Talmud Eser HaSefirot, Sección I, Histaklut Penimit 7:1
אע"פ שנצטמצמה רק מבחי"ד, נסתלק האור גם מג' הבחינות הראשונות. וכבר התבאר שהנקודה האמצעית, שה"ס הנקודה הכוללת של מחשבת הבריאה, וה"ס הרצון להנות שבה, קישט את עצמו, להשוות צורתו למאציל ביתר שאת, ואע"פ שמצד המאציל אין בו שום שינוי צורה בכל יכלתו, אמנם נקודת הרצון הרגישה בזה כעין המשכה בלתי ישרה ממהותו ית', ע"ד המשל הנ"ל מהעשיר עש"ה, וע"כ מיעטה את רצונה מהבחי' האחרונה, שהיא תכלית הגדלות של הרצון להנות, כדי להוסיף בדביקות בבחינת המשכה ישרה ממהותו ית', כמו"ש לעיל. ואז נתרוקן האור מכל בחי' המקום, כלומר, מכל ד' המדרגות שישנן במקום. ואע"פ שלא מיעטה רצונה אלא מהבחי' הד' אמנם מהטבע הרוחני הוא, שאינו נחלק לחלקים.
**Aunque el Tzimtzum se realizó únicamente sobre la cuarta fase, la Luz se retiró también de las tres primeras fases.** Ya se explicó que el punto central —el punto inclusivo del pensamiento de la creación y el secreto de la voluntad de disfrutar incluida en ella— se adornó a sí mismo para aumentar su equivalencia de forma con el Emanador. Aunque desde el lado del Emanador no existía en él ningún cambio de forma, debido a Su omnipotencia, el punto de la voluntad experimentó esto como una extensión indirecta de Su Esencia, semejante al ejemplo del hombre rico explicado anteriormente. Por ello redujo su voluntad en la última fase, que constituye la máxima magnitud de la voluntad de disfrutar, para aumentar la adhesión mediante una extensión directa de Su Esencia, como se explicó. Entonces la Luz vació todo el aspecto del lugar, es decir, las cuatro fases existentes dentro del lugar. Aunque solamente redujo su voluntad respecto a la cuarta fase, la naturaleza de lo espiritual es no dividirse en partes.