Shulján Aruj, Óraj Jaim 200:1
דין המפסיק כדי לברך. ובו ב סעיפים: שלשה שאכלו כאחד אחד מפסיק על כרחו לב' ועונה עמהם ברכת זימון ואפילו לא רצה להפסיק מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד הלכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק לאחד ולברך ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם לא עשה כלום ואם לא רצו להפסיק אף הוא אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שיגמרו השנים ויזמן עליהם שהרי כבר נתחייב הוא בזימון והיאך יברך בלא זימון:
La ley de quien interrumpe para bendecir. Contiene dos apartados: Si tres comieron juntos, uno debe interrumpir su comida, aun contra su voluntad, para acompañar a los otros dos en la respuesta del zimún. Aunque no quiera interrumpir, ellos pueden hacer el zimún incluyéndolo, tanto si responde como si no, siempre que esté presente. Pero dos no están obligados a interrumpir por uno. Por eso, la obligación de hacer el zimún para los dos solo se concreta cuando aceptan interrumpir y bendecir con él; si no quieren hacerlo y él intenta dirigir el zimún, no ha conseguido nada. Si ellos no aceptan interrumpir, tampoco él puede bendecir e irse al mercado antes de que los otros dos terminen y pueda hacer el zimún con ellos, pues ya quedó obligado a hacerlo y no puede bendecir sin él.