Shulján Aruj, Óraj Jaim 457:1
דין הנהגת חלה בעיסת מצה. ובו ב סעיפים: מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה משום חשש חימוץ ומוטב שימעט בה ולכן טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה שישקו זו בזו דשמא יש בהם א' שלא היה בה כשיעור ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות יפרישנה אחר אפייה מיד שיתן כל המצות בסל והסל מצרפם לחלה וזהו הדרך היותר נכון: הגה ואם היה בו שיעור חלה ושכח להפריש יפריש אח"כ ואפי' צירוף סל לא צריך ואם לקח ממקצת העיסות וממקצת לא לקח ונתערבו צריך ליקח חלה מכל א' וא' או ילוש עיסה אחרת ויקח ממנו ג"כ על אותן שנתערבו ואם מכיר מצה אחת שחייבת בחלה נוטל ממנה על האחרות (הגה' מיימוני פ"ג ומרדכי ר"פ אלו עוברין וב"י בשם תוספות פ"ק דביצה):
Normas de la separación de jalá de la masa de matzá. Contiene dos apartados: Puesto que hay que ser preciso con la medida de masa y no aumentarla por temor a la fermentación, es preferible hacerla menor. Por eso es bueno juntar las masas en el momento de separar la jalá para que se toquen, pues quizá alguna no alcance la medida requerida. Si por la rapidez del trabajo no se puede separar la jalá cuando todavía es masa, se separará después del horneado, inmediatamente después de colocar todas las matzot en una cesta; la cesta las reúne para la obligación de jalá. Este es el procedimiento más correcto. Glosa: Si una masa ya tenía la medida necesaria y olvidó separar la jalá, puede hacerlo después y ni siquiera necesita reunirla mediante una cesta. Si separó jalá de algunas masas pero no de otras, y se mezclaron, debe separar de cada una; o preparar otra masa, separando de ella también en nombre de las que se mezclaron. Si reconoce una matzá obligada a jalá, puede separar de ella por las otras (Hagahot Maimoniot, capítulo 3; Mordejai, inicio de Elu Ovrin; y Bet Yosef en nombre de Tosafot, primer capítulo de Beitzá).