Shulján Aruj, Óraj Jaim 201:1
מי הוא המברך. ובו ד סעיפים: גדול מברך אפילו בא בסוף ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי והני מילי כשאין שם אורח אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית ומה ברכה מברכו יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ויצליח בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ולא ישלוט שטן במעשה ידיו ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור עון מעתה ועד עולם ואם בעל הבית רוצה לוותר (פי' שאינו רוצה להקפיד) על ברכתו ולברך ברכת המזון בעצמו רשאי: הגה וה"ה שיכול ליתן לברך למי שירצה (ב"י בשם אוהל מועד):
Quién debe dirigir la bendición. Contiene cuatro apartados: La persona de mayor categoría bendice, incluso si llegó al final. Si desea dar permiso a una de menor categoría para bendecir, puede hacerlo; esto se aplica cuando no hay un invitado. Si hay un invitado, este bendice aunque el dueño de casa sea de mayor categoría, para que bendiga al anfitrión. ¿Qué bendición le dice? «Que sea Tu voluntad que el dueño de esta casa no sienta vergüenza ni humillación en este mundo ni en el mundo venidero; que tenga éxito en todos sus bienes, que sus bienes prosperen y estén cerca de la ciudad; que el Satán no tenga poder sobre las obras de sus manos, y que jamás se le presente ocasión de pecado ni pensamiento de transgresión, desde ahora y por siempre». Si el dueño de casa desea renunciar a esa bendición (es decir, no insiste en recibirla) y recitar él mismo Birkat Hamazón, puede hacerlo. Glosa: Igualmente, puede conceder el honor de bendecir a quien desee (Bet Yosef en nombre de Ohel Moed).