Shulján Aruj, Óraj Jaim 415:1
שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד סעיפים: אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית המשתה של נישואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו: הגה או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או בשבת בפרדס שיש בו שמחה בזה מיקרי דבר מצוה (תה"ד סימן ע"ז) או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן העכו"ם או מן הלסטים וכיוצא בזה ואז מותר לו לילך אפי' לדבר הרשות (טור והג"א פרק בכל מערבין) ואם עירב שלא לא' מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב:
No se hace eruv de límites sabáticos sino con fines de mitzvá. Contiene cuatro apartados: Solo se establece un eruv de límites sabáticos para cumplir una mitzvá, por ejemplo para ir a una casa de duelo, a un banquete de bodas, a saludar a su maestro o a un amigo que regresa de viaje, u otros casos semejantes. Glosa: También cuando desea pasear en Yom Tov o Shabat por un jardín donde experimenta alegría, esto se considera una mitzvá (Terumat Hadeshen, capítulo 77); o por temor, por ejemplo para huir de no judíos o bandidos. En tal caso se le permite caminar incluso por un asunto profano (Tur y Hagahot Asherí, capítulo Bejol me'arvín). Si estableció un eruv no por ninguno de estos fines sino por asuntos profanos, de todos modos es válido.