Shulján Aruj, Óraj Jaim 88:1
בעל קרי מותר בק"ש. ובו סעיף אחד: כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ובתפלה עד שיטבול כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ואח"כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בד"ת ובק"ש ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין וכן פשט המנהג: הגה יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל וכן עיקר (רש"י הלכות נדה) אבל המנהג במדינות אלו כסברא הראשונה. ובימי ליבון נהגו היתר ואפילו במקום שנהגו להחמיר בימים נוראים וכה"ג שרבים מתאספים לילך לבהכ"נ מותרין לילך לב"ה כשאר נשים כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ: (פסקי מהרי"א סי' קל"ב):
Sobre la posibilidad de recitar el Shemá por quien ha tenido una emisión seminal. Contiene un apartado: Todas las personas ritualmente impuras pueden leer la Torá, recitar el Shemá y rezar, excepto que Esdras excluyó a quien tuvo una emisión seminal y le prohibió estudiar Torá, recitar el Shemá y rezar hasta sumergirse ritualmente, para que los estudiosos de la Torá no frecuentaran a sus esposas como gallos. Después se anuló esa disposición y se restableció la ley: también quien tuvo una emisión seminal puede estudiar Torá, recitar el Shemá y rezar sin inmersión ni lavado con nueve kav de agua. Así se extendió la costumbre. Nota: Algunos escribieron que una mujer nidá, durante los días del sangrado, no debe entrar en la sinagoga, rezar, mencionar el Nombre divino ni tocar un libro sagrado (Hagahot Maimoniot). Otros dicen que todo ello le está permitido, y esa es la opinión principal (Rashí, leyes de nidá). Sin embargo, la costumbre en estos países sigue la primera opinión. Durante los días de purificación se acostumbra permitirlo. Incluso donde se es estricto, en los Días Solemnes y ocasiones semejantes, en que muchos se congregan para ir a la sinagoga, pueden asistir como las demás mujeres, pues sería motivo de gran tristeza que todos se reunieran mientras ellas permanecieran fuera.