Talmud Eser Hasefirot Sección I Histaklut Penimit 2
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 2:1
ביאור מחשבת הבריאה. עתה נבא אל הביאור, בצורת מחשבת הבריאה. שזה ודאי, שסוף מעשה במחשבה תחילה, כי אפילו באדם גשמי בעל ריבוי מחשבות, גם בו יבוא סוף המעשה במחשבתו תחילה, עד"מ, כשעוסק בבנין ביתו, אנו מבינים, שמחשבה ראשונה שחשב בעסק זה, הוא שחשב צורת בית לשבת בו, וע"כ מוקדם לו ריבוי מחשבות וריבוי פעולות, עד שגומר צורה זו, שחשב מראש, וצורה זו, באה לו, בסוף כל פעולותיו. והנך רואה, שסוף מעשה במחשבה תחילה. והנה סוף המעשה, שהיא הקוטב והתכלית, שבשבילם נבראו כל אלה, היינו, כדי להנות לבריותיו, כמו"ש בזוהר. ונודע, שמחשבתו ית', נגמרת ופועלת תיכף, שלא אדם הוא, להיות מחוייב לכלי מעשה, אלא המחשבה לבדה, גומרת כל הפעולה תיכף ומיד. ולפי זה מובן, שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה, להנות לנבראיו, תיכף נמשך ונתפשט האור הזה הימנו ית', בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם, שכל זה, נכלל באותה המחשבה, שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה, והבן זה היטב, כי מקום שאמרו לקצר הוא. ודע שאת מחשבת הבריאה הזאת אנו מכנים אור א"ס ב"ה. כי בעצמותו ית' ממש, אין לנו שום הגה ומלה להגדירו באיזה שם שהוא. וזכור זאת.
**Explicación del pensamiento de la creación.**
Ahora explicaremos la forma del pensamiento de la creación.
Es seguro que «el final de la acción se encuentra en el pensamiento inicial».
Incluso en una persona material, que posee numerosos pensamientos, el resultado final de la acción aparece primero en su pensamiento.
Por ejemplo, cuando una persona se ocupa de construir una casa, comprendemos que su primer pensamiento en este asunto fue la forma de una casa en la cual pudiera vivir.
Por ello, atraviesa numerosos pensamientos y realiza numerosas acciones hasta completar aquella forma que había pensado desde el principio.
Esa forma solamente aparece al final de todas sus acciones.
Así puedes ver que el final de la acción se encuentra en el pensamiento inicial.
El final de la acción, que constituye el centro y propósito para el cual fueron creadas todas estas realidades, es beneficiar a Sus criaturas, como está escrito en el Zóhar.
Es sabido que Su pensamiento, bendito sea, se completa y actúa inmediatamente.
Él no es como el ser humano, que necesita instrumentos para realizar sus acciones.
El pensamiento por sí solo completa inmediatamente toda la acción.
Por ello se comprende que, en cuanto Él pensó la creación con el propósito de beneficiar a Sus criaturas, inmediatamente esta Luz se extendió y expandió desde Él con toda su forma, su medida y toda la altura de los placeres que había pensado.
Todo esto estaba incluido en aquel pensamiento que llamamos «el pensamiento de la creación».
Compréndelo cuidadosamente, porque este es un lugar en el cual los Sabios ordenaron ser breves.
Debes saber que denominamos a este pensamiento de la creación «Luz del Ein Sof, bendito sea».
Respecto a Su propia Esencia no poseemos pensamiento ni palabra alguna con los cuales definirla mediante ningún nombre.
Recuerda esto.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 2:2
מכח הרצון להשפיע שבמאציל, נולד בהכרח הרצון לקבל בנאצל. והוא הכלי, שבתוכו מקבל הנאצל את שפעו. וזהו, שאמר הרב ז"ל, שמתחילה היה אור א"ס ב"ה ממלא את כל המציאות. פי', כיון שחשב השי"ת, להנות את הנבראים, והאור התפשט ממנו, ויצא מלפניו, כביכול, תיכף הוטבע באור הזה, הרצון לקבל את הנאתו. ותשפוט ג"כ, שזה הרצון, הוא כל מדת גודלו של האור המתפשט, כלומר, שמדת אורו ושפעו, היא כפי השיעור שרוצה להנות, לא פחות ולא יותר. ודו"ק בזה, וע"כ. אנו מכנים מהותו של, הרצון לקבל, המוטבע באור הזה, מכח מחשבתו ית', בשם, מקום. עד"מ, באמרנו שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת ליטרא לחם, והשני אינו יכול לאכול יותר מחצי ליטרא לחם, באיזה מקום אנו מדברים, לא מגודלם של בני המעיים, זולת מגודל של החשק והרצון לאכול. והנך רואה, שמדת מקום הקבלה, של הלחם, תלויה בשיעור הרצון והחשק של האכילה, ואצ"ל ברוחניות, אשר הרצון של קבלת השפע, הוא המקום של השפע, והשפע נמדד במדת הרצון.
**Debido a la voluntad de otorgar existente en el Emanador, necesariamente nació en el ser emanado la voluntad de recibir. Esta es el kli dentro del cual el ser emanado recibe su abundancia.**
Este es el significado de las palabras del Rav según las cuales, al principio, la Luz del Ein Sof llenaba toda la realidad.
Puesto que el Creador pensó beneficiar a los seres creados y la Luz se expandió desde Él y salió de delante de Él, por así decirlo, inmediatamente quedó impresa dentro de esta Luz la voluntad de recibir Su placer.
También puedes comprender que esta voluntad constituye toda la medida de la grandeza de la Luz que se expande.
Es decir, la medida de Su Luz y Su abundancia corresponde exactamente a la medida en que desea beneficiar: ni menos ni más.
Examínalo cuidadosamente.
Por ello denominamos «lugar» a la esencia de la voluntad de recibir impresa dentro de esta Luz por la fuerza de Su pensamiento.
Por ejemplo, decimos que una persona tiene lugar para recibir una comida de una libra de pan, mientras que otra no puede comer más de media libra.
¿De qué clase de lugar hablamos?
No hablamos del tamaño de sus intestinos, sino de la medida de su deseo y apetito de comer.
Ves entonces que la medida del lugar de recepción del pan depende de la medida de la voluntad y del deseo de comer.
Con mayor razón en lo espiritual: la voluntad de recibir la abundancia constituye el lugar de la abundancia, y la abundancia se mide según la magnitud de la voluntad.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 2:3
הרצון לקבל הכלול במחשבת הבריאה, הוציא אותו מעצמותו ית' לבחינת השם א"ס. ובזה, ארוח לן להשכיל, במה שאור א"ס ב"ה יצא מכלל עצמותו ית', שאין לנו בו שום הגה ומלה, להיות מוגדר בשם אור א"ס כנ"ל, שהוא בסבת ההבחן הזה הנ"ל, אשר באור הזה, כלול בו הרצון לקבל מעצמותו ית', שהוא צורה חדשה, שאינה כלולה ח"ו כלל וכלל בעצמותו ית', כי ממי יקבל ח"ו. וזו הצורה, היא ג"כ כל גדלו של האור הזה, כנ"ל, ודו"ק, כי אי אפשר להאריך כאן.
**La voluntad de recibir incluida en el pensamiento de la creación hizo que la Luz saliera de la categoría de Su Esencia y recibiera el nombre de Ein Sof.**
Con esto podemos comprender cómo la Luz del Ein Sof, bendito sea, salió de la categoría de Su Esencia, respecto a la cual no tenemos pensamiento ni palabra, y llegó a ser definida mediante el nombre «Luz del Ein Sof».
Esto se debe al discernimiento mencionado: en esta Luz está incluida la voluntad de recibir de Su Esencia.
Esta es una forma nueva que, Dios no permita, no se encuentra en absoluto dentro de Su propia Esencia, pues ¿de quién podría Él recibir?
Esta forma constituye también toda la magnitud de aquella Luz, como se explicó.
Examínalo cuidadosamente, porque no es posible extenderse aquí.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 2:4
מטרם הצמצום לא היה ניכר שינוי הצורה דברצון לקבל. אמנם, בכל יכלתו, לא היתה נבחנת הצורה החדשה הזו, לבחי' שינוי מאורו ית'. שז"ס שאיתא בפדר"א, שטרם שנברא העולם, היה הוא אחד ושמו אחד, הוא, מורה האור שבא"ס ב"ה, ושמו, מורה על המקום, שה"ס הרצון לקבל מעצמותו ית', הכלול באור א"ס ב"ה. ומשמיענו, שהוא ושמו אחד, כלומר, ששמו שה"ס מלכות דא"ס, שה"ס הרצון, דהיינו הרצון לקבל, שנטבע בכל המציאות שהיתה כלולה במחשבת הבריאה, מטרם הצמצום, לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל מן האור שבו, והאור והמקום, אחד הם ממש,שאם היה שם איזה שינוי וגרעון בתוך המקום, בערך אור של א"ס ב"ה, אז ודאי היו שם ב' בחינות כנ"ל, ודו"ק.
**Antes del Tzimtzum no se reconocía como cambio de forma la voluntad de recibir.**
A pesar de todo Su poder, esta nueva forma todavía no era considerada diferente de Su Luz.
Este es el secreto de lo enseñado en Pirké deRabí Eliezer:
«Antes de que fuera creado el mundo, Él era Uno y Su Nombre Uno».
«Él» se refiere a la Luz del Ein Sof, bendito sea.
«Su Nombre» se refiere al lugar, que es el secreto de la voluntad de recibir de Su Esencia, incluida dentro de la Luz del Ein Sof.
Esto nos enseña que Él y Su Nombre eran uno.
Es decir, Su Nombre —el secreto de Maljut del Ein Sof y de la voluntad de recibir impresa en toda la realidad incluida en el pensamiento de la creación antes del Tzimtzum— no era considerado poseedor de ninguna diferencia de forma ni separación respecto a la Luz que se encontraba en él.
La Luz y el lugar eran verdaderamente una sola cosa.
Si hubiera existido alguna diferencia o deficiencia dentro del lugar en comparación con la Luz del Ein Sof, ciertamente habrían existido allí dos discernimientos separados.
Examínalo cuidadosamente.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 2:5
צמצום, פירושו, שהמלכות דא"ס מיעטה הרצון לקבל שבה, ואז נעלם האור, כי אין אור בלי כלי. וזהו דבר הצמצום, אשר הרצון לקבל, הכלול באור א"ס ב"ה, המכונה מלכות דא"ס, שה"ס מחשבת הבריאה שבא"ס, כנ"ל, הכוללת כל המציאות, קישטה בעצמה להתעלות, ולהשוות צורתה ביותר, לעצמותו ית'. וע"כ, מיעטה את רצונה מלקבל שפעו ית', בבחי' הד' שברצון, כמו"ש זה לקמן, בכוונה, שעל ידי כן יתאצלו ויבראו העולמות עד לעוה"ז, שבאופן זה תהיה מותקנת צורת הרצון לקבל, ותשוב אל צורת ההשפעה, ובזה תבוא בהשואת הצורה אל המאציל. והנה אחר שמיעטה, ברצון לקבל, ממילא נסתלק משם האור, שכבר נודע, שהאור תלוי ברצון, והרצון, הוא המקום של האור. כי אין כפיה ברוחניות.
**Tzimtzum significa que Maljut del Ein Sof redujo la voluntad de recibir que había en ella. Entonces desapareció la Luz, porque no existe Luz sin kli.**
Este es el asunto del Tzimtzum.
La voluntad de recibir incluida dentro de la Luz del Ein Sof, llamada Maljut del Ein Sof —que constituye el secreto del pensamiento de la creación presente en el Ein Sof e incluye toda la realidad— se embelleció a sí misma para elevarse y alcanzar una mayor equivalencia de forma con Su Esencia, bendito sea.
Por ello, redujo su voluntad de recibir Su abundancia en la fase cuarta de la voluntad, como se explicará posteriormente.
Su intención era que, mediante ello, fueran emanados y creados los mundos hasta este mundo.
De este modo, la forma de la voluntad de recibir sería corregida y retornaría a la forma del otorgamiento.
Así alcanzaría equivalencia de forma con el Emanador.
Después de reducir la voluntad de recibir, la Luz se retiró naturalmente de aquel lugar.
Ya es sabido que la Luz depende de la voluntad y que la voluntad constituye el lugar de la Luz.
Esto se debe a que no existe coerción en la espiritualidad.
