דין כמה צריך לדקדק ולכוין בק"ש. ובו כו סעיפים: יקרא ק"ש בכוונה באימה וביראה ברתת וזיע:
Ley sobre cuánta precisión y concentración exige la lectura del Shemá. Contiene veintiséis apartados: Debe recitar el Shemá con concentración, sobrecogimiento, reverencia, temblor y estremecimiento.
אשר אנכי מצוך היום היינו לומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו:
«Que yo te ordeno hoy» significa que cada día estas palabras deben parecer nuevas a tus ojos, no como algo que se ha oído muchas veces y ha perdido su valor.
בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים ש"ץ ה' אלהיכם אמת וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת: הגה ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של הש"ץ ג' תיבות אלו (ב"י בשם א"ח) ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור אין איסור בדבר (דברי עצמו) ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ' והם כנגד ג' שמות ההוי"ה שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל': הגה ויש עוד טעם אחר בדבר דט"ו ווי"ן עולין צ' והקריאה נחשבת א' הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו והוי כאלו אמר ד' אדנ"י אמת (מהרי"ק שורש מ"ב ואגור) ויש שכתבו דכל הקורא ק"ש ביחיד יאמר אל מלך נאמן שמע וגו' כי ג' תיבות אלו משלימים המנין של רמ"ח והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה וכן נוהגין ונראה לי מ"מ כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן רק יאמר אמן אחר הש"ץ כשמסיים הברכה וכן נוהגין ונכון הוא:
El Shemá contiene 245 palabras; para completar 248, correspondientes a los miembros del cuerpo humano, el oficiante termina «El Eterno, vuestro Dios, es verdad» y repite en voz alta «El Eterno, vuestro Dios, es verdad». Nota: Así todos cumplen, porque escuchan de la boca del oficiante esas tres palabras; si alguien desea decirlas también junto con él, no hay prohibición. Quien recita individualmente debe tener presentes las quince letras vav de «Emet veyatziv», cuyo valor numérico suma noventa, correspondientes a tres Nombres divinos, cada uno de valor veintiséis y cuatro letras, que totalizan treinta. Nota: Hay otra razón: las quince vav valen noventa y la lectura se cuenta como uno, sumando noventa y uno, igual que el valor numérico del Nombre divino en su pronunciación y escritura; es como si dijera «El Eterno, Señor, es verdad». Algunos escribieron que quien recita el Shemá individualmente debe decir «Dios, Rey fiel; escucha», etc., pues esas tres palabras completan las 248 y sustituyen al amén que se responde a «Bendito el que elige a su pueblo Israel con amor». Así se acostumbra. Sin embargo, me parece que cuando se recita con la congregación no se debe decir «Dios, Rey fiel», sino responder amén después de que el oficiante termine esa bendición; tal es la costumbre y es correcto.
נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה:
Se acostumbra recitar el primer versículo en voz alta para despertar la concentración.
נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון:
Se acostumbra cubrirse el rostro con las manos al leer el primer versículo, para no mirar ninguna cosa que impida concentrarse.
צריך להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרות שבאמצע הגג החי"ת ויאריך בדל"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:
Debe prolongarse la letra jet de «Ejád» para proclamar al Santo, bendito sea, Rey en los cielos y en la tierra, a lo que alude el saliente del centro del trazo superior de la jet. Se prolonga la dálet de «Ejád» el tiempo necesario para pensar que el Santo, bendito sea, es único en su mundo y gobierna los cuatro puntos cardinales, sin prolongarla más de ese tiempo. Algunos acostumbran mover la cabeza según el pensamiento hacia arriba, abajo y los cuatro puntos cardinales.
ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש:
Debe enfatizarse la dálet para que no se confunda con una resh.
לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף:
No debe apresurarse la jet ni prolongar la álef.
אסור לומר שמע ב' פעמים בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל הפ' ראשון:
Está prohibido repetir dos veces el Shemá, tanto repitiendo las palabras «Shemá, Shemá» como repitiendo el primer versículo.
כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון: הגה (ב' פעמים):
Al recitar el Shemá antes de dormir está permitido decir toda la sección y repetirla. Algunos dicen que aun entonces se debe evitar repetir el primer versículo. Nota: Dos veces.
האומרים באשמורת בסליחות ובי"כ בתפלת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל יש ללמדם שלא יאמרו:
A quienes en las súplicas de madrugada o en la oración Neilá de Yom Kipur dicen dos veces el versículo «Escucha, Israel», hay que enseñarles que no lo repitan.
ד' הוא האלהים שאומרים אותו ביום כפור בתפלת נעילה ז' פעמים מנהג כשר הוא: הגה י"א שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה ב' פעמים אמן (ב"י בשם אוהל מועד):
Es una costumbre correcta decir siete veces «El Eterno es Dios» en la oración Neilá de Yom Kipur. Nota: Algunos dicen que se debe procurar no responder amén dos veces a ninguna bendición (Bet Yosef en nombre de Ohel Moed).
אחר פסוק ראשון צריך לומר בשכמל"ו בחשאי:
Después del primer versículo se debe decir en voz baja: «Bendito sea el nombre de la gloria de su reino por siempre jamás».
צריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות: הגה ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה' ובין אלהינו לה' השני כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד (רוקח) ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון (אבודרהם):
Debe hacerse una pequeña pausa entre «por siempre jamás» y «Y amarás», para distinguir entre la aceptación del reino de los Cielos y las demás mitzvot. Nota: En el primer versículo debe hacerse una pausa entre «Israel» y «el Eterno», y entre «nuestro Dios» y el segundo «el Eterno», para que se entienda: «Escucha, Israel, pues el Eterno, que es nuestro Dios, es el Eterno único» (Rokéaj). Asimismo, se hace una pequeña pausa entre «uno» y «bendito», porque la aceptación esencial del reino de los Cielos está en el primer versículo (Abudarham).
צריך להפסיק בין היום לעל לבבך ובין היום לאהבה שלא יהא נראה היום ולא למחר:
Debe separarse «hoy» de «sobre tu corazón» y «hoy» de «para amar», para que no parezca que el mandamiento rige solo hoy y no mañana.
צריך להפסיק בין נשבע לה' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א:
Debe separarse «juró» de «el Eterno», para pronunciar bien la áyin y que no parezca una hei.
צריך להתיז זיי"ן של תזכרו דלא לשתמע תשקרו או תשכרו והוי כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכן צריך להתיז זיי"ן של וזכרתם:
Debe pronunciarse claramente la zayin de «tizkerú» («recordéis»), para que no suene como «tishkerú» («mintáis») o «tiskerú» («recibáis una recompensa»), como si fueran siervos que sirven a cambio de un premio. También debe pronunciarse claramente la zayin de «uzjartem» («y recordaréis»).
ידגיש יו"ד של שמע ישראל שלא תבלע ושלא תראה אל"ף וכן יו"ד דוהיו דלא לשתמע והאו:
Debe marcarse la yod de «Shemá Israel», para que no quede absorbida ni parezca una álef, y también la yod de «vehayú», para que no suene como «vehau».
צריך ליתן רוח בין וחרה לאף דלא לשתמע וחרף:
Debe dejarse una separación entre «vejará» y «af», para que no suene como «vejaraf».
צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתו כסוף תיבה שלפניה כגון בכל לבבך על לבבכם בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ:
Debe hacerse una pausa entre dos palabras cuando la segunda comienza con la misma letra con la que termina la primera, como «bejol levaveja», «al levavjem», «bejol levavjem», «ésev besadeja», «vaavadtem meherá», «hakanaf petil» y «etjem meéretz».
צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וראיתם אותו (וזכרתם את ועשיתם את) שלא יהא נראה כקורא מותם מת:
En todos los casos en que una mem va seguida de una álef hay que separar las letras, como en «velimadtem otam», «ukshartem otam», «vesamtem et», «uritem otó», «uzjartem et» y «vaasitem et», para que no parezca que se dice «motam» («su muerte») o «met» («muerto»).
אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך: הגה וה"ה הקורא בתורה ובנביאים ובכתובים יש לזהר:
También debe cuidarse esta pronunciación en los Pesukei DeZimrá y en la oración. Nota: Lo mismo debe observarse al leer la Torá, los Profetas y los Escritos.
צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד הנח:
Hay que procurar no debilitar una consonante fuerte ni enfatizar una débil; tampoco omitir una vocal móvil ni pronunciar una vocal muda.
צריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהם בתורה: הגה אבל לא נהגו כן במדינות אלו ומכל מקום המדקדקים מחמירים בכך:
Debe leerse el Shemá con las notas de cantilación tal como aparecen en la Torá. Nota: En estos países no se acostumbra hacerlo así, aunque los más escrupulosos son rigurosos en este punto.
כשיאמר וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפלין של יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בשני ציציות שלפניו (וע"ל סימן כ"ד סעיף ה'):
Cuando diga «Y los atarás como señal sobre tu mano», tocará los tefilín del brazo; al decir «Y serán por frontales entre tus ojos», tocará los de la cabeza; y al decir «Y lo veréis», tocará los dos tzitzit delanteros (véase el capítulo 24, apartado 5).
יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם ויש נוהגים לקרותו בלחש: הגה ומ"מ יאמרו פסוקי ראשון בקול רם וכן נוהגין:
Algunos acostumbran recitar el Shemá en voz alta y otros en voz baja. Nota: En todo caso, el primer versículo debe decirse en voz alta, y así es la costumbre.
שולחן ערוך, אורח חיים ס״א
26 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
Cómo trabajamos las fuentes y la traducción
El contenido educativo de la plataforma no sustituye una consulta halájica personal con una autoridad rabínica competente.
