Shulchan Arukh Orach Chayim 562
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:1
דין קבלת התענית. ובו יג סעיפים: כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים דהיינו שיראה ג' כוכבים בינונים או שהלבנה זורחת בכח ותאיר על הארץ (הגהות אשירי פ"ק דתענית והגהות מיימוני פ"א) אינו תענית ואם דעתו לאכול קודם לכן אינו מתפלל עננו: הגה מיהו נוהגין להתפלל עננו אע"פ שאין משלימין עד צאת הכוכבים וכן דעת מקצת רבוותא (תה"ד סי' קנ"ז) ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סי' קי"ט אבל שליח ציבור לא יאמר עננו אא"כ משלימין וכן נוהגין:
Leyes de la aceptación del ayuno. Contiene trece apartados: Todo ayuno en el cual no se haya puesto el sol, es decir, que no se haya completado hasta la salida de las estrellas —cuando se ven tres estrellas medianas o la luna brilla con fuerza e ilumina la tierra (Hagahot Ashrí, capítulo 1 de Taanit, y Hagahot Maimoni, capítulo 1)—, no se considera ayuno. Si se propone comer antes, no recitará «Anenu» en la oración. Nota: Sin embargo, se acostumbra decir «Anenu» aunque no se complete el ayuno hasta la salida de las estrellas, y así opinan algunas autoridades (Terumat Hadeshen, capítulo 157). Me parece que esto se aplica solo al individuo, que dice «Anenu» en la bendición «Escucha la oración», donde de todos modos puede añadir peticiones, como se explicó anteriormente en el capítulo 119. Pero el oficiante no debe recitar «Anenu» si no se completa el ayuno; así se acostumbra.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:2
יש אומרים שמי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה כיון שאין רגילות לקבלם בתפלה אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא עד שיצא מבה"כ: הגה והיחיד מתפלל עננו (הגהות אשירי ומרדכי פ"ק דתענית) וכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה (תה"ד סימן קנ"ז) אבל מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב צריך להשלים אע"ג דאינו צריך קבלה וכן מי שאינו מתענה כל עשרת ימי תשובה רק מתענה יום או יומים בעי קבלה והשלמה (תה"ד סי' קמ"ו) ונראה לי דדוקא בסתם אבל אם התנה שלא להשלים הרשות בידו דלא עדיף משאר תענית:
Algunos dicen que quien suele ayunar durante los diez días de arrepentimiento, dado que no se acostumbra aceptarlos formalmente durante la oración, no necesita ayunar hasta la salida de las estrellas, sino hasta salir de la sinagoga. Nota: El individuo reza «Anenu» (Hagahot Ashrí y Mordejai, capítulo 1 de Taanit). También el novio reza «Anenu» antes de entrar en la jupá y luego puede beber de la copa de la bendición (Terumat Hadeshen, capítulo 157). Pero quien ayuna desde el diecisiete de Tamuz hasta el nueve de Av debe completar su ayuno, aunque no necesite aceptación previa. Asimismo, quien no ayuna todos los diez días de arrepentimiento, sino solamente uno o dos días, necesita aceptarlos y completarlos (Terumat Hadeshen, capítulo 146). Me parece que esto se aplica si no estipuló nada; si estipuló que no completaría el ayuno, puede hacerlo, pues no es más estricto que los demás ayunos.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:3
יחיד שקבל עליו תענית סתם בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתם: (וע"ל סימן רמ"ט):
Un individuo que acepta de manera general un ayuno para un viernes debe ayunar hasta la salida de las estrellas, a menos que, en el momento de aceptarlo, haya especificado que terminaría cuando la congregación finalizara su oración (véase anteriormente el capítulo 249).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:4
תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים ואפי' בע"ש (וע' לעיל סי' רמ"ט סעיף ד'):
Un ayuno por un sueño debe completarse hasta la salida de las estrellas, incluso un viernes (véase anteriormente el capítulo 249, apartado 4).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:5
כל תענית שלא קבלו עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית: הגה להתפלל עננו ולא לענין אם חייב תענית סתם והתענה כך לא יצא ידי נדרו (מרדכי והגהות מיימוני פ"א) (מיהו) יש אומרים דמתפלל עננו (מרדכי בשם ר"י) וכן נראה לי לנהוג בתענית יחיד ולכולי עלמא המתענה תענית חלום מתפלל עננו אע"פ שלא קבל עליו מאתמול:
Todo ayuno que una persona no haya aceptado desde el día anterior no se considera ayuno. Nota: Esto se refiere a recitar «Anenu», y no a si está obligado a ayunar: quien haya asumido un ayuno de manera general y haya ayunado así no ha cumplido su voto (Mordejai y Hagahot Maimoni, capítulo 1). Sin embargo, algunos dicen que recita «Anenu» (Mordejai en nombre de Rabenu Yitzjak); así me parece que debe hacerse en un ayuno individual. Todos coinciden en que quien ayuna por un sueño recita «Anenu» aunque no haya aceptado el ayuno desde el día anterior.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:6
אימתי מקבלו בתפלת המנחה אומר בשומע תפל' או אחר שסיים תפלתו קודם שיעקור רגליו הריני בתענית יחיד מחר יהי רצון שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת ואם לא הוציא בפיו אם הרהר בלבו שהוא מקבל תעני' למחר הוי קבלה והוא שיהרהר כן בשעת תפלת המנחה: הגה וטוב יותר לקבלו אחר תפלה מבשעת תפלה כדי שלא להפסיק תפלתו: (המגיד והגהות מיימוני כל בו וב"י):
¿Cuándo se acepta el ayuno? Durante la oración de Minjá, en «Escucha la oración», o después de terminar la oración antes de dar los pasos hacia atrás, se dice: «Mañana estaré en ayuno individual; sea Tu voluntad que mi oración en el día de mi ayuno sea aceptada». Si no lo expresó verbalmente pero pensó en su corazón que aceptaba ayunar al día siguiente, se considera aceptación, siempre que lo haya pensado durante la oración de Minjá. Nota: Es mejor aceptarlo después de la oración que durante ella, para no interrumpirla (Hamaguid, Hagahot Maimoni, Kol Bo y Beit Yosef).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:7
קיבל עליו תענית בתפלת המנחה אע"פ שהוא אוכל ושותה בלילה לא הפסיד כלום וכן אם קבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים או יותר זה אחר זה להתענות בימים ויאכל בלילות אף ע"פ שהוא אוכל כל הלילות לא הפסיד כלום דהוי קבלה לכולם אע"פ שלא קיבל כל אחד ואחד במנחה שלפניו: הגה ואם קיבל להתענות שני ימים רצופין מותר לאכול בלילה שביניהם אם לא פירש בהדיא אף הלילה (מרדכי פ"ק דתענית) ואז מתפלל כל יום במנחה עננו (בפסקי מהרא"י סי' ק"ח):
Si aceptó el ayuno durante Minjá, aunque coma y beba por la noche, esto no invalida nada. Igualmente, si aceptó ayunar tres o cuatro días o más consecutivamente, ayunando de día y comiendo de noche, aunque coma durante todas las noches, su aceptación sigue siendo válida para todos los días, aun cuando no haya aceptado cada día en la Minjá precedente. Nota: Si aceptó ayunar durante dos días consecutivos, está permitido comer en la noche que los separa, salvo que haya especificado expresamente también esa noche (Mordejai, capítulo 1 de Taanit). Entonces dirá «Anenu» cada día en Minjá (Piskei Maharaí, capítulo 108).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:8
אם קיבל עליו בתפל' המנחה שלשה או ארבע' תעניו' ולא רצופין זה אחר זה כגון שקבל עליו להתענות שני וחמישי שני וכיוצא בזה יש מי שמסתפק אי סגי בקבלה אחת לכלם או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד: הגה מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וסגי בהכי וכן דעת מקצת רבוואתא (מרדכי והגהות מיימוני):
Si aceptó en Minjá tres o cuatro ayunos que no son consecutivos, por ejemplo lunes, jueves y lunes, o algo semejante, hay quien duda de si basta una sola aceptación para todos o si necesita aceptar cada ayuno por separado. Nota: Sin embargo, el pueblo acostumbra aceptarlos todos en una sola aceptación, y eso basta; también es la opinión de algunas autoridades (Mordejai y Hagahot Maimoni).
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:9
קבל עליו להתענות למחר והתענה ובליל' שאחר התענית נמלך להתענות אע"פ שלן בתעניתו שלא אכל בליל' והתענה כל היום השני אינו תענית מפני שלא קבלו עליו מבעוד יום:
Si aceptó ayunar al día siguiente y ayunó, y durante la noche posterior al ayuno decidió continuar ayunando, aunque pase la noche sin comer y ayune todo el segundo día, este segundo día no se considera ayuno, porque no lo aceptó previamente durante el día.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:10
מתענה אדם תענית שעות והוא שלא יאכל כל היום כיצד (הרי) שהי' טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד ט' שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום הרי זה מתענה אותם שעות ומתפלל בהם עננו שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית ויש אומרים שגם זה תענית שעות צריך שיקבלנו עליו מאתמול והיכי משכחת לה כגון שמקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום וכשהגיע לחצי היום נמלך וגמרו או שקבל עליו להתענות למחר מחצי היום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם בחצי היום ראשון הרי זה תענית שעות:
Una persona puede hacer un ayuno de determinadas horas, siempre que no coma durante todo el día. ¿Cómo? Si estuvo ocupado en sus asuntos y necesidades y no comió hasta el mediodía o hasta la novena hora, y entonces decidió ayunar durante las horas restantes, se considera que ayunó esas horas y recita «Anenu», porque aceptó el ayuno antes de que comenzaran esas horas. Algunos dicen que incluso ese ayuno de horas debe aceptarse desde el día anterior. ¿Cómo puede darse ese caso? Si el día anterior acepta ayunar hasta el mediodía y, al llegar el mediodía, decide completarlo; o si acepta el día anterior ayunar al día siguiente desde el mediodía en adelante y, al día siguiente, decide no comer tampoco en la primera mitad del día: esto se considera ayuno de horas.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:11
אם קבל עליו תענית עד חצי היום ואכל אח"כ או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל עננו אבל נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו:
Si aceptó ayunar hasta el mediodía y luego comió, o si comió hasta el mediodía y aceptó ayunar desde entonces, no se considera un ayuno a efectos de recitar «Anenu», pero sí se considera ayuno en cuanto a que debe cumplir su voto.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:12
תענית שגוזרים על הצבור אין כל יחיד צריך לקבלו בתפלת המנחה אלא שליח צבור מכריז התענית והרי הוא מקובל ויש אומרים דהני מילי בארץ ישראל שהיה להם נשיא לפי שגזירתו קיימת על כל ישראל אבל בחוצה לארץ צריכים כל הצבור לקבל על עצמם כיחידים שכל א' מקבל על עצמו:
Cuando se decreta un ayuno para toda la congregación, no hace falta que cada individuo lo acepte durante Minjá: basta con que el oficiante anuncie el ayuno para considerarlo aceptado. Algunos dicen que esto solo era así en la Tierra de Israel, donde existía un príncipe cuya decisión obligaba a todo Israel; pero fuera de la Tierra de Israel, toda la congregación debe aceptarlo individualmente, cada uno por sí mismo.
Shulján Aruj, Óraj Jaim 562:13
יש מי שאומר שמי שנדר ואמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוא דבר הרשות הוי אסמכתא (פי' שאדם סומך בדעתו שיוכל לעשות דבר אחד ועל סמך זה הוא נודר או מתחייב בדבר מה) אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית וכן אם אמר אם יצילני ה' מצרה או אם יצליח דרכי לא הוי אסמכתא:
Hay quien dice que si una persona hizo un voto diciendo: «Si no voy a determinado lugar, permaneceré en ayuno», puesto que la condición depende de algo opcional, se considera una promesa hecha apoyándose en una suposición (es decir, la persona supone que podrá hacer algo y, basándose en ello, formula un voto o asume una obligación). Pero si dijo: «Si no cumplo determinada mitzvá, permaneceré en ayuno», o «Si el Eterno me salva de una desgracia», o «Si tengo éxito en mi camino», no se considera tal suposición.
Ficha editorial de este texto
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
