Shulján Aruj, Óraj Jaim 230:1
דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה סעיפים: המתפלל על מה שעבר כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי או שהיתה אשתו מעוברת אחר מ' יום לעיבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא אלא יתפלל אדם על העתיד לבא ויתן הודאה על שעבר כגון הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך הזה בשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו' עד בא"י שומע תפלה וזו היא תפלת הדרך שנכתבה היא וכל דיניה בסימן ק"י:
Ley de algunas bendiciones particulares. Contiene cinco apartados: Quien reza por lo que ya ocurrió, como aquel que entra en una ciudad, oye gritos y dice «Sea Tu voluntad que ese grito no provenga de mi casa», o aquel cuya esposa lleva más de cuarenta días de embarazo y dice «Sea Tu voluntad que mi esposa dé a luz un varón», pronuncia una oración vana. Por el contrario, la persona debe rezar por lo futuro y agradecer por lo pasado. Por ejemplo, quien entra en una ciudad dice «Sea Tu voluntad, Hashem, nuestro Dios, hacerme entrar en esta ciudad en paz». Si entró en paz dice «Te agradezco, Hashem, nuestro Dios, que me hayas hecho entrar en esta ciudad en paz». Cuando desea salir dice «Sea Tu voluntad, Hashem, nuestro Dios, hacerme salir de esta ciudad en paz». Si salió en paz dice «Te agradezco, Hashem, Dios mío, que me hayas hecho salir de esta ciudad en paz. Y así como me hiciste salir en paz, guíame en paz», etcétera, hasta «Bendito eres Tú, Hashem, que escucha la oración». Esta es la oración del viajero, que se encuentra escrita, junto con todas sus leyes, en el capítulo 110.