.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:38
שתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו. שתאו בשני פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אע"פ שהוא מזוג ואפי' שתאו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו:
Si bebió de una sola vez un reviit de vino, no debe elevar las manos. Si lo bebió en dos veces o añadió al vino un poco de agua, puede hacerlo. Si bebió más de un reviit, aunque estuviera mezclado con agua y lo tomara en varias veces, no debe realizar la bendición sacerdotal hasta que se le pase el efecto del vino.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:39
לא היה בו א' מהדברים המונעים נשיאת כפים אע"פ שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו נושא את כפיו:
Si no presenta ninguno de los impedimentos para realizar la bendición sacerdotal, aunque no sea escrupuloso en el cumplimiento de los preceptos y la gente murmure de él, eleva las manos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:40
כהן שנשא גרושה לא ישא את כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפי' לקרות בתורה ראשון ואפילו גרשה או מתה פסול עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהם:
Un kohén que se casó con una divorciada no debe elevar las manos; tampoco se le reconocen las prerrogativas de santidad sacerdotal, ni siquiera llamarlo primero a la Torá. Aunque se divorcie de ella o ella muera, sigue descalificado hasta que haga, con aceptación pública, un voto que le prohíba obtener beneficio de las mujeres con las que no puede casarse.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:41
נטמא למת שאינו משבעה מתי מצו' פסול מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים (י"א דמי שיש לו בת שהמירה לעכו"ם או זנתה אין מחייבין עוד לקדשו כי אביה היא מחללת) מרדכי פרק נגמר הדין:
Si se impurificó por contacto con un difunto que no figura entre los siete familiares por los que tiene el deber de impurificarse, queda descalificado para subir a la plataforma y para las demás prerrogativas sacerdotales, hasta que haga teshuvá y acepte no impurificarse nuevamente con muertos. (Algunos dicen que si un kohén tiene una hija que abandonó el judaísmo por la idolatría o cometió inmoralidad sexual, ya no existe obligación de honrarlo como kohén, porque su hija lo profana) (Mordejai, capítulo «Nigmar Hadín»).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:42
החלל אינו נושא את כפיו:
Un jalal —descendiente de una unión prohibida para el sacerdocio— no realiza la bendición sacerdotal.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:43
אחר שבעה ימי אבילות נושא כפיו ובתוך שבעה ימי אבילות יצא מב"ה בשעה שקורין כהנים: הגה ויש אומרים דכל זמן האבילות אפילו עד י"ב חודש על אביו ועל אמו אינו נושא כפיו (מרדכי סוף פרק הקורא עומד והגהות מיימוני) וכן נוהגין במדינות אלו:
Después de los siete días de duelo, puede elevar las manos. Durante esos siete días sale de la sinagoga cuando llaman «Kohanim». Glosa: Hay quienes sostienen que no debe realizar la bendición sacerdotal durante todo el período de duelo, incluso hasta doce meses por su padre o su madre (Mordejai, final del capítulo «HaKoré Omed», y Hagahot Maimoniot). Así se acostumbra en estos países.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:44
כהן אע"פ שהוא פנוי נושא את כפיו: הגה ויש אומרים דאינו נושא כפיו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה והמברך יש לו להיות בשמחה ונהגו שנושא כפיו אע"פ שאינו נשוי ומ"מ הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו רק שלא יהא בבהכ"נ בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא בי"ט משום שאז שרוים בשמחת י"ט וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפי' בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם ואפי' בי"ט אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מב"ה וישמחו בשמחת י"ט וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים אומר הש"צ אלהינו ואלהי אבותינו וכו' כדלעיל סוף סי' קכ"ז ויוה"כ נושאים בו כפים כמו ביו"ט ויש מקומו' שנושאי' בו כפים בנעיל' ויש מקומו' אפי' בשחרית:
Un kohén puede elevar las manos aunque sea soltero. Glosa: Hay quienes dicen que no debe hacerlo, porque quien vive sin esposa carece de alegría, y quien bendice debe estar alegre. Sin embargo, se acostumbra que bendiga aunque no esté casado. Con todo, si no desea hacerlo, no se le obliga, siempre que no esté en la sinagoga cuando llamen «Kohanim» o cuando les digan que se laven las manos. En estos países se acostumbra realizar la bendición sacerdotal solo en Yom Tov, porque entonces se está alegre por la festividad, y «quien tiene buen corazón bendecirá»; no así los demás días, incluso los Shabatot, en que la gente se preocupa por su sustento y por el trabajo que ha dejado de hacer. Incluso en Yom Tov solo se realiza durante Musaf, cuando los fieles salen de la sinagoga y se alegran con la festividad. En todo Shajarit y Musaf donde no se realiza la bendición sacerdotal, el oficiante dice «Dios nuestro y Dios de nuestros padres…», como se explicó al final del capítulo 127. En Yom Kipur también se bendice, como en Yom Tov; hay lugares donde se bendice durante Neilá y otros donde se hace incluso en Shajarit.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 128:45
אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון יברכך וישמרך אליך ויחנך אליך לך שלום: הגה ונוהגין שמאריכין בניגון אלו תיבות כי כל אחת מהן הוא סוף ברכה בפני עצמה ואומרים רבון כמו שמפורש בסי' ק"ל בשעה שמאריכין בניגון התיבות שבסוף הפסוקים דהיינו וישמרך ויחנך שלום והמקרא לא יאמר רבון וכו' אסור להשתמש בכהן אפי' בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך:
Estas son las palabras de la bendición sacerdotal en las que los kohanim vuelven su rostro al sur y al norte: «Te bendiga», «te guarde», «hacia ti», «te conceda gracia», «hacia ti», «para ti» y «paz». Glosa: Se acostumbra prolongar con melodías estas palabras, porque cada una concluye una parte distinta de la bendición. Durante las melodías prolongadas de las últimas palabras de los versículos —«te guarde», «te conceda gracia» y «paz»— se dice la plegaria «Soberano…», como se explica en el capítulo 130; quien dicta la bendición no dice «Soberano…». Está prohibido servirse de un kohén, incluso hoy, pues sería como aprovecharse de un bien sagrado, salvo que el kohén renuncie a ese honor y lo permita.
