Shulchan Arukh Orach Chayim 135
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:1
סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם ואין מפטירין בנביא: הגה ואם היו שני חתנים בב"ה והם ישראלים מותר להוסיף לקרות ד' דלדידהו הוי כי"ט שמותר להוסיף (מרדכי פ' הקורא עומד והגהות מיימוני פ' י"ב מהס"ת) ונראה דה"ה לשני בעלי ברית די"ט שלהם הוא כדלקמן סי' תקנ"ט (ודין שבת וי"ט ע"ל ריש סי' רפ"ב לענין הוספה):
Orden de la lectura de la Torá los lunes y jueves. Contiene catorce apartados: Los lunes, jueves y Shabat por la tarde se llama a tres lectores; no se disminuye ni aumenta ese número y no se lee una haftará de los Profetas. Glosa: Si hay dos novios israelitas en la sinagoga, está permitido añadir un cuarto lector, porque para ellos es como Yom Tov, cuando se puede aumentar el número (Mordejai, «HaKoré Omed»; Hagahot Maimoniot, capítulo 12 de las leyes del Séfer Torá). Al parecer, lo mismo rige para dos personas que participan en una circuncisión como padres de la alianza, pues es su día festivo, como se explica en el capítulo 559. (Respecto de añadir lectores en Shabat y Yom Tov, véase el comienzo del capítulo 282).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:2
מקום שמפסיקים בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה: הגה אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם הפרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) וע' לקמן סי' רפ"ב לענין הוספה:
En el lugar donde termina la lectura de la mañana de Shabat se comienza la lectura de Minjá, así como las de lunes y jueves y la del Shabat siguiente. Glosa: Si se dejó de leer una parashá en público un Shabat, al Shabat siguiente se lee aquella parashá junto con la correspondiente a ese día (Or Zarúa). Véase el capítulo 282 sobre lectores adicionales.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:3
כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל:
El kohén es el primero en subir a leer la Torá; después sube un leví, y luego un israelita.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:4
המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל והוא שהכהן יודע לקרות: שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה:
La costumbre general es que incluso un kohén ignorante precede en la lectura a un gran sabio israelita, siempre que el kohén sepa leer, pues si no sabe hacerlo, ¿cómo puede pronunciar la bendición por la Torá?
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:5
אם ס"ת פתוח והכהן קורא את שמע אינו רשאי להפסיק וקוראים ישראל במקומו: הגה וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל אם אין הכהן מתענה קורין לישראל וטוב שילך הכהן מב"ה (מהרי"ק שורש ט'):
Si el Séfer Torá está abierto y el kohén está recitando el Shemá, no puede interrumpir y se llama a un israelita en su lugar. Glosa: De igual modo, en los ayunos que se celebran después de Pésaj y Sucot, cuando se lee «Vayejal», si el kohén no está ayunando se llama a un israelita; es mejor que el kohén salga de la sinagoga (Maharik, responsa 9).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:6
אם נכנס הכהן לב"ה אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה אינו פוסק אבל ברכו לא הוי התחלה ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא ואם אין כהן בב"ה קורא ישראל במקום כהן ולא יעלה אחריו לוי: הגה אבל ראשון יוכל לעלות וכשקוראין אותו אומרים במקום כהן שלא יטעו לומר שהוא כהן::
Si un kohén entra en la sinagoga después de que un israelita empezó a pronunciar la bendición por la Torá, este no interrumpe; pero el llamado «Barejú» no se considera el comienzo de la bendición. El israelita permanece junto al lector hasta que terminen el kohén y el leví, y después lee él. Si no hay kohén, un israelita lee en su lugar y un leví no sube después de él. Glosa: Sin embargo, el leví puede subir primero, y cuando lo llaman se dice «en lugar de un kohén», para que no se crea equivocadamente que es kohén.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:7
אם היו כהן ולוי בב"ה וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך ברכת התורה שנית אין מפסיקין אותו:
Si hay un kohén y un leví en la sinagoga, y el kohén, creyendo que no había leví, comenzó a pronunciar por segunda vez la bendición sobre la Torá, no se lo interrumpe.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:8
אם אין לוי בב"ה כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי אבל לא כהן אחר כדי שלא יאמרו שהראשון פגום:
Si no hay leví, el kohén que leyó primero vuelve a pronunciar la bendición y lee en lugar del leví. No se llama a otro kohén, para evitar que la gente sospeche algún defecto en el primero.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:9
וכן לא יעלו ב' לוים זה אחר זה כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום:
Tampoco se debe llamar a dos levitas consecutivamente, para que no se piense que uno de ellos está descalificado.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:10
נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם ואומר החזן כשקורא לשני אע"פ שהוא כהן וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי: הגה ולכן מותר לעלות ג"כ למפטיר בכי האי גוונא ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו דהרי לא מזכיר שמו (וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין ז' אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי) וכן נוהגין במדינות אלו ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה:
Se acostumbra llamar a otro kohén después de un kohén, siempre que entre ambos haya leído un israelita, y el oficiante, al llamar al segundo, dice «aunque es kohén». Lo mismo se acostumbra para un leví después de otro leví. Glosa: Por eso se puede llamar a un kohén o leví también para la lectura de maftir. Si se llama simplemente «maftir», no hay temor a perjudicar su reputación, pues no se menciona su condición. (Algunos dicen que no se debe llamar a un kohén o leví dentro del número de siete lectores, pero una vez completado el número se los puede llamar). Así se acostumbra en estos países, aunque en caso de necesidad y apremio puede confiarse en la primera opinión.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:11
יש מי שאומר שאם קורא החזן כהן או לוי ואינו שם לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא אחר יעלה מעצמו. (וכן נהגו; ש"צ שהוא כהן יכול לקרות כהן אחר לתורה) (מרדכי פ' הקורא עומד ואגור):
Hay quien opina que si el oficiante llama a un kohén o leví y este no se encuentra presente, no debe llamar por su nombre a otro, para no dar lugar a sospechas sobre el primero, sino que otro subirá por iniciativa propia. (Y así se acostumbra. Un oficiante que es kohén puede llamar a otro kohén a la Torá) (Mordejai, «HaKoré Omed», y Agur).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:12
עיר שכולה כהנים אם יש ישראל אחד ביניה' אותו ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום וכל שאין בהם ישראל כדי ספוקם או שאין שם ישראל כלל קורא כהן אחר כהן שאין שם משום פגם שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים והוא הדין לעיר שכולה לוים:
En una ciudad donde todos son kohanim, si hay un israelita entre ellos, ese israelita lee primero por razón de paz comunitaria. Si no hay suficientes israelitas o no hay ninguno, se llama a un kohén tras otro, sin temor a que parezca que alguno está descalificado, pues todos saben que allí solo hay kohanim. Lo mismo rige para una ciudad donde todos son levitas.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:13
אם קטן קורא בתורה בצבור בסימן רפ"ב: אם אין כהן אלא סומא או שאינו בקי בסימן קל"ט:
Sobre si un menor puede leer la Torá ante la congregación, véase el capítulo 282. Si el único kohén es ciego o no sabe leer, véase el capítulo 139.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 135:14
בני אדם החבושים בבית האסורין אין מביאי' אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויה"כ: הגה והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם מותר ואם הוא אדם חשוב בכל ענין שרי:
A quienes están encarcelados no se les lleva un Séfer Torá, ni siquiera en Rosh Hashaná y Yom Kipur. Glosa: Esto se refiere a llevarlo únicamente para el momento de la lectura; si se prepara para ellos un Séfer Torá con uno o dos días de anticipación, está permitido. Si se trata de una persona importante, está permitido en cualquier caso.
Ficha editorial de este texto
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
