Shulján Aruj, Óraj Jaim 276:1
דיני נר שהדליק עכו"ם בשבת. ובו ה סעיפים: עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפי' למי שלא הודלק בשבילו: הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין. אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפי' אין בו סכנה: הגה או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה מותר לכל ישראל להשתמש לאורו וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו: הגה מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה מנר או מן המדורה:
Leyes de una lámpara encendida por un no judío en Shabat. Contiene cinco apartados: Si un no judío encendió una lámpara para un judío, todos los judíos tienen prohibido utilizarla, incluso aquellos para quienes no fue encendida. Nota: No hay diferencia entre que se haya fijado o no un precio, ni entre un contrato por obra o un empleo por salario: puesto que el judío disfruta del trabajo mismo realizado en Shabat, está prohibido en todos los casos. Pero si el no judío la encendió para sí mismo o para un judío enfermo, aunque no corra peligro su vida, nota: o para niños pequeños, considerados como enfermos sin peligro vital, todos los judíos pueden utilizar su luz. Lo mismo ocurre si enciende una fogata para sí o para un enfermo. Hay quienes prohíben beneficiarse de una fogata por el decreto de que pudiera añadir combustible para el judío. Nota: Sin embargo, si el no judío la encendió por propia iniciativa en casa de un judío, este no está obligado a salir aunque disfrute de la lámpara o de la fogata.