Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 5:1
מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. ועכשיו שזכינו לכל הנ"ל, יובן לנו באפס מה, עוצם יחודו יתברך וית', אשר לא מחשבותיו מחשבותינו וכו', וכל ריבוי הענינים והצורות המושגים לנו, בכל המציאות הזו אשר לפנינו, כל זה מתיחד אצלו ית', במחשבה יחידה אחת, דהיינו, מחשבת הבריאה "כדי להנות לבריותיו", אשר המחשבה היחידה הזאת, מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר התיקון, כי היא כל מטרת הבריאה כנ"ל. והיא הפועל. כלומר, ע"ד כח הפועל בנפעל, כי מה שהוא אצלו ית' רק מחשבה יהיה בנבראים חוק מחוייב בהכרח. וכיון שחשב עלינו להנות אותנו נתפעל בנו בהכרח הענין הזה, להיות מקבלים שפעו הטוב. והיא הפעולה. כלומר, אחר שהוטבע בנו החוק הזה של הרצון לקבל הנאות, אז מוגדרים אנו לעצמנו בשם פעולה, שמחמת שינוי הצורה הזאת, יוצאים אנו מכלל בורא לכלל נברא, ומכלל פועל לכלל פעולה, כנ"ל. והיא היגיעה והעבודה, שמחמת כח הפועל בנפעל כנ"ל, מתגברת והולכת כמות חשק הקבלה שבנו, ע"ד השתלשלות העולמות, עד לבחי' גוף נפרד בעוה"ז, דהיינו בהפוך הצורה מחי החיים, שאין בגדרו להשפיע מחוצה לו כלל וכלל, שהוא המביא לגופים את המיתה, וכל מיני יסורים ויגיעות לנשמה כמו"ש עוד. והוא ענין עבודת השי"ת בתורה ומצוות. כי ע"י הארת הקו במקום המצומצם, נמשכים השמות הק', התורה, והמצוות. וע"י העמל בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו, לכלי השפעה. וזהו כל השכר המקווה לנו. שכל כמה שכלי הקבלה אינם מתוקנים, אי אפשר לנו להרחיב פינו לקבל שפעו ית', והיינו משום פחד של השתנות הצורה, בסוד מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה. כי משום זה היה הצמצום הא', כנ"ל. אבל בהיותנו מתקנים את כלי הקבלה שלנו, שיהיה ע"מ להשפיע, משווים אנו בזה את הכלים ליוצרם, וראויים אנו לקבל את שפעו עד אין קץ. והנך רואה שכל אלו הצורות ההפוכות שבכל הבריאה הזו שלפנינו, דהיינו צורת פועל ונפעל, וצורת הקלקולים והתקונים וצורת העבודה ומתן שכרה, וכו', כל זה הוא נכלל רק במחשבתו היחידה ית', הנ"ל, ובתכלית הפשטות, דהיינו "להנות לנבראיו" בדקדוק, לא פחות ולא יותר. ועל הדרך הזו הנ"ל נכללים ג"כ במחשבה ההיא, כל ריבוי המושכלות, הן המושכלות שבתורתנו הק', והן החכמות החצוניות וכל ריבוי הבריות והעולמות, ושינוי ההנהגות שבכל אחת, כל אלו יוצאים ונובעים רק מהמחשבה היחידה, כמו שאבאר בהמשך ביאורנו במקומם.
**El pensamiento de la creación obliga a todos los detalles de la realidad a surgir unos de otros hasta el final de la corrección.** Ahora que hemos merecido comprender todo lo anterior, podemos percibir en alguna medida la fuerza de Su unidad, bendito sea. Sus pensamientos no son nuestros pensamientos. Toda la multiplicidad de asuntos y formas que alcanzamos en la realidad que se encuentra ante nosotros está unificada en Él dentro de un solo pensamiento: el pensamiento de la creación, «beneficiar a Sus criaturas». Este único pensamiento abarca toda la realidad en una unidad completa hasta el final de la corrección, pues constituye todo el propósito de la creación. Este pensamiento es el agente. Es decir, actúa como la fuerza del agente dentro de aquello sobre lo cual actúa. Lo que en Él es solamente un pensamiento se convierte en los seres creados en una ley necesaria y obligatoria. Puesto que pensó beneficiarnos, quedó necesariamente impreso en nosotros el aspecto de recibir Su buena abundancia. Este pensamiento es también la acción. Después de que quedó impresa en nosotros la ley de la voluntad de recibir placeres, quedamos definidos como una acción separada. Por causa de este cambio de forma salimos de la categoría de Creador y entramos en la categoría de ser creado, y de la categoría de agente entramos en la categoría de acción. Este pensamiento es también el esfuerzo y el trabajo. Debido a la fuerza del agente dentro de lo actuado, la magnitud del deseo de recibir que existe en nosotros va aumentando progresivamente mediante el encadenamiento de los mundos, hasta llegar al aspecto de un cuerpo separado en este mundo. Su forma es opuesta a la Vida de todas las vidas, pues por su propia naturaleza es incapaz de otorgar fuera de sí mismo. Esto trae la muerte a los cuerpos y todas las clases de sufrimientos y esfuerzos al alma, como todavía se explicará. Este es el asunto del servicio al Creador mediante la Torá y las mitzvot. Mediante la iluminación del kav dentro del lugar restringido se extienden los Nombres santos, la Torá y las mitzvot. Por medio del esfuerzo en la Torá y las mitzvot con la intención de producir satisfacción al Creador, nuestros kelim de recepción se transforman poco a poco en kelim de otorgamiento. Esta es toda la recompensa que esperamos. Mientras nuestros kelim de recepción no están corregidos, no podemos abrir ampliamente nuestra boca para recibir Su abundancia, debido al temor del cambio de forma, en el secreto de: «Quien come aquello que no le pertenece se avergüenza de mirar el rostro de quien se lo dio». Este fue el motivo del primer Tzimtzum. Pero cuando corregimos nuestros kelim de recepción para que funcionen con la intención de otorgar, igualamos así nuestros kelim con nuestro Creador y nos volvemos aptos para recibir Su abundancia sin límite. Observa que todas las formas opuestas existentes en esta creación que se encuentra ante nosotros —la forma del agente y de lo actuado, las corrupciones y las correcciones, el trabajo y la entrega de su recompensa— están incluidas únicamente en Su único pensamiento mencionado. Todo se encuentra allí con absoluta simplicidad: «beneficiar a Sus criaturas», exactamente, ni más ni menos. De la misma manera, también se incluyen en aquel pensamiento toda la multiplicidad de conceptos, tanto los de nuestra santa Torá como los de las ciencias externas; toda la multitud de criaturas y mundos; y las distintas formas de gobierno existentes en cada uno. Todos surgen y brotan únicamente del pensamiento único, como explicaré en los lugares correspondientes durante la continuación de este comentario.