Talmud Eser Hasefirot Sección I Histaklut Penimit 4
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 4:1
אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל, הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת הקדושה, ובמקומו משמש האו"ח לכלי קבלה, והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה. אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא רצון לקבל, הוא נתבטל ונפרד ויצא מכל המערכת הקדושה, ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. (כמ"ש בחלק ג'). ותדע, שזה כל ההפרש בין אבי"ע דקדושה, לבין אבי"ע דטומאה, כי כלי הקבלה דאבי"ע דקדושה הם מאו"ח, המתוקן בהשואת הצורה לא"ס. ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא צורה הפוכה מא"ס. ועי"ז הם נחתכים ונבדלים מחי החיים שהוא א"ס.
**Después del Tzimtzum y del masaj establecido sobre la voluntad de recibir, esta quedó descalificada como kli de recepción y salió del sistema de la santidad. En su lugar, el Or Jozer funciona como kli de recepción, mientras que el kli de la voluntad de recibir fue entregado al sistema de la tumá.**
Después del Tzimtzum y del masaj realizados sobre este kli llamado «voluntad de recibir», este quedó anulado, separado y excluido de todo el sistema de la santidad.
En su lugar, el Or Jozer fue corregido para funcionar como kli de recepción, como se explicará en la tercera parte.
Debes saber que esta es toda la diferencia entre los mundos de Adam Kadmón, Atzilut, Beriá, Yetzirá y Asiá de la santidad y los mundos de Atzilut, Beriá, Yetzirá y Asiá de la tumá.
Los kelim de recepción de los mundos de la santidad proceden del Or Jozer, corregido mediante equivalencia de forma con el Ein Sof.
En cambio, los mundos de la tumá utilizan la voluntad de recibir sobre la cual se realizó el Tzimtzum, cuya forma es opuesta al Ein Sof.
Por ello quedan cortados y separados de la Vida de todas las vidas, que es el Ein Sof.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 4:2
האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ משתמש עם הרצון לקבל כמוהם. ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. אשר אחר כל ההשתלשלות ה' עולמות הכוללים, שהם: אדם קדמון, ואבי"ע, ונתגלו הקליפות ג"כ בד' עולמות אבי"ע, דטומאה, בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות, שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא ענין צורת "הרצון אך לקבל" שיש בהם, ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. ובזה נמצאים הפוכים הימנו ית', שהוא ית' אין לו רצון לקבל ח"ו כלל וכלל, וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע. וע"כ נקראות הקליפות מתים, כי בהפוך צורתם מחי החיים, נמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו ית' כלום. וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקלי', נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמא. וכ"ז הוא משום "הרצון אך לקבל" ולא להשפיע, הנטבע בו. כי רצונו תמיד פתוח, לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו. וע"כ רשעים בחייהם נק' מתים, כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם, שאין להם מבחי' ההשפעה כלום, נחתכים הימנו ית', והמה מתים ממש. ואע"ג שמדומה, שגם הרשעים יש להם מבחי' ההשפעה, שנותנים צדקה וכדומה, אמנם כבר אמרו עליהם בזוהר, דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם, ע"ש. אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות ע"מ שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, מזככים את גופם בזה, ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחי' ההשפעה. ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד). ובזה נמצאים דבקים בו ית' ממש, להיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל. וזה שדרשו ז"ל על הפסוק, ולאמר לציון עמי אתה ודרשו בהקסה"ז אות ס"ז, עמי אתם בשותפות, אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא ית', בהיות שהוא ית' התחיל הבריאה, והצדיקים גומרים אותה, להיותם מהפכים כלי הקבלה, על כלי ההשפעה.
**El ser humano se alimenta de los residuos de las kelipot y, por ello, utiliza la voluntad de recibir como ellas.**
Con esto comprenderás la raíz de todas las corrupciones, incluida desde el principio en el pensamiento de la creación, cuyo propósito es beneficiar a Sus criaturas.
Después de todo el encadenamiento de los cinco mundos generales —Adam Kadmón y los cuatro mundos de Atzilut, Beriá, Yetzirá y Asiá—, también aparecieron las kelipot en los cuatro mundos de Atzilut, Beriá, Yetzirá y Asiá de la tumá, en el secreto de: «Dios hizo esto frente a aquello».
Entonces aparece ante nosotros el cuerpo material y turbio, acerca del cual se dijo: «La inclinación del corazón del hombre es mala desde su juventud».
Esto se debe a que desde su juventud toda su nutrición procede de los residuos de las kelipot.
Toda la esencia de las kelipot y de la tumá consiste en la forma de «la voluntad únicamente de recibir» que existe en ellas, sin ninguna voluntad de otorgar.
En esto son opuestas a Él, bendito sea, pues Él no posee en absoluto voluntad de recibir, Dios no permita, y toda Su voluntad consiste únicamente en beneficiar y otorgar.
Por ello, las kelipot son llamadas «muertas».
Debido a la oposición de su forma respecto a la Vida de todas las vidas, quedan separadas de Él y no poseen nada de Su abundancia.
Por tanto, también el cuerpo que se alimenta de los residuos de las kelipot queda separado de la vida y lleno de contaminación.
Todo esto se debe a la «voluntad únicamente de recibir» y no otorgar que está impresa en él.
Su deseo está siempre abierto para recibir en su interior el mundo entero y todo cuanto contiene.
Por eso los malvados son llamados muertos incluso durante sus vidas.
Debido a que su forma se encuentra en la oposición extrema respecto a su raíz y carecen por completo del aspecto de otorgamiento, están separados de Él, bendito sea, y verdaderamente son considerados muertos.
Aunque parezca que los malvados también poseen algo de otorgamiento, pues dan tzedaká y realizan actos semejantes, el Zóhar dijo acerca de ellos que toda bondad que hacen, la hacen para sí mismos, porque su intención principal es su propio beneficio y honor.
En cambio, los justos que se dedican a la Torá y las mitzvot no para recibir recompensa, sino para producir satisfacción a su Creador, purifican mediante ello su cuerpo y transforman sus kelim de recepción en kelim de otorgamiento.
Así dijo Rabenu Hakadosh: «Es manifiesto y conocido delante de Ti… que no disfruté de este mundo ni siquiera con mi dedo pequeño».
Mediante esto se adhieren verdaderamente a Él, bendito sea, porque su forma se vuelve completamente igual a la de su Creador, sin ningún cambio de forma.
Esto es lo que nuestros Sabios interpretaron del versículo: «Y decir a Tzión: tú eres Mi pueblo».
En la Introducción al Zóhar, punto 67, interpretaron: «Conmigo sois socios».
Los justos son socios del Creador, bendito sea: Él comenzó la creación y los justos la completan, porque transforman los kelim de recepción en kelim de otorgamiento.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 4:3
כל המציאות כלולה בא"ס ב"ה, ונמשכת יש מיש, ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש, ונמשך יש מאין. ודע, דכל ענין החידוש, שהמציא הבורא ית' בזו הבריאה שאמרו ז"ל, שהוציא אותה יש מאין, אין זה החידוש נופל, זולת על הצורה של הרצון להנות, המוטבע בכל נברא. שיותר מזה, לא נתחדש כלום בסוד הבריאה. שז"ס יוצר אור ובורא חושך, ופי' הרמב"ן, דמלת בורא, מורה על חידוש, דהיינו מה שלא היה מקודם זה. והנך רואה שלא נאמר ובורא אור, והיינו משום שאין בו חידוש, על דרך המצאת יש מאין, כי האור וכל הכלול באור, שהוא כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם, כל זה נמשך, יש מן יש, כלומר שכבר כלולים הם בו ית', וא"כ אין בהם בחי' חידוש, וע"כ נאמר יוצר אור, להורות שאין בו בחי' חידוש ובריאה, אבל על החושך, שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, עליהם נאמר, ובורא חושך, כי המציא אותם יש מאין ממש. כלומר, שאין זה ח"ו במציאותו ית' כלל וכלל, אלא שנתחדש עכשיו, אשר השורש לכולם, הוא הצורה של "הרצון להנות", הכלול באורותיו המתפשטים הימנו ית'. אשר מתחילה היא רק כהה מן האור העליון, וע"כ נקראת חושך בערך האור, אבל לבסוף, משתלשלים ויוצאים מחמתה הקליפות, ס"א, והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים. שז"ס הכתוב ורגליה יורדת מות, פי', רגליה, מורה על לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות, שהיא בחי' הרצון להנות, שישנו בהתפשטות אורו ית', בסוף משתלשלת הימנה בחי' המות לס"א, ולהניזונים ונמשכים אחרי הס"א.
**Toda la realidad está incluida en el Ein Sof, bendito sea, y procede como existencia de existencia. Solamente la voluntad de recibir es una innovación y procede como existencia de la nada.**
Debes saber que toda la innovación que el Creador, bendito sea, produjo en esta creación, acerca de la cual nuestros Sabios dijeron que fue creada como existencia de la nada, recae únicamente sobre la forma de la voluntad de disfrutar que está impresa en todo ser creado.
Fuera de esto, nada nuevo fue producido en el secreto de la creación.
Este es el significado de: «Forma la luz y crea la oscuridad».
El Rambán explicó que la palabra «crea» indica una innovación, es decir, algo que anteriormente no existía.
Observa que no está escrito «crea la luz».
Esto se debe a que en la Luz no existe una innovación en el sentido de existencia de la nada.
La Luz y todo lo incluido en ella —todas las percepciones y conceptos agradables existentes en el mundo— proceden como existencia de existencia, porque ya estaban incluidos en Él, bendito sea.
Por ello se dice «forma la luz», indicando que en ella no existe el aspecto de innovación y creación.
Pero respecto a la oscuridad, que incluye todas las percepciones y conceptos desagradables, se dice: «Y crea la oscuridad», porque los produjo verdaderamente como existencia de la nada.
Esto significa que, Dios no permita, no se encuentran de ningún modo en Su realidad.
Fueron innovados ahora, y la raíz de todos ellos es la forma de la «voluntad de disfrutar» incluida en las Luces que se expanden desde Él.
Al principio, esta forma solamente es más oscura que la Luz superior y por ello recibe, con relación a la Luz, el nombre de «oscuridad».
Pero al final, debido a ella descienden y surgen las kelipot, la Sitra Ajra y los malvados, que son completamente separados de la raíz de la vida por medio de esta forma.
Este es el secreto del versículo: «Sus pies descienden hacia la muerte».
«Sus pies» indica el final del asunto.
El versículo dice que los pies de Maljut —la voluntad de disfrutar existente en la expansión de Su Luz— al final hacen descender de ella el aspecto de la muerte hacia la Sitra Ajra y hacia quienes se alimentan de ella y son atraídos detrás de ella.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 4:4
בהיותנו ענפים נמשכים מא"ס, לכן הדברים הנמצאים בשורשנו, הם לנו לתענוג, ושאינם בשורשנו, יהיו לנו לטורח וליסורין. אמנם אפשר להקשות, כיון ששינוי, הצורה הזה של הרצון לקבל מחויב להמצא בבריות בהכרח, דאם לא כן, איך תהיינה נמשכות הימנו ית' ותצאנה מכלל בורא לכלל נברא, שלא יצוייר זה, אלא על ידי שינוי הצורה כנזכר לעיל. ועוד, הרי שצורה זו של הרצון להנות, היא עיקר טיב כל הבריאה, אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה, והיא ג"כ מדת כמות הטוב והעונג, כמו שהארכנו לעיל, שע"כ נקראת מקום, ואיך נאמר עליה, שנקראת חושך, והיא נמשכת עד לבחי' מות, כי עושה במקבלים התחתונים, בחי' הפסק ופירוד מחי החיים ח"ו. ועוד צריכים להבין, מה ענין החרדה הגדולה הזאת המגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה מעצמותו ית', ולמה חרי בה, האף הגדול הזה. וכדי להסביר לך די באר את הענין הדק הזה, צריך לבאר מקודם, מוצא כללות התענוגים והיסורים, המורגשים בעולמנו. ותשכיל זאת, בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם, וכל הענינים שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם, לא יסבול אותם, וישנא אותם, והנה חוק זה, נוהג בכל שורש עם הענף שלו, ולא יעבור. ומשום שהוא ית' וית', הוא שורש לכל בריותיו אשר ברא, וע"כ כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושם לנו, ויונעם לנו, משום שטבענו קרוב לשורשנו. וכל הענינים שאינם מצויים בו ית', ואינם נמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלו נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסבלם. דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאד את ענין התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל, וע"כ הוא ג"כ נגד טבענו והיא שנואה, עלינו, ועד"ז, אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות הטובות, היינו משום שהמה כלולים בו ית', שהוא שורשנו, ושונאים אנו מאוד את הפוכם, כמו הסכלות, החולשה, העניות, והבזיונות, וכדומה, היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, וע"כ הם מאוסים ושנואים עלינו עד אין לסבול. אמנם צריך לחקור, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה, ולא תהיה ישר ממנו ית', כי אם מקוטבה של הבריאה עצמה. אלא למה דבר זה דומה, לעשיר אחד שקורא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום ויום, וכל יום מרובה משל חברו, ותבחין שהאדם הזה טועם במתנותיו העצומים של העשיר, ב' טעמים, משונים זה מזה, בבת אחת. כי מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו, ומהצד השני קשה לו לסבול ריבוי ההטבה, ומתבייש בעת קבלתו, שהדבר מביא לו אי סבלנות, מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם. וזה ודאי שהתענוג שיש לו מן המתנות, נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, אמנם קושי הסבלנות, שהוא טועם במתנות, אינו נמשך לו מן העשיר הנותן, אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, שמתעוררת בו בושה, מחמת הקבלה, ומתנת החנם, ובאמת שגם זה מסבב לו העשיר כמובן, אבל באפן בלתי ישר.
**Puesto que somos ramas que proceden del Ein Sof, las cosas que existen en nuestra raíz nos producen placer, mientras que las que no existen en nuestra raíz nos causan esfuerzo y sufrimiento.**
Sin embargo, puede preguntarse:
Este cambio de forma de la voluntad de recibir debe existir necesariamente en las criaturas. De no ser así, ¿cómo podrían proceder de Él y salir de la categoría de Creador para entrar en la categoría de ser creado?
Esto solamente puede concebirse mediante el cambio de forma explicado anteriormente.
Además, esta forma de la voluntad de disfrutar constituye la esencia de toda la creación, alrededor de la cual gira el pensamiento de la creación.
También es la medida de la cantidad del bien y del placer, como explicamos anteriormente, y por eso es llamada «lugar».
¿Cómo podemos entonces decir que es llamada oscuridad y que desciende hasta el aspecto de la muerte, produciendo en los receptores inferiores una interrupción y separación de la Vida de todas las vidas, Dios no permita?
También debemos comprender la gran inquietud que alcanza a los receptores debido al cambio de forma respecto a Su Esencia.
¿Por qué se despierta por ello una ira tan grande?
Para explicar suficientemente este sutil asunto, primero debemos aclarar el origen general de todos los placeres y sufrimientos percibidos en nuestro mundo.
Comprenderás esto mediante la conocida regla según la cual toda rama posee una naturaleza semejante a su raíz.
Por ello, todos los asuntos habituales en la raíz también serán deseados, amados y anhelados por la rama.
Y todos los asuntos que no existen en la raíz serán rechazados por la rama; no podrá soportarlos y los odiará.
Esta ley rige invariablemente entre toda raíz y su rama.
Puesto que Él, bendito sea, es la raíz de todas las criaturas que creó, todos los asuntos incluidos en Él y que proceden directamente de Él nos resultan agradables y placenteros, porque nuestra naturaleza es cercana a nuestra raíz.
Todos los asuntos que no se encuentran en Él y no proceden directamente de Él, sino que aparecen a causa del propio polo de la creación, son contrarios a nuestra naturaleza y nos resulta difícil soportarlos.
Por ejemplo, amamos el reposo y detestamos profundamente el movimiento, hasta el punto de que no realizamos ningún movimiento salvo para alcanzar el reposo.
Esto se debe a que nuestra raíz no está sujeta al movimiento, sino que se encuentra en reposo, pues en Él no rige movimiento alguno.
Por eso el movimiento es contrario a nuestra naturaleza y nos resulta odioso.
Del mismo modo, amamos la sabiduría, el poder, la riqueza y todas las buenas cualidades porque están incluidas en Él, bendito sea, que es nuestra raíz.
Detestamos profundamente sus opuestos, como la necedad, la debilidad, la pobreza, la humillación y cosas semejantes, porque no existen en absoluto en nuestra raíz.
Por ello nos resultan repugnantes y odiosos hasta el punto de no poder soportarlos.
Sin embargo, debemos investigar cómo puede llegar hasta nosotros algo que no proceda directamente de Él, sino del propio polo de la creación.
Esto puede compararse con un hombre rico que llama a una persona de la calle, la alimenta, le da de beber y diariamente le entrega abundancia de plata y oro, cada día más que el anterior.
Debes distinguir que aquella persona experimenta simultáneamente dos sabores diferentes en los enormes regalos del rico.
Por una parte, siente un placer inmenso debido a la abundancia de los regalos.
Por otra, le resulta difícil soportar tanta bondad y se avergüenza al recibirla. La constante multiplicación de los regalos le produce impaciencia.
Es evidente que el placer procedente de los regalos le llega directamente del rico que los entrega.
Pero la dificultad y la vergüenza que experimenta no proceden directamente del rico, sino de la propia esencia del receptor, en quien se despierta vergüenza debido a la recepción y al regalo gratuito.
Ciertamente, también esto es causado por el rico, pero de manera indirecta.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 4:5
לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו, אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות. וז"ש ז"ל, שכדי לתקן זה "הכין" לנו בעוה"ז יגיעה בתורה ומצות להפך את הרצון לקבל על רצון להשפיע. המתבאר לנו מכל האמור, שכל הצורות הנמשכות לנו בהמשכה בלתי ישרה הימנו ית', יהי' בהם קושי הסבלנות. והוא נגד הטבע שלנו. ובזה תבין, שהצורה החדשה שנעשתה במקבל, דהיינו "הרצון להנות" אינה באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית', ואדרבא זהו עיקר הקוטב של בריאתו, שבלא זה אין כאן בריאה כלל כנ"ל. אמנם המקבל, שהוא הנושא את הצורה הזו, מרגיש בה מחמת עצמו, בחינת קושי הסבלנות, והיינו משום שלא נמצאת צורה זו בשורש שלו, ודו"ק היטב. ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפי'. שלכאורה הוא תמוה מאד כנ"ל. ועתה יונעמו לנו דבריהם מאוד, שכוונתם על ענין שינוי הצורה של "הרצון להנות", שנמצא בהכרח בנשמות, כנ"ל, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, כלומר שכל מקבל מתנה מתבייש בעת הקבלה, והיינו משום שינוי הצורה מהשורש, שאין בו צורה זו של קבלה. וכדי לתקן זאת, ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף, וע"י עסק התורה ומצוות ע"מ לעשות נ"ר ליוצרו, מתהפכים כלי הקבלה של הנשמה, לכלי השפעה. כלומר, שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, אלא מקבלת השפע, כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'. וכיון שהיא נקיה מהרצון לקבל לעצמה, שוב אינה בהית לאסתכולי באפיה, ונגלית על ידי זה, תכלית השלימות של הנברא. וענין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד העולם הזה, יתבאר לקמן, שהמלאכה הגדולה הנ"ל, שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, לא תצוייר אלא בעוה"ז. כמו"ש עוד.
**Puesto que la voluntad de recibir no se encuentra en nuestra raíz, experimentamos mediante ella vergüenza e impaciencia. Este es el significado de las palabras de nuestros Sabios: para corregirla, Él «preparó» en este mundo el esfuerzo en Torá y mitzvot, a fin de transformar la voluntad de recibir en voluntad de otorgar.**
De todo lo explicado se desprende que todas las formas que llegan hasta nosotros de manera indirecta desde Él contienen una dificultad de tolerancia y son contrarias a nuestra naturaleza.
Con esto comprenderás que la nueva forma producida en el receptor —la voluntad de disfrutar— no representa en realidad ninguna inferioridad ni carencia respecto a Él, bendito sea.
Por el contrario, es el centro principal de Su creación, pues sin ella no existiría creación alguna.
Sin embargo, el receptor que porta esta forma experimenta por sí mismo una dificultad para soportarla, porque esta forma no existe en su raíz.
Examínalo cuidadosamente.
Con esto podemos comprender la respuesta de nuestros Sabios según la cual este mundo fue creado porque «quien come aquello que no le pertenece se avergüenza de mirar el rostro de quien se lo dio».
A primera vista, esto resultaba muy sorprendente.
Ahora sus palabras se vuelven agradables y comprensibles.
Se refieren al cambio de forma producido por la voluntad de disfrutar, que necesariamente existe en las almas.
«Quien come aquello que no le pertenece se avergüenza de mirar el rostro de quien se lo dio» significa que todo receptor de un regalo se avergüenza al recibirlo, debido al cambio de forma respecto a la raíz, en la cual no existe esta forma de recepción.
Para corregir esto, Él creó este mundo, al cual el alma llega y se reviste en un cuerpo.
Mediante la dedicación a la Torá y las mitzvot con la intención de producir satisfacción al Creador, los kelim de recepción del alma se transforman en kelim de otorgamiento.
Por sí misma, el alma no desearía la elevada abundancia, sino que la recibe para otorgar satisfacción a su Creador, quien desea que las almas disfruten de Su abundancia.
Puesto que el alma queda limpia de la voluntad de recibir para sí misma, ya no se avergüenza de mirar Su rostro.
De este modo se revela la perfección final del ser creado.
La necesidad y la obligación del extenso encadenamiento hasta este mundo serán explicadas posteriormente.
La gran labor mencionada —la transformación de la forma de recepción en forma de otorgamiento— solamente puede realizarse en este mundo, como se explicará.
Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 4:6
רשעים משנה שברון שברם. וצדיקים ירשו משנה. ובא וראה, אשר לרשעים, משנה שברון שברם, כי אוחזין החבל בב' ראשים, כי העוה"ז נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קנינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם, להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו ית'. אמנם להשאר ריקן מהקנינים והטוב גם זה אי אפשר, שזה ג"כ מנוגד לשורש, שהרי השורש מלא מכל טוב. וע"כ בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקנינים, אמנם כיון שכל קנינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החסרון של הקנינים, שחסרה להם מחציתם. אבל הצדיקים בארצם ירשו משנה, דהיינו אחר שמהפכים את "הרצון לקבל" שלהם לרצון להשפיע, ומה שמקבלים, הוא על מנת להשפיע אז ירשו משנה, כי מלבד שמשיגים את שלימות התענוג ומבחר הקנינים. המה משיגים ג"כ, את השואת הצורה ליוצרה ית', שבזה נמצאים בדביקות האמיתית, ואז נמצאים ג"כ בסוד המנוחה, שהשפע מגיע אליהם מאליו, בלי שום תנועה ועמל.
**Los malvados sufren una doble destrucción, mientras que los justos reciben una doble herencia.**
Ven y observa que los malvados sufren una doble destrucción, porque sostienen la cuerda por sus dos extremos.
Este mundo fue creado con una carencia y un vacío de toda abundancia de bien. Para adquirir posesiones es necesario realizar movimiento.
Ya es sabido que la abundancia de movimiento produce sufrimiento a la persona, porque constituye una extensión indirecta de Su Esencia.
Sin embargo, tampoco es posible permanecer vacío de posesiones y de bien, porque esto también es contrario a la raíz, que está llena de todo bien.
Por ello, las personas eligen soportar la abundancia de movimiento para alcanzar la plenitud de las posesiones.
Pero puesto que todas sus adquisiciones y bienes son únicamente para sí mismas, y quien posee cien desea doscientos, resulta que ninguna persona muere habiendo alcanzado siquiera la mitad de su deseo.
Así sufren por ambos lados: por el dolor del exceso de movimiento y por el dolor de la carencia de posesiones, pues siempre les falta al menos la mitad.
En cambio, «los justos heredarán doblemente en su tierra».
Después de transformar su voluntad de recibir en voluntad de otorgar, y de recibir solamente para otorgar, heredan doblemente.
Además de alcanzar la perfección del placer y lo mejor de todas las adquisiciones, alcanzan equivalencia de forma con su Creador, bendito sea.
Mediante ello se encuentran en verdadera adhesión y también en el secreto del reposo, porque la abundancia llega hasta ellos por sí misma, sin movimiento ni esfuerzo.
