ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' ר"ש פתח ואמר, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו'. אמר רבי שמעון, תווהנא על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למחזי, ולבא לאשגחא, ולא ידעין, ולא שויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין, ולא מתערי משנתייהו, עד לא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא מאריה דפקדונא, חושבנא מנייהו.
וכרוזא כל יומא קארי עלייהו, ונשמתהון, אסהידת בהון בכל יומא וליליא, אורייתא ראמת קלין לכל עבר, מכרזת ואומרת, עד מתי פתאים תאהבו פתי מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ולית מאן דירכין אודניה, ולית מאן דיתער לביה.
ת"ח, זמינין דרי בתראי דייתון, דיתנשי אורייתא מבינייהו, וחכימי לבא יתכנשון לאתרייהו, ולא ישתכח מאן דסגיר ופתח. ווי לההוא דרא. ומכאן ולהלאה, לא יהא דרא כדרא דא, עד דרא דייתי מלכא משיחא, ומנדעא יתער בעלמא, דכתיב, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
ת"ח, כתיב, ונהר יוצא מעדן. ותנינן, מה שמיה דההוא נהר. אוקימנא יובל שמיה, דכתיב, ועל יובל ישלח שרשיו. ובספרא דרב המנונא סבא, חיים שמיה, דמתמן נפקין חיים לעלמא, ואינון אקרון חיי מלכא. והא אוקימנא, ההוא אילנא רבא ותקיפא, דמזון לכלא ביה. אקרי עץ חיים. אילנא דנטע שרשוי באינון חיים, וכלא הוא שפיר.
ותאנא, ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין, במשח רבות, לאשקאה גנתא, ולרוואה אילנין ונטיעין, דכתיב ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע, ואינון נחלין, נגדין ואתמשכן ומתכנשין בתרין סמכין ואינון ברייתי קרינן להו, יכי"ן ובוע"ז, ושפיר. ומתמן נפקין כל אינון נחלין, ושריין לון בחד דרגא דאקרי צדיק, דכתיב, וצדיק יסוד עולם. וכלהו אזלין ומתכנשין לההוא אתר דאקרי ים, והוא ימא דחכמתא, הה"ד, כל הנחלים הולכים אל הים וגו'.
ואי תימא, דהא מטו לאתר דא, ופסקין, ולא תייבין, לבתר כתיב, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, בגין דההוא נהרא לא פסיק לעלמין. הם שבים, לאן אתר שבים, לאינון תרין קיימין, נצח והוד. ללכת, בהאי צדיק, לאשכחא ברכאן וחידו. והיינו רזא דתנינן, לויתן זה יצרת לשחק בו, דא צדיק.
כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו. מאן עתו. דא מטרוניתא, דאקרי עתו דצדיק, ובג"כ כלהו מחכאן להאי עתו, כלהו דאתזנן לתתא, מאתר דא אתזנן, ורזא דא אוקימנא, עיני כל אליך ישברו וגו' כמה דאוקימנא.
ת"ח, בשעתא דהאי כל, מבסם לעתו, ומתחברא עמיה, כלהו עלמין בחידו, כלהו עלמין בברכאן, כדין שלמא אשתכח בעלאי ותתאי. וכד גרמין חייבי עלמא, דתמן לא אשתכחו ברכאן דאינון נחלי, וינקא האי עת, מסטרא אחרא, כדין דינין מתערין בעלמא, ושלמא לא אשתכח. וכד בעאן בני עלמא לאתברכא, לא יכלין אלא על ידא דכהנא, בגין דיתער כתרא דיליה, ויתברך מטרוניתא, וישתכחו ברכאן בכלהו עלמין.
תאנא, בההיא שעתא, בעא משה קמי קב"ה, מלה דא, אמר ליה, אי בני עלמא יתובון קמך, על ידי דמאן מתברכאן. א"ל קודשא ב"ה, ולי את אומר, דבר אל אהרן אחיך, דהא בידיה מסיראן ברכאן לעילא ותתא.
ספר הזהר, אחרי מות ד׳
9 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
