Shulján Aruj, Óraj Jaim 347:1
על איזה הוצאה חייב מן התורה. ובו סעיף אחד: מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים או איפכא אבל פשט ידו לפנים וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ שזה עקר וזה הניח שניהם פטורים אבל אסור לעשות כן מדרבנן ואם פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו לתוך יד חבירו העומד בפנים או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציא לחוץ שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור ואפי' אם העומד בחוץ הוא עכו"ם אסור מפני שהוא כנתנו על מנת להוציא והוא הדין להוציא ידו לחוץ והניחו ביד חבירו העומד בחוץ או שנטל מיד חבירו העומד בחוץ והכניס בפנים שהעומד בפנים חייב שהוא עקר והעומד בחוץ פטור אבל אסור:
Por qué acto de transporte se incurre en responsabilidad según la Torá. Contiene un apartado: Solo se incurre en responsabilidad cuando una misma persona levanta un objeto de un dominio privado y lo deposita en el público, o viceversa. Si alguien extiende hacia dentro la mano con un objeto y una persona que está dentro se lo toma, o extiende la mano hacia fuera y alguien de fuera se lo toma, una persona levantó y otra depositó, de modo que ambas quedan exentas, aunque está prohibido rabínicamente. Si quien está fuera introduce la mano con un objeto y lo deposita en la mano de quien está dentro, o toma de la mano de quien está dentro un objeto y lo saca, la persona de fuera hizo sola ambas acciones y es responsable. Su compañero queda exento, pero tiene prohibido colaborar; incluso si quien está fuera es no judío, se prohíbe porque equivale a entregárselo con intención de que lo saque. Lo mismo ocurre cuando quien está dentro extiende la mano hacia fuera y deposita un objeto en la mano de quien está fuera, o toma un objeto de esa mano y lo introduce: la persona de dentro es responsable por levantar y depositar, mientras la de fuera queda exenta pero tiene prohibido colaborar.