Shulján Aruj, Óraj Jaim 410:1
דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה. ובו ג סעיפים: מי שנתכוין לקבוע שביתתו במקום ידוע אצלו והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה אע"פ שלא הגיע ולא עמד שם אלא החזירו חבירו ללון או שחזר מעצמו ללון אצלו או שנתעכב יש לו להלוך למחר עד מקום שנתכוין לו ומאותו המקום אלפים אמה לכל רוח שכיון שגמר בלבו לקבוע שם שביתתו והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או שהניח עירובו שם בד"א בעני שאין מטריחין אותו להניח עירוב או ברחוק כגון שהיה בא בדרך אבל אם לא היה עני ולא רחוק לא:
Ley de quien emprende el camino para adquirir residencia sabática. Contiene tres apartados: Quien se propuso fijar su residencia sabática en un lugar que conoce y emprendió el camino para llegar y adquirirla allí, aunque no llegara a él ni permaneciera en él, porque su compañero lo hizo regresar a pasar la noche, porque volvió por sí mismo a dormir con él o porque se demoró, al día siguiente puede caminar hasta el lugar que había elegido y, desde allí, dos mil codos en cualquier dirección. Puesto que había decidido de corazón establecer allí su residencia y se había puesto en marcha, se considera como si hubiera permanecido allí o depositado allí su eruv. Esto se aplica al pobre, a quien no se exige depositar alimentos para un eruv, o a quien se encuentra lejos, por ejemplo de viaje; no se aplica a quien no es pobre ni se encuentra lejos.