Shulján Aruj, Óraj Jaim 304:1
על איזה עבד מצווה על שביתתו. ובו ג סעיפים: אדם מצווה על שביתת עבדו שמל וטבל לשם עבדות וקיבל עליו מצות הנוהגות בעבד אבל אם לא מל וטבל אלא קבל עליו שבע מצות בני נח הרי הוא כגר תושב ומותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו אבל לא לרבו ואסור לכל ישראל לומר לו לעשות מלאכה בשבת לצורך ישראל אפילו מי שאינו רבו ואם לא קבל עליו שום מצוה אלא עדיין הוא עכו"ם גמור דינו שוה לקבל עליו שבע מצות ולפי זה צרכי חולה שאין בו סכנה דקיי"ל אומר לעכו"ם ועושה וכן מת ביום טוב ראשון דקיי"ל יתעסקו בו עממין אסור לומר לעבד ישראל אפי' הוא ע"א דכיון דמלאכת העבד אסור מן התורה לא הותרה בדבר שאין בו פיקוח נפש ויש חולקים ומתירים בזה ומ"מ אם היה עושה מלאכת רבו שלא מדעתו וניכר שאינו עושה לדעתו מותר ואינו צריך להפרישו (אפי' קבל עליו שבע מצות) ולישראל אחר שאינו רבו אפי' עושה לדעת ישראל מותר כל שאין שם אמירת ישראל ובלבד שלא יהנה ישראל בשבת מאותה מלאכה וי"א שכל שלא קבל עליו שבע מצות בני נח כיון דעכו"ם גמור הוא אין רבו מוזהר עליו ולפי זה צרכי חולה שאין בו סכנה וכן צרכי מתים ביום טוב ראשון מותר לומר להם לעשותו: הגה וכל עבד שמצווה על שביתתו אסור לצאת בחותם שעשה לו רבו להראות בו שהוא עבדו ואם הוא של טיט מותר לצאת בו כשתלוי בצוארו אבל לא בכסותו ובשל מתכת בכל ענין אסור (טור) ואם העבד עשה החותם לעצמו אפי' בשל טיט בכל ענין אסור (המגיד פי"ט):
Sobre qué clase de siervo existe la obligación de que descanse en Shabat. Contiene tres apartados: Una persona tiene la obligación de hacer descansar a su siervo si este fue circuncidado, se sumergió para adquirir la condición de siervo y aceptó los mandamientos aplicables a los siervos. Pero si no fue circuncidado ni se sumergió y solamente aceptó los siete mandamientos de los hijos de Noaj, se considera un residente extranjero y puede trabajar en Shabat por su propia cuenta, pero no para su amo; y a cualquier judío, aunque no sea su amo, le está prohibido decirle que haga trabajos en Shabat en beneficio de un judío. Si no aceptó ningún mandamiento y sigue siendo plenamente no judío, su situación es igual a la de quien aceptó los siete mandamientos. Según esto, en las necesidades de un enfermo que no corre peligro —para quien se admite pedir a un no judío que trabaje—, o en lo relativo a un fallecido el primer día de Yom Tov —del que se admite que se ocupen los no judíos—, está prohibido ordenar ese trabajo al siervo de un judío, incluso si es no judío, ya que su trabajo está prohibido por la Torá y esa prohibición no se levantó cuando no está en juego salvar una vida. Otros discrepan y lo permiten. En cualquier caso, si realiza el trabajo de su amo sin conocimiento de este y es evidente que no actúa por orden suya, está permitido y no necesita impedírselo (incluso si aceptó los siete mandamientos). En beneficio de otro judío que no sea su amo, incluso si lo hace para ese judío, está permitido mientras el judío no se lo haya ordenado y no disfrute de ese trabajo en Shabat. Algunos sostienen que, si no aceptó los siete mandamientos, al ser completamente no judío su amo no tiene la obligación de hacerlo descansar, y según esto se le puede ordenar ocuparse de las necesidades de un enfermo que no corre peligro o de los muertos en el primer día de Yom Tov. Nota: Todo siervo cuyo descanso es obligatorio tiene prohibido salir con un sello hecho por su amo para mostrar que es su siervo. Si el sello es de barro, puede salir con él cuando cuelga del cuello, pero no de la ropa; si es metálico, está prohibido en todos los casos (Tur). Si el siervo se hizo el sello para sí mismo, está prohibido incluso si es de barro (Maguíd, capítulo 19).