Shulján Aruj, Óraj Jaim 400:1
מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו. ובו סעיף אחד: מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר וישב בדרך לנוח וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר ואח"כ מצא עצמו בתחומה קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח אבל אם לא היה דעתו ליכנס למדינה זו קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם כלים אלפים אמה ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר מחציה: הגה והוא הדין אם היה דעתו ליכנס לעיר ואמר שביתתי במקומי נמי דינא הכי (המגיד פרק כ"ז):
Quien se sentó en el camino para descansar y no sabía si estaba dentro del límite. Contiene un apartado: Quien viajaba con la intención de entrar en una ciudad, se sentó en el camino para descansar, le sorprendió la noche sin saber que estaba dentro del límite de la ciudad, y después descubre que sí lo estaba, adquiere su lugar de reposo de Shabat en la ciudad. Puede entrar en ella durante Shabat, recorrerla entera y caminar otras dos mil amot más allá en cada dirección. Pero si no tenía intención de entrar en esa ciudad, adquiere su lugar de reposo donde se encontraba, y desde allí tiene dos mil amot en cada dirección. Si esas dos mil amot desde su lugar de reposo terminan a mitad de la ciudad, no puede avanzar por ella más allá de su mitad: Nota: Lo mismo se aplica si tenía intención de entrar en la ciudad, pero dijo: «Mi lugar de reposo de Shabat está donde me encuentro» (Maguid, capítulo 27).