Shulchan Arukh Orach Chayim 312
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:1
הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת. ובו י סעיפים: משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח אפי' להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא מותר ומי שיש לו מקום מיוחד לבית הכסא יכול להכניס עמו אבנים לקנח מלא היד ואם אין לו מקום קבוע מכניס עמו כשיעור בוכנא קטנה ואם ניכר באבן שקנחו בו מותר להכניסו אפי' הוא גדול הרבה או אפי' הם הרבה ממלא היד מותר ליטול כולן דכיון שקנחו בהן הוכנו לכך: הגה י"א דוקא בחצר מותר לטלטל אבנים (רש"י ס"פ המוציא יין ור' ירוחם ני"ב חי"ו ור"ן) וי"א דאפי' מכרמלית לרה"י נמי שרי דהא נמי אינו רק איסור דרבנן ומשום כבוד הבריות התירוהו. (תוספות פרק לולב הגזול והגהות מרדכי פרק הזורק):
Con qué puede limpiarse quien hace sus necesidades en Shabat. Contiene diez apartados: Por respeto a la dignidad humana, se permitió transportar piedras para limpiarse, incluso subirlas al techo, aunque suponga esfuerzo adicional. Quien tiene un lugar fijo como retrete puede llevar consigo una cantidad de piedras equivalente a una mano llena; si no lo tiene, solo piedras del tamaño de una mano pequeña de mortero. Si se reconoce que una piedra ya fue utilizada para limpiarse, puede llevarla aunque sea muy grande, y si hay varias así, incluso más de una mano llena, puede tomarlas todas porque ya quedaron preparadas para ese fin. Nota: Algunos limitan el permiso de mover piedras al patio (Rashi, final de HaMotzí Yain; Rabenu Yerujam, parte 12, sección 16; Ran). Otros permiten incluso pasarlas de un «karmelit» a un dominio privado, ya que esto solo está prohibido rabínicamente y se permitió por dignidad humana (Tosafot, capítulo Lulav HaGazul; Hagahot Mordejai, capítulo HaZorek).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:2
אם ירדו גשמים על האבנים ונטבעו אם רישומן ניכר מותר ליטלן כדי לקנח ואין בזה משום סותר ולא משום טוחן:
Si la lluvia cayó sobre las piedras y estas quedaron hundidas, pueden sacarse para limpiarse siempre que todavía se reconozca su contorno, sin incurrir en demolición ni molienda.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:3
צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו ולא חיישינן שמא יתלשו דאף אם יתלשו ליכא איסורא דדבר שאין מתכוין היא:
Se puede utilizar para limpiarse una piedra de la que crecen hierbas, sin preocuparse de que estas se arranquen, porque incluso si se arrancan no existe prohibición cuando ese resultado no es intencional.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:4
לא יטלטל רגב אדמה לקנח בו מפני שאינה ראויה לקינוח לפי שהיא נפרכת אסור לקנח בחרס אפי' בחול משום סכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא (פי' המעים התלוים בפי טבעת):
No se puede mover un terrón de tierra para limpiarse, porque se deshace y no sirve para ese uso. Está prohibido utilizar un fragmento de cerámica para limpiarse, incluso entre semana, por el peligro de que se lesione el intestino recto, es decir, el intestino junto al ano.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:5
היו לפניו בשבת צרור ואזני חרס חלקים דכיון דחלקים הם ליכא משום סכנה מקנח באוזן החרס שהוא ראוי לכסות בו פי הכלים צרור ועשבים יקנח בעשבים אם הם לחים אבל ביבשים אין מקנחים מפני שהם חדים ומחתכין את הבשר:
Si en Shabat se tiene delante una piedra y una asa lisa de cerámica, como es lisa y no presenta peligro, debe utilizarse el asa de cerámica, que también sirve para tapar recipientes. Si se tiene una piedra y hierbas, debe utilizarse las hierbas cuando estén húmedas; si están secas, no se usan porque son cortantes y lesionan la carne.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:6
מקנחים בשבת בעשבים לחים אפי' הם מחוברים ובלבד שלא יזיזם ומשום משתמש במחובר ליכא דלא אמרו אלא באילן אבל לא בירק:
Se permite limpiarse en Shabat con hierbas húmedas aunque estén adheridas al suelo, siempre que no se las mueva. No se considera uso prohibido de algo unido a la tierra, pues esa prohibición se refiere a los árboles, no a las hierbas.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:7
היה צריך לנקביו ואינו יכול לפנות שרפואתו למשמש בפי הטבעת שממשמש שם בצרור והנקב נפתח לא ימשמש בשבת כדרך שממשמש בחול דהיינו שאוחז הצרור בכל היד משום השרת נימין אלא ממשמש כלאחר יד דהיינו שיאחז הצרור בשתי אצבעותיו וממשמש:
Si alguien necesita evacuar y no puede, y su remedio consiste en estimular el ano con una piedra para que se abra, no debe hacerlo en Shabat como entre semana, sujetando la piedra con toda la mano, por temor a arrancar pelos; sino de manera inusual, sujetándola con dos dedos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:8
למשמש בברזא בפי הטבעת דינה כצרור שלא יאחזנה אלא בב' אצבעותיו ואסור לצאת בברזא אפי' תחובה כולה בגוף:
El uso de un tapón en el ano tiene la misma regla que la piedra: solo debe sujetarse con dos dedos. Está prohibido salir con ese tapón, aunque esté completamente introducido en el cuerpo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:9
אסור לפנות בשדה ניר בשבת שמא יבא לאשווי גומות ואם היה שדה חבירו אפי' בחול אסור מפני שדש נירו ומקלקל:
Está prohibido evacuar en un campo recién arado en Shabat, por temor a que se allanen hoyos. Si el terreno pertenece a otro, está prohibido incluso entre semana, porque se pisotea y estropea el arado.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 312:10
אבנים גדולות שמצדדין אותן כמין מושב חלול ויושבים עליהן בשדות במקום המיוחד לבה"כ מותר לצדדן ואע"ג דבנין עראי הוא לא גזרו ביה רבנן משום כבוד הבריות:
Se permite acomodar grandes piedras formando un asiento hueco en un campo destinado a retrete, aunque constituya una construcción provisional, pues los sabios no la prohibieron por respeto a la dignidad humana.
Ficha editorial de este texto
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
