Shulján Aruj, Óraj Jaim 371:1
כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת. ובו ו סעיפים: א' מבני חצר שהניח ביתו והלך ושבת בחצר אחר' אפי' היתה סמוכה לחצרו אם הסיח מלבו ואין דעתו לחזור לביתו בשב' הרי זה אינו אוסר עליהם במה דברים אמורים בישראל אבל בעכו"ם אפי' הלך לשבו' בעיר אחר' אוסר עליהם עד שישכרו ממנו מקומו אם היא קרוב מהלך יום א' שהרי אפשר שיבא בשב' אבל אם רחוק יותר אינו אוסר וי"א שגם עכו"ם אם הלך לשבו' בחצר אחר' אינו אוסר:
Cuando uno de los habitantes del patio se marcha o muere. Contiene seis apartados: Un residente que deja su casa y se marcha a pasar Shabat en otro patio, aunque sea contiguo al suyo, si ha dejado de pensar en su casa y no pretende volver a ella durante Shabat, no impide el uso a los demás. Esto se aplica a un israelita; pero un no judío, aunque se marche a pasar Shabat en otra ciudad, impide el uso hasta que le alquilen su derecho sobre el lugar, si se encuentra a una distancia de un día de viaje, pues podría regresar en Shabat. Si está más lejos, no impide el uso. Algunos dicen que tampoco un no judío impide el uso cuando se marcha a pasar Shabat a otro patio.