Shulján Aruj, Óraj Jaim 234:1
הרוצ' להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה. ובו ב סעיפים: הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא"כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם: הגה אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב"ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה (הגהות סמ"ק וכל בו) יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא (אבודרהם בשם הר"י וב"י):
Quien desea rezar Minjá Guedolá y Minjá Ketaná. Contiene dos apartados: Quien desea rezar tanto Minjá Guedolá como Minjá Ketaná no debe considerar como oración voluntaria sino la primera. Si reza la primera como obligatoria, solo rezará la segunda como voluntaria. Sin embargo, no conviene rezar una oración voluntaria a menos que sepa de sí mismo que es cuidadoso y diligente y se considere capaz de concentrarse durante toda la oración, del principio al fin, sin distraerse; si no puede concentrarse debidamente, se aplica a él «¿Para qué Me sirve la multitud de vuestros sacrificios?». Glosa: No debe decirse «Ashré» antes de Minjá sino cuando haya un minián en la sinagoga, para que pueda recitarse el Kadish que precede a Minjá (Hagahot Semak y Kol Bo). Algunos escribieron que se acostumbra decir el pasaje del sacrificio diario antes del Ashré de Minjá, en correspondencia con el sacrificio vespertino, y es una buena costumbre (Abudarham en nombre de Rabenu Yoná y Beit Yosef).