Shulján Aruj, Óraj Jaim 606:1
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור. ובו ד סעיפים: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שניה ושלישית ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו (מיהו יאמר אח"כ לפני עשרה שביקש ממנו מחילה). (מרדכי דיומא ומהרי"ל) ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס: הגה והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל) אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא) ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו (מרדכי וסמ"ק והגה"מ פ"ב מהלכות תשובה ומהרי"ו):
Que una persona procure reconciliarse con su prójimo en la víspera de Yom Kipur. Contiene cuatro apartados: Las transgresiones entre una persona y su prójimo no son expiadas por Yom Kipur hasta que haya procurado apaciguarlo. Incluso si solamente lo ofendió con palabras, debe apaciguarlo. Si este no se deja apaciguar la primera vez, debe volver una segunda y una tercera vez, llevando consigo en cada ocasión a tres personas. Si después de tres veces no se deja apaciguar, ya no está obligado a seguir haciéndolo (sin embargo, después debe declarar ante diez personas que le pidió perdón) (Mordejai sobre Yomá y Maharil). Si se trata de su maestro, debe acudir tantas veces como sea necesario hasta que se apacigüe. Glosa: Quien recibe la petición de perdón no debe ser cruel negándose a perdonar (Maharil), salvo si su intención es beneficiar a quien solicita el perdón (Guemará, Yomá). Y si alguien difundió una calumnia contra él, no está obligado a perdonarlo (Mordejai, Semak, Hagahot Maimoniot, capítulo 2 de las leyes de arrepentimiento, y Mahari Vail).