Shulchan Arukh Orach Chayim 301
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:1
באיזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים. ובו נא סעיפים: אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבה"כ או כיוצא בו: הגה ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות:
Con qué objetos está permitido salir en Shabat y cuáles están prohibidos. Contiene cincuenta y un apartados: Está prohibido correr en Shabat, salvo para cumplir una mitzvá, como ir a la sinagoga o algo semejante. Nota: Está prohibido dar pasos de más de un codo de longitud si es posible caminar con pasos más cortos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:2
בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו:
Está permitido que los jóvenes salten y corran cuando encuentran placer en ello; también está permitido observar cualquier cosa que les produzca deleite.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:3
היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליה אפילו היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה:
Quien camina y llega a una acequia puede saltarla, aunque sea tan ancha que no alcance a apoyar el primer pie antes de levantar el segundo. Es preferible saltarla que rodearla, pues rodearla exige caminar más. Está prohibido atravesarla por el agua para no llegar a escurrir la ropa.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:4
היה הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה יכול לעבור בה ובלבד שיעשה שינוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה ואסור לעבור בסנדלו דכיון דאינו יכול להדקו ולקשרו יפה חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי אבל במנעלו מותר:
Quien se dirige a cumplir una mitzvá, por ejemplo, ir a visitar a su maestro o a alguien de mayor sabiduría, puede atravesar el agua, siempre que lo haga de manera diferente a la habitual, como no sacar la mano de debajo del borde de la túnica, para recordar la prohibición y no llegar a escurrirla. Está prohibido atravesarla con sandalias, pues al no poder ajustarlas y atarlas firmemente se teme que se caigan y él las transporte. Pero está permitido hacerlo con zapatos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:5
ההולך לדבר מצוה מותר לעבור במים אף בחזר' כדי שלא תהא מכשילו לעתיד לבא:
Quien va a cumplir una mitzvá puede atravesar el agua incluso en el regreso, para no desalentarlo de hacerlo en el futuro.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:6
ההולך לשמור פירותיו מותר לו לעבור במים בהליכה אבל לא בחזרה:
Quien va a vigilar sus frutos puede atravesar el agua a la ida, pero no a la vuelta.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:7
כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שרגילים להוציא אותו דבר חייב וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול אסור לצא' בו ואם יצא פטור ואשה לא תצא בתכשיטים שדרכה לשלפם ולהראותם: הגה וע' לקמן סי' ש"ג סעיף י"ח אם אסור אפי' בחצר או בבית] הלכך לא יצא איש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט ואם יצא חייב חטאת ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא פטור שהם דרך מלבוש ולא יצא בתפילין מפני שצריך להסירם כשיכנס לבית הכסא ולא יצא קטן במנעל גדול דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל יוצא הוא בחלוק גדול ולא יצא במנעל אחד אם אין לו מכה ברגלו דילמא מחייכי עליה ואתי לאתויי אבל אם יש לו מכה ברגלו יוצא באותו שאין בו מכה:
Quien sale llevando un objeto que no es un adorno ni se usa como vestimenta, y lo lleva de la manera habitual de transportar ese objeto, es responsable por transgredir. Está prohibido salir con cualquier adorno flojo que pueda caerse fácilmente; si salió con él, está exento de responsabilidad por la transgresión. Una mujer no debe salir con adornos que acostumbre quitarse para mostrarlos. Nota: Véase más adelante, capítulo 303, apartado 18, si está prohibido incluso en el patio o dentro de la casa. Por tanto, un hombre no debe salir con espada, arco, escudo, maza, lanza ni otros objetos que no sean adornos. Si salió con ellos, debe ofrecer un sacrificio por pecado. Tampoco debe salir con coraza, casco o botas militares; si salió con ellos, está exento, pues se usan como prendas. No debe salir con tefilín, porque necesita quitárselos cuando entra en el retrete. Un menor no debe salir con un zapato demasiado grande, porque puede caérsele y llegar a transportarlo, pero puede salir con una túnica grande. No se debe salir con un solo zapato cuando no se tiene una herida en el pie, porque podrían burlarse de la persona y entonces podría quitarse el zapato y transportarlo. Si tiene una herida en uno de los pies, saldrá calzado en el pie que no tiene la herida.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:8
לא יצא במחט התחובה לו בבגדו בין נקובה בין שאינה נקובה ואם יצא בנקובה חייב ובשאינה נקובה פטור וי"א בהיפך:
No debe salir con una aguja clavada en la ropa, ya sea que tenga ojo o que carezca de él. Si salió con una aguja con ojo, es responsable; si no tenía ojo, está exento. Hay quienes sostienen lo contrario.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:9
לא יצא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצא חייב ואם יש עליה חותם לרש"י פטור ולר"ת והרמב"ם מותר דאינו תכשיט אלא לאיש אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה אסור גם לאיש:
Un hombre no debe salir con un anillo que carezca de sello. Si salió con él, es responsable. Si el anillo tiene sello, según Rashí está exento; según Rabenu Tam y Rambam, está permitido, pues es un adorno propio del hombre. Pero un objeto que sea adorno tanto de hombres como de mujeres está prohibido incluso para el hombre.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:10
טבעת שקבוע בה אבן וכן אם כתובים בה אותיות אין עליה חותם מקרי שלא נקרא חותם אלא א"כ חקוקין בה אותיות או צורות:
Un anillo que tiene una piedra engastada, o que lleva letras escritas, se considera anillo sin sello, pues solo se llama sello cuando las letras o figuras están grabadas en él.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:11
דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט אסור שהרואה אומר שלצורך תשמיש מוציא ויש מתירים אם הוא של כסף: הגה ומ"מ אסור לצאת בתיק של ברילי"ן אע"פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עינים בעצמם הם משוי ואם המפתח של נחושת וברזל אפי' מחובר וקבוע בחגורה אסור ויש שכתבו שנוהגין בזה להתיר
Está prohibido salir con un objeto hecho tanto para adorno como para uso práctico, como llaves bonitas de plata con aspecto de joya, porque quien lo ve pensará que se está transportando para utilizarlo. Hay quienes lo permiten cuando es de plata. Nota: No obstante, está prohibido salir con un estuche de gafas aunque esté hecho de plata, pues las propias gafas son una carga. Si la llave es de cobre o hierro, está prohibida incluso cuando está unida y fijada al cinturón. Algunos escribieron que se acostumbra permitirlo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:12
לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ולא נגר בקיסם שבאזנו ולא סורק במשיחה שבצוארו ואם יצא פטור:
Un sastre no debe salir con una aguja clavada en su ropa, un carpintero con una astilla tras la oreja ni un cardador con una cuerda alrededor del cuello. Si salieron así, están exentos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:13
לא יצא הזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה וכן אשה נדה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך בדם נדותה אסורה לצאת בו אם לא יהא סינר עשוי כעין מלבוש אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער מותר לצאת בו:
Un hombre que padece flujo genital no debe salir con una bolsa destinada a recoger la secreción para evitar que lo ensucie. Asimismo, una mujer menstruante que ata una tela delante de su cuerpo para no mancharse con sangre menstrual tiene prohibido salir con ella si no es una especie de delantal confeccionado como prenda. Pero si la ata para evitar el dolor y el sufrimiento que le causa la sangre, está permitido salir con ella.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:14
דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת: הגה ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו אבל אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים דאין זה דרך מלבוש:
Se permite salir en Shabat con algo que se usa como prenda, aunque solo se vista para protegerse de la suciedad. Nota: Por ello se puede vestir una prenda para protegerse de la lluvia, o llevar un sombrero sobre la cabeza. Pero una mujer no puede colocar una tela sobre su pañuelo para protegerlo de la lluvia, porque no constituye una forma habitual de vestirse.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:15
אין הקטע יוצא בקב שלו דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו עושה זה להלך בו שעל כל פנים צריך הוא למקלו אלא כוונתו כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל כיון דאינו צורך הלוכו אסור:
Una persona con una pierna amputada no debe salir con su prótesis rígida, es decir, una pieza en forma de pie con una pequeña cavidad donde introduce el extremo de su pierna. No la utiliza para caminar, pues de todas formas necesita su bastón, sino para que no parezca que le falta una pierna, sino que tiene una pierna lesionada. Como no es necesaria para caminar, está prohibida.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:16
קטע שאינו יכול לילך כלל על שוקיו אלא יושב על כסא ומשנעקר ממקומו נסמך על ידיו ועל שוקיו ונדחף לפניו ועושה סמוכות של עור או עץ לראשי שוקיו או רגליו התלוים וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת אין יוצאין בהם בשבת דאיידי דתלו ולא מנחי אארעא זמנין דמשתלפי אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידו מותר לצאת. קטע בשתי רגליו ומהלך על שוקיו ועל ארכבותיו ועושה סמיכות של עור לשוקיו יוצא בהם בשבת: הגה וכן מותר לצאת במנעל של עץ שהרגל נכנס בו וליכא למיחש שיפול וכן בפנטני"ש דמשתלפי במהרה וממילא ויש מחמירים ואוסרים ולא ילך אדם יחף בשבת במקום שאין דרך לילך יחף ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו::
Una persona con una amputación que no puede caminar sobre los extremos de sus piernas y que permanece sentada en una silla, y cuando se desplaza se apoya en las manos y en los extremos de las piernas para impulsarse, fabrica apoyos de cuero o madera para las partes finales de sus piernas o para los pies que le cuelgan; cuando se apoya sobre las manos para levantarse, también se sostiene un poco sobre las piernas. No puede salir con esos apoyos en Shabat, pues, al estar colgando y no apoyarse firmemente en el suelo, a veces se desprenden. Pero puede salir con su silla y con los pequeños bancos que sostiene en las manos. Una persona con ambas piernas amputadas que camina sobre las partes inferiores de sus piernas y sus rodillas, y utiliza apoyos de cuero para ellas, puede salir con ellos en Shabat. Nota: También puede salir con zapatos de madera en los que entra el pie, pues no hay temor de que se caigan. Lo mismo ocurre con ciertos zuecos llamados «pantines», que se desprenden fácilmente por sí solos; algunos son estrictos y lo prohíben. No debe caminarse descalzo en Shabat en un lugar donde no se acostumbra andar descalzo. Nadie debe salir en Shabat de la misma manera que sale durante la semana sin algún elemento distinto que le recuerde que es Shabat, para no llegar a profanarlo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:17
חיגר שאינו יכול לילך בלא מקל מותר לילך בו אפי' אינו קשור בו אבל אם אפשר לו לילך זולתו ואינו נוטל אלא להחזיק עצמו אסור:
Una persona coja que no puede caminar sin bastón puede salir apoyándose en él, aunque no lo lleve atado. Si puede caminar sin él y solo lo toma para sostenerse más firmemente, está prohibido.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:18
סומא אסור לו לצאת במקל:
Una persona ciega tiene prohibido salir con bastón.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:19
מי שהוא אסור וכבלים ברגליו מותר לצאת בהם:
Quien se encuentra preso y lleva grilletes en los pies puede salir con ellos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:20
אין יוצאים באנקטמין והוא כמין חמור שעושים הליצנים ונראה כרוכב עליו והוא נושאו והולך ברגליו ולא בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכים בהם בטיט ולא בפרמי והן כמין צורת פרצוף שנותנין על הפנים להפחיד התינוקות:
No se sale con «anaktamín», que es una especie de burro artificial hecho por los bufones, de modo que parece que la persona lo monta aunque en realidad lo lleva mientras camina sobre sus pies; ni con «kersharim», que son altos zancos de madera con una plataforma para apoyar el pie, usados para caminar por el barro; ni con «pramí», unas máscaras con forma de rostro que se colocan en la cara para asustar a los niños.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:21
אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה (פי' בגדים גסים):
No se sale vestido con una caja, una cesta o una estera; pero se puede salir con un saco, una tela amplia o una «jamilá» (es decir, una prenda de tela gruesa).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:22
יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים הילכך הוי כמו תכשיט וכן בקליפת שום ובצל או באספלנית ומלוגמא ורטייה שעליה ואם נפלו מעליה לא יחזירנה וכל שכן שלא יתנם בתחלה אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו דכיון שאינם מרפאים הוי משאוי אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו יכול לילך בו וקושרו ומתירו:
Se puede salir con algodón o una esponja colocados sobre una herida, pues contribuyen a curarla y, por ello, se consideran como un adorno. Igualmente, con piel de ajo y cebolla, una cataplasma, un emplasto medicinal o un parche colocado sobre ella. Si se caen de la herida no deben volver a ponerse, y con mayor razón no deben colocarse por primera vez. Está prohibido salir con un hilo o cordón enrollado alrededor de la herida, porque, como no contribuyen a curarla, se consideran una carga. Pero se puede salir con una venda atada sobre el parche para que este no se caiga, y está permitido atar y desatar dicha venda.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:23
הבנים יוצאין בזגין (פי' כמין פעמונים קטנים) הארוגים להם בכסותם אבל אם אינם ארוגים לא: הגה ולא מהני הא דמחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך אסור (הגהות מיי' פי"ט וב"י בשם תשו' רשב"א ומרדכי פ' במה אשה) ואותן עגולים ירוקים שגזרה מלכות שכל יהודי ישא א' מהן בכסותו מותר לצאת בהן אפי' אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (א"ז) וכן מותר לצאת במטפחת שמקנחין בו האף שקורין פצולי"ט אם מחובר לכסותו והא דמותר לצאת בזגין הארוגין דוקא שאין בהם ענבל ואין משמיעין קול (הגהות אלפסי סוף פ' במה אשה):
Los niños pueden salir con pequeños cascabeles (es decir, campanillas pequeñas) tejidos dentro de la ropa, pero no si no están tejidos. Nota: Que un objeto esté unido a la prenda solo ayuda cuando es habitual llevarlo unido en ese lugar; si se unió allí algo que no se acostumbra colocar así, está prohibido (Hagahot Maimoniyot, capítulo 19; Beit Yosef en nombre de la responsa del Rashbá; Mordejai, capítulo Bamé Ishá). Aquellos círculos verdes que el gobierno decretó que todo judío llevara en su vestimenta pueden utilizarse para salir, incluso si no están cosidos a la ropa, sino unidos de alguna manera (Or Zarúa). También está permitido salir con un pañuelo para limpiarse la nariz, llamado «fatzolit», cuando está unido a la ropa. La autorización de salir con cascabeles tejidos solo se aplica si no tienen badajo y no hacen ruido (Hagahot Alfasi, final del capítulo Bamé Ishá).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:24
יוצאים במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם לרפואה:
Se puede salir con diversas hierbas atadas en nudos y colgadas del cuerpo con fines curativos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:25
אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין בו לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלש בני אדם שאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר לא שנא איתמחי קמיע ולא גברא כגון שכתב לחש אחד באגרת וריפא בו ג' פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכ"ש אי איתמחי גברא וקמיע כגון שכתב לחש אחד בג' אגרות וכל אחד הועילה לג' אנשים או לאדם אחד ג' פעמים איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתבנו ואתמחו אגרות הללו לכל אדם: הגה ודוקא שבאו שתי המחאות ביחד אבל אם איתמחי גברא תחיל' ואח"כ עשה קמיע ורפא שלשה פעמים לא תלינן בהמחאת הקמיע רק בהמחאת הגברא שכבר איתחזק: אבל אם כתב שלשה קמעים לאדם אחד ורפאו שלשה פעמים לא איתמחי לא גברא ולא קמיע ומותר לצאת בקמיע מומחה ל"ש היא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנה בין בחולה שאין בו סכנה ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה אלא אפי' לא אחזו החולי אלא שהוא ממשפחת נכפין ותולהו שלא יאחזנו שרי וקושרו ומתירו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויצא בו לרשות הרבים שאז יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט וזה אסור דלאו תכשיט הוא:
No se puede salir con un amuleto que no haya demostrado su eficacia. Si ha demostrado su eficacia, está permitido salir con él, tanto si está comprobada la competencia de quien lo escribe pero no del amuleto individual —por ejemplo, cuando escribió el mismo encantamiento en tres pergaminos y con cada uno curó a una persona distinta, demostrando así su competencia para ese encantamiento cada vez que lo escriba, pero no para otros encantamientos; tampoco se considera eficaz ese amuleto concreto si otra persona lo escribe— como si está comprobada la eficacia del amuleto pero no la competencia general de quien lo escribe —por ejemplo, cuando escribió un encantamiento en un pergamino y curó con él tres veces; ese pergamino queda acreditado para cualquier persona—. Con mayor razón está permitido cuando están acreditados tanto el escritor como los amuletos, por ejemplo, si escribió el mismo encantamiento en tres pergaminos y cada uno fue eficaz con tres personas, o tres veces con una sola persona, de modo que el escritor queda acreditado para escribir ese encantamiento en cualquier pergamino y esos pergaminos quedan acreditados para cualquier persona. Nota: Esto se aplica únicamente cuando ambas acreditaciones se alcanzan simultáneamente; si primero quedó acreditado el escritor y después hizo un amuleto con el cual curó tres veces, no atribuimos su eficacia a la acreditación del amuleto, sino a la competencia previamente establecida del escritor. Pero si hizo tres amuletos para una sola persona y con ellos la curó tres veces, no quedó acreditado ni el escritor ni el amuleto. Está permitido salir con un amuleto acreditado, ya sea escrito o hecho con raíces medicinales, tanto para un enfermo en peligro de muerte como para otro sin peligro vital. No solo cuando ya sufrió epilepsia y lo lleva para curarse, sino incluso si aún no tuvo la enfermedad, pero pertenece a una familia con antecedentes de ella y lleva el amuleto para prevenirla. Puede atarlo y desatarlo en el dominio público, siempre que no lo sujete con una cinta o un anillo y salga así al dominio público, porque entonces podrían decir que lo lleva como adorno, y esto está prohibido, pues no constituye un adorno.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:26
נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה:
Se considera digno de confianza a un sanador cuando declara de sí mismo que es experto.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:27
יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי וכן בכל דבר שהוא משום רפואה אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו משום רפואה אסור משום דרכי האמורי אבל כל לחש מותר ולא אסור אלא באותם שבדקו ואינם מועלים ויש מי שחושש בכל קמיע שאינה מומחה משום דרכי האמורי:
Se puede salir con un huevo de saltamontes, un diente de zorro o un clavo de un crucificado, tanto en día laborable como en Shabat, sin incurrir en las prácticas supersticiosas de los amorreos. Lo mismo se aplica a cualquier cosa utilizada con finalidad curativa. Si alguien realiza una acción cuya relación con la curación no es manifiesta, está prohibida por considerarse una práctica de los amorreos. Sin embargo, todos los encantamientos están permitidos, y solo se prohíben aquellos que se comprobaron y no funcionan. Hay quien considera que todo amuleto no acreditado constituye una práctica de los amorreos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:28
מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגליו וגם הוא מרפא מותר לצאת בו:
Una persona que tiene una herida en la planta del pie y ata sobre ella una moneda para protegerla de golpes al caminar, y que además contribuye a curarla, puede salir con ella.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:29
היוצא בטלית מקופלת על כתפיו דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שוליה על כתפיו חייב חטאת אבל אם אינה מקופלת על כתפיו אלא משולשת ברחבה למטה מכתפיו שרי שמאחר שהוא מתעטף בטליתו ומתכסה בו כתיפו וגופו אע"פ שמתקצר קצת מלמטה מותר ועפ"ז מותר להתעטף בטליתו תחת הגלימא ולהביאו לב"ה:
Quien sale con el talit doblado sobre los hombros, es decir, que después de colocarlo sobre la cabeza levanta sus bordes inferiores hasta los hombros, está obligado a ofrecer un sacrificio por pecado. Si no lo lleva doblado sobre los hombros sino desplegado hacia abajo en toda su anchura, por debajo de los hombros, está permitido, porque, al envolverse en su talit y cubrirse los hombros y el cuerpo con él, aunque quede algo más corto en la parte inferior, está permitido. Conforme a ello, se permite envolverse con el talit debajo de la capa y llevarlo hasta la sinagoga.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:30
מותר לצאת בר"ה בטלית סביב הצואר: הגה אע"פ שמניח צד ימין על כתיפו של שמאל דדרך ללבשו כך ולא הוי אלא להתנאות ושרי:
Está permitido salir al dominio público con un talit alrededor del cuello. Nota: Aunque se coloque el extremo derecho sobre el hombro izquierdo, porque es una manera habitual de vestirlo y solo se hace para embellecerse, está permitido.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:31
היוצא מעוטף בטליתו וקופלה מכאן ומכאן בידו או על כתפו אם נתכוון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או כדי שלא יתלכלכו אסור ואם קבצם להתנאות בה כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר והני מילי בטליתות שלהם שהיו יריעה אחת מרובעת אבל מלבושים דידן כשהוא לבוש בהם ומוציא ידיו מתוכה מותר לתפוס קצתם בידו להגביהם כדי שלא יתלכלכו שוליו בטיט או כדי שלא יעכבוהו ללכת:
Quien sale envuelto en su talit y lo recoge por ambos lados con la mano o sobre los hombros, si su intención es reunir los extremos para que no se rompan o no se ensucien, tiene prohibido hacerlo. Si los recoge para embellecerse conforme a la costumbre local al vestirse, está permitido. Esto se refiere a sus talitot, que eran una sola pieza rectangular de tela. Pero con nuestras prendas actuales, cuando una persona las lleva puestas y saca las manos de ellas, puede sujetar una parte con la mano para levantarlas y evitar que los bordes se ensucien de barro o le dificulten caminar.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:32
היוצא במעות הצרורים לו בסדינו חייב: הגה אבל בבית מותר אם צריך לו אפי' אינן צרורים רק שהם מנוקבים:
Quien sale con monedas atadas dentro de su tela está obligado por transgredir. Nota: Dentro de su casa está permitido si lo necesita, incluso cuando no están atadas, sino solo perforadas.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:33
אסור לצאת בשבת במעות או בכסף וזהב התפורים בבגדו: הגה ויש מתירים במקום פסידא שירא שיגזלנו ממנו אם יניחם בבית וילך מהם וכן נוהגין להקל אם צריך לצאת אבל אם יוכל להיות יושב בבית ולא לצאת לא יצא ובמקום שאין צריך לו ויוכל להניח בבית יש להחמיר:
Está prohibido salir en Shabat con monedas o piezas de plata u oro cosidas a la ropa. Nota: Hay quienes lo permiten cuando existe riesgo de pérdida y la persona teme que le roben si deja esos objetos en casa y se aleja de ellos. Así se acostumbra ser indulgente si necesita salir. Pero si puede quedarse en casa y no salir, no debe salir. Cuando no necesita llevarlos consigo y puede dejarlos en casa, debe ser estricto.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:34
יוצא אדם בסודר המקופל על כתיפו אף על פי שאין נימא כרוכה לו על אצבעו ואם אין הסודר חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו אא"כ קשר שני ראשיו למטה מכתפיו זה עם זה:
Se puede salir con una tela doblada sobre el hombro, aunque no tenga un hilo de ella enrollado alrededor de un dedo. Si la tela no cubre la cabeza y la mayor parte del cuerpo, está prohibido salir con ella, salvo que sus dos extremos estén atados entre sí por debajo de los hombros.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:35
לבדים הקשים אסור להביאם ברשות הרבים או בכרמלית כשהוא מעוטף בהם ואם אינם קשים הרבה מותר:
Está prohibido transportar piezas de fieltro rígido por el dominio público o por un karmelit, aunque la persona vaya envuelta en ellas. Si no son muy rígidas, está permitido.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:36
מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה בין לצרכו בין לצורך חבירו בין שהם שני חלוקים בין שהם שני סרבלים בין שהם שתי חגורות זו על גבי זו ואפי' אין מלבוש מפסיק ביניהם: הגה ויש אוסרים שתי חגורות זה על זה אלא א"כ מלבוש מפסיק ביניהם וכן ראוי לנהוג ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה וכן שני אנפלאות:
Está permitido salir en Shabat con dos prendas, una encima de otra, tanto por necesidad propia como para beneficiar a un compañero; ya sean dos túnicas, dos abrigos o dos cinturones superpuestos, incluso sin una prenda que los separe. Nota: Hay quienes prohíben ponerse dos cinturones superpuestos a menos que una prenda los separe, y así conviene proceder. Está permitido ponerse dos sombreros superpuestos y también dos pares de calcetines.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:37
מותר לצאת בשבת בבתי ידים הנקראים גואנטי"ש ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם קשר של קיימא יפה וראוי לחוש לדבריו:
Está permitido salir en Shabat con guantes, llamados «guantes». Hay quienes exigen, de manera estricta, que estén cosidos desde antes de Shabat a las mangas de la ropa o atados a ellas con un nudo firme y permanente. Conviene tener en cuenta su opinión.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:38
היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית ואם היא מצוייצת כהלכתה אע"פ שאין בה תכלת מותר לצאת בה בשבת (עיין לעיל סי' י"ג):
Quien sale en Shabat con un talit cuyos tzitzit no están hechos conforme a la halajá es responsable, porque esos hilos son importantes para él y piensa conservarlos hasta completarlos y convertirlos en tzitzit. Si están hechos conforme a la halajá, aunque no tengan hilo de tejélet, está permitido salir con el talit en Shabat (véase arriba, capítulo 13).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:39
כילה שיש בו רצועות שמותחין אותה בהם מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבים ואין הרצועות חשובות כמשאוי שמבוטלות אגבה הלכך מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט אף ע"פ שאין המנעלים קשורים בהם דלא חשיבי ובטלו אגב האבנט אבל אם הם של משי חשיבי ולא בטלי ואסור אם אין המנעלים קשורי' בהם והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד וראשו אחד מחובר כגון לולאות ואינו חשוב מותר לצאת בו ואם חשוב הוא אסור לצאת בו:
Con una cubierta que tiene cintas para tensarla está permitido envolverse y salir al dominio público, pues las cintas no se consideran una carga, sino elementos subordinados a la cubierta. Por tanto, está permitido salir con correas colgantes de un cinturón aunque los zapatos no estén atados con ellas, porque no son importantes por sí mismas y quedan subordinadas al cinturón. Pero si son de seda, se consideran importantes y no quedan subordinadas, por lo que está prohibido salir con ellas cuando los zapatos no estén atados. Lo mismo se aplica a cualquier elemento desprendido de una prenda que conserve unido uno de sus extremos, como los lazos: si no es importante, está permitido salir con él; si es importante, está prohibido.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:40
כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משם אהל:
Está prohibido ponerse sobre la cabeza, incluso dentro de la casa, un sombrero que sobresalga un téfaj más allá de la cabeza, por la prohibición de formar una cubierta semejante a una tienda.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:41
לצאת בשבת בכובע שבראשו העשוי להגין מפני החמה יש מי שאוסר משום דחיישינן שיגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר אא"כ הוא מהודק בראשו או שהוא עמוק שראשו נכנס לתוכו ואין הרוח יכול להפרידו מראשו או שהוא קשור ברצועה תחת גרונו דבהכי ליכא למיחש למידי:
Respecto de salir en Shabat con un sombrero para protegerse del sol, hay quien lo prohíbe por temor a que el viento se lo levante de la cabeza y la persona llegue a transportarlo cuatro codos en el dominio público, salvo que esté firmemente ajustado a la cabeza, o que sea profundo y la cabeza entre dentro de él, de modo que el viento no pueda separarlo, o que esté atado mediante una cinta debajo de la garganta; en esos casos no hay motivo de preocupación.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:42
המוצא תפילין בשבת בבזיון במקום שאין משתמרין אם יש סכנה שגזרו שלא להניח תפילין מכסן והולך לו ואם אין סכנה אם יש בהם רצועות שבכך ניכר שהם תפילין ולא קמיעים והן קשורות שיכול ללבשן מכניסן זוג זוג דרך לבישה עד שיכניסן כלן ואם היו רבים שלא יספיק ללבשן ולהכניסן זוג זוג יחשיך עליהם עד הלילה ויביאם ואם ירא להחשיך מפני לסטים מוליכם פחות פחות מד' אמות או נותנם לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה:
Quien encuentra tefilín en Shabat en una situación indigna, en un lugar sin protección, si existe peligro porque las autoridades han decretado que no se coloquen tefilín, los cubre y se marcha. Si no hay peligro, y tienen correas de manera que se reconocen como tefilín y no como amuletos, y están atados de modo que pueden vestirse, los llevará al lugar seguro poniéndose un par cada vez, como se visten normalmente, hasta haberlos introducido todos. Si son tantos que no alcanza el tiempo para ponérselos y llevarlos por parejas, permanecerá junto a ellos hasta la noche y entonces los llevará. Si teme quedarse allí hasta la noche por los ladrones, los transportará en tramos de menos de cuatro codos o se los pasará a un compañero, y este a otro, hasta llegar al patio exterior.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:43
המוצא ספר תורה בשדה אם אינו שעת סכנה יושב ומשמרו ומחשיך עליו (לשון הרמב"ם ובסכנה מניחו והולך לו) ואם היו גשמים יורדים מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו:
Quien encuentra un Séfer Torá en un campo, si no es un momento de peligro, se sentará a custodiarlo y permanecerá con él hasta el anochecer (según el lenguaje del Rambam: en caso de peligro lo deja y se marcha). Si está lloviendo, se cubrirá con una piel, volverá a envolver con ella el Séfer Torá y entrará llevándolo así.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:44
הבא להציל כליו מפני הדליקה לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ופושט וחוזר ולובש ומוציא:
Quien viene a salvar sus objetos de un incendio puede ponerse toda la ropa que sea capaz de vestir, envolverse con todo lo que pueda, quitárselo, volver a vestirse y sacar los objetos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:45
מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח מע"ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת:
Quien tiene la ropa empapada de agua puede seguir caminando con ella, sin temer que llegue a escurrirla. No debe extenderla para secarla por la apariencia que daría, para que no sospechen que la lavó en Shabat. Esto está prohibido incluso en habitaciones interiores donde nadie lo vea. Solo se prohibió extenderla durante Shabat; si había extendido ropa lavada desde antes de Shabat, no está obligado a recogerla durante Shabat.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:46
בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש: הגה ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה והוא שמקפיד על מימיו (מרדכי פ' חבית) ואסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה (רי"ו ח"ג):
Está prohibido secar ropa empapada de agua cerca del fuego. Nota: También está prohibido moverla por temor a que se llegue a escurrirla, siempre que a la persona le importe el agua que contiene (Mordejai, capítulo Javit). Está prohibido caminar en Shabat por un lugar donde podría resbalar y caer al agua, por temor a que la ropa se moje y llegue a escurrirla (Rabenu Yerujam, tercera parte).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:47
לא ישטח אדם את כליו בשבת אפי' מן הזיעה:
No se debe extender la ropa para secarla en Shabat, ni siquiera si solo está húmeda por el sudor.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:48
מסתפג אדם באלונטית (פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין) ומביאה בידו ולא חיישינן שמא יבא לסחוט ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה:
Está permitido secarse con una toalla (es decir, una prenda con la que uno se seca después de lavarse) y llevarla en la mano, sin temer que se llegue a escurrirla. Pero no debe entregarse a los encargados de los baños, porque se sospecha que ellos la escurrirán.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:49
מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוציאם עם המים שעליהם חוץ לנהר ד' אמות:
Está permitido lavarse las manos en un río durante Shabat, siempre que no las saque del río con agua sobre ellas y las transporte cuatro codos fuera del río.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:50
יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין (פי' בעלי נגעים) אימתי בזמן שצבען וכרכן או שיצא בהם שעה אחת מבע"י:
Se puede salir con lino peinado y lana cardada colocados sobre la cabeza de personas que padecen costras o lesiones (es decir, personas con llagas), siempre que los hayan teñido y enrollado o que los hayan utilizado así durante algún tiempo antes de Shabat.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 301:51
מותר לצאת במצנפת שתולין בצואר למי שיש לו מכה בראשו או בזרועו וכן בסמרטוטין (פי' חתיכות בגד בלוי) הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה:
Está permitido salir con un vendaje que se sujeta alrededor del cuello para alguien que tiene una herida en la cabeza o en el brazo; también con trapos (es decir, pedazos de tela gastada) enrollados en la mano o en un dedo que tenga una herida.
