Shulján Aruj, Óraj Jaim 570:1
חנוכה ופורים וימים שאין אומרים בהם תחינה שנפגשו בתוך ימי נדרי תענית. ובו ג סעיפים: יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים ואירעו בהם שבתות וימים טובים או ראש חדש חנוכה ופורים או ערב יום הכפורים אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אינו צריך התרה ואם קבלו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר צריך התרת חכם ויפתח בחרטה שיאמר לו אילו שמת אל לבך שיארע בהם אלו הימים לא היית נודר ומתיר לו ולהרמב"ם משקיבל עליו בלשון נדר ופגעו בו שבתות וימים טובים או ערב יום הכפורים או ראש חודש חייב לצום בהם אם לא יתירו לו אבל אם פגעו בו חנוכה ופורים נדרו בטל ולא יצום בהם מפני שהם מדבריהם וצריכים חיזוק: הגה והמנהג כסברא ראשונה. מי שנדר להתענות סך ימים ואמר חוץ מי"ט אין חנוכה ופורים בכלל ואם אמר שדעתו היה עליהם הולכים אחריו (תשובת הרשב"א סי' תרנ"ט) אבל ערב יום הכפורים בכלל והכי נהוג ודלא כמו שפסק בי"ד סי' רט"ו סעיף ב':
Janucá, Purim y los días en los que no se dicen súplicas cuando coinciden con días prometidos de ayuno. Contiene tres apartados: Si un individuo aceptó ayunar cierto número de días y estos coinciden con Shabat, festividades, Rosh Jódesh, Janucá, Purim o la víspera de Yom Kipur, si los aceptó con una fórmula simple de aceptación de ayuno, no necesita anulación. Pero si empleó la fórmula «Queda sobre mí», que es lenguaje de voto, requiere la anulación de un sabio, que comenzará planteándole su arrepentimiento y le dirá: «Si hubieras sabido que entre esos días caerían estas fechas, ¿habrías hecho el voto?»; entonces se lo anula. Según Rambam, si hizo un voto y este coincide con Shabat, las festividades, la víspera de Yom Kipur o Rosh Jódesh, está obligado a ayunar en ellos salvo que se le anule el voto; pero si coincide con Janucá o Purim, el voto es nulo y no ayunará, porque estas festividades son de origen rabínico y necesitan refuerzo. Nota: La costumbre sigue la primera opinión. Quien prometió ayunar cierto número de días y dijo «excepto Yom Tov» no incluye Janucá ni Purim en la excepción; si dice que su intención era incluirlos, se acepta su declaración (Responsa Rashbá, capítulo 659). Pero la víspera de Yom Kipur sí está incluida en la excepción, y así se acostumbra, a diferencia de lo que se decidió en Yoré Deá, capítulo 215, apartado 2.