Zohar, Addenda, Volume I 3:1
כתיב ויקרא אלהים לאור יום, וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. תא חזי, האי אור דלתתא כד נהיר,מחילא דאתייהיב ליה מטוב דלעילא.
כתיב ויקרא אלהים לאור יום, וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. תא חזי, האי אור דלתתא כד נהיר,מחילא דאתייהיב ליה מטוב דלעילא.
ובגין כך, מנין ימות החמה, שס״ה. מ״ט שבועים מנהון, לקבל האי דרגא דצדיק, דאקרי טוב. ואיהו שביעי, ויניק מניה האי שמשא דלתתא, שבעה שבועים שבעה זמנין, לקבל שבעה שבועין ז׳ זמנין, דאיהו יניק מאימא עלאה, דאיקרי יובלא. ולקבלא שני יובל דלתתא.
אשתארו משס״ה כ״ב יומין, לקבל כ״ב אתוון דאורייתא, דעלמא תתאה אתקיים עלייהו, דהא צדיק דלעילא תורה שבכתב איקרי. וכד אשתלימו אינון שס״ה יומין, תייבין תניינות לקבלא מהאי דרגא דטוב. דהאי דרגא וכל אינון שבע דרגין עלאין, תייבין תניינות לקבלא מאימא עלאה.
והאי דרגא דסיהרא דשלטא בליליא, ינקא מהאי דרגא דאקרי צדיק. ובגין דההוא צדיק אמלי לה מהנהו תפנוקין עלאין, וינקא מניה, אקרי סיהרא. דכמה דהאי סיהרא תתאה, לית לה נהורא מגרמה, אלא מאי דאתיהיב לה מן שמשא, הכי נמי ההוא דרגא דלעילא.
והאי דרגא אקרי ימא דחכמתא לעילא, וקיימא תריסר שבטין עלאין קדישין. תלתא לצפונא. ותלתא לדרומא. ותלתא למערבא. ותלתא למדינחא. והאי ימא דחכמתא עלייהו. ולקבלהון לתתא י״ב שבטין, קיימין סחרני מדבחא, כי האי גוונא. ולקביל האי דרגא, עבד שלמה ימא לתתא, עומד על שנים עשר בקר.
והאי ימא לעילא, אקרי י״ם. מ״ט אקרי ים. אלא בגין ההוא דרגא דצדיק, דאמלי להאי ים, אקרי יום. דכתיב, ויקרא אלהים לאור יום. וכתיב אור זרוע לצדיק. והאי נהיר ברזא דו' דשמא קדישא, דביה אמלי להאי ים, דאקרי ה״א תתאה, בתרא דשמא קדישא.
הה״ד, כל הנחלים הולכים אל הים. כ״ל: דא דרגא דצדיק, דאקרי כל. בגין דכל תפנוקין נפקין מניה. הנחלים: אלין חמש דרגין דעמיה, הולכים אל הים: לאמלי לה.
והאי דרגא אקרי בת שבע, וכד נהיר האי צדיק להאי דרגא, ברזא דשבעה שבועין שבע זמנין, שמשא תתאה נהיר, ברזא דשבע שבועין שבע זמנין לסיהרא.
בג״כ, שנת הלבנה ת שנ״ה יומין. מ״ט שבועין מנהון, לקבל האי דרגא שביעאה, ימא עלאה דנהרא מצדיק, במ״ט שבועין נהורין עלאין. אשתארו תריסר יומין לחושבן שנ״ה, לקבל י״ב שבטין דסחרני האי ימא, למיטר מטרת משכנא, בתריסר תרעין עלאין, דאית בירושלם עלאה. ואורחא דאינון תרעין עלאין, ינקין אינון שבטין מאימא תתאה, כל חד לסטריה, כדקא חזי ליה. הה״ד, שער יהודה אחד.
וע״ד כתיב, כל הנקרא בשמי, דא דרגא דצדיק, דנהיר בחילא דשמי. ולכבודי בראתיו, לאנהרא לההוא אתר דאקרי כבודי, בראתיו. ודא ימא דחכמתא, דאקרי כבוד ה׳ דאתגלי במשכנא. יצרתיו, דא רזא דיום דלתתא, דאיהו לקבל כ״ל דלעילא. וע״ד כתיב יוצר אור. והאי צדיק לעילא לא כתיב ביה יצירה, עד דיתגלי עבידתיה לתתא, ונהיר עלמא תתאה מניה.
אף עשיתיו, דא סיהרא לתתא. הה״ד, ובורא חושך. כד אתחברו, כדין עושה שלום, שלמא לעלמא. הה״ד, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כדין יחודא לעילא, יחודא לתתא. שלמא לעילא, שלמא לתתא.
כגוונא דא, יוסף לתתא, דהא אחיד בצדיק דלעילא, כד אשתלים לתתא, אוסיף שלמא בכלהו עלמין, ובכל יומין עלאין. כתיב הכא ויהי כדברה אל יוסף יום יום, וכתיב התם ברוך יי׳ יום יום יעמס לנו בגין דלא שמע לה לאשת פוטיפר יום יום, כדין יומין עילאין בשלמא, וברכתא בכלהו עלמין.
ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים. תמן תנינן, א״ר יצחק, מאי דכתיב, כלך יפה רעיתי ומום אין בך. ת״ח, כשברא הקב״ה את עולמו, עשאו מאותו האור הנאצל למעלה. וברא את השמים, מאותו רקיע הראשון, שהכינו הקב״ה ובראו בתחילה. ואותו הרקיע הוליד כל שאר הרקיעים שנתהוו ממנו.
וא״ר יהודה אמר רב, אותו הרקיע הוליד כל המאורות, מאותו האור שמקבל למעלה. וכשברא הקב״ה אותו רקיע, נטל הקב״ה את המאורות והניחם באותו רקיע, הנקרא רקיע שמים. ואותו רקיע נתהווה מן השמים.
דא״ר יהודה אמר רב, הרקיע העליון הוליד את השמים אשר תחתיו, והשמים הולידו האי רקיע, ונקרא רקיע השמים. ונטל הקב״ה הני מאורות, ונתנם בו, הה״ד, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.
אמר ר׳ יצחק, עשה הקב״ה הני מאורות, והניחם בזה, הרקיע, להיות ממשלה על הארץ, ולהשתמש בהם הבריות, ושניהם נתנו אורם בשוה. אמרה הלבנה, אין נאה להשתמש ולהתנהג בשני כתרים בשוה. מה עשה הקב״ה. המעיט אותה, והיינו הכפרה של שעיר ר״ח, שנאמר בו חטאת לה׳.
א״ר יעקב, בכמה אתר תנינן דא, ולא אתיישבא בלבאי עניינא. כד אתא ר״נ, אתו ושיילוה. אמר כמשמעו. א״ר יהודה לר׳ יעקב, כלום אתה רוצה לעבור על דברי חבירך. אשתיק.
רבי יוסי בר׳ שמעון בן לקוניא, אתא למחמי לר׳ אלעזר חתניה, נפקא ברתיה, ושקלה ידוהי לנשקא להון. ואמר לה לכי ומעטי את עצמך מקמי בעליך, דאיהו קדישא. שמע ר׳ אלעזר, אמר, כען אנא מדכרנא מלה חד איהו מרגלא יקירא, דאתמר על סיהרא. כדתנינן, דקב״ה אמר לסיהרא, לכי ומעטי את עצמך, דחשבא סיהרא דלה אתייהיב שולטנא. א״ל חמוה, אנא כך שמענא, וכך הוה מסדר בלבאי, ובגין דלא אעבר על דעתוהי דחבראי, שתקתי.
פתח רבי אלעזר ואמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי׳ מגן עזרך ואשר חרב גאותך. א״ר אלעזר, וכי גאותן של ישראל בחרב הוא, לאו הכי, דהא חרב לעשו אתייהיבת, דכתיב ועל חרבך תחיה.
אלא הכי שמענא מאבא דאלין ת״ח, דכד שמעין מלה, ולא אתיישב בלבהון, ואינון מגיחים קרבא דין עם דין, כאינון מגיחי קרבא בחרבא, ובעיין לקטלא דין לדין עלה.
ומלה דא דקא אמרי חברנא כך היא, וכך גזרנא ברזא דמתניתין דילן, דכד ברא קב״ה לשמשא ולסיהרא, גזר על שמשא למהוי שלטנא דעשו, ועל סיהרא למהוי בעלמא דין שלטנא דיעקב, ומני עליהון תקיפין רברבין, עד דייתון תרין אומיא אלין.
וההוא רברבא דאתמני על סיהרא, בגין אומא דיעקב, בעא מן קב״ה, דאתייהב שולטנא לסיהרא בעלמא דין, כלומר אומא דיעקב. אמר קודשא בריך הוא, וכי מה בעי אומא דיעקב אלא בעלמא דאתי, ולשלטאה להו על כל אומייא. אבל בעלמא דין, לכי ומעטי את עצמך, והשתעבדי בגלותא, למזכי לך בעלמא דאתי.
וכד אתי אומא דיעקב, אתרעמו קמיה דקב״ה, על דאתנטל מנהון שלטנא, ואתייהיבת לעשו אמר לון קב"ה, וכי מה אתון בעאן שלטנא בעלמא דין, דהוא אנא ערבנא לשלטאה לכו לעלמא דאתי, על כל אומייא. ובג״כ הביאו כפרה עלי, כלומר על אותה הבטחה, שאני ערב לכו, והביאו כפרה, והתעסקו בתורה, ועלי לתת לכם שכר טוב, ועלי להשליט אתכם על כל העמים, שעל מנת כן מיעטתי את הירח בעולם.
אתא רבי יוסי, ונשקוה ברישיה, וקרא לברתיה, ואמר לה, קוטפיזא דנהוריתא, ובוצינא דאתפרשא בטוובן, אית גבך. זכאה אנת, וזכאה חולקיך, וזכאה חולקי, דזכינא למחמי כך.
רבי יוחנן אמר זכו ישראל דנהיר לון קב״ה, ולית אנן צריכים לבוצינא אחרא, דכתיב והיה לך יי׳ לאור עולם.
אמר רבי אבהו, כיון שנתחלף להו שלטנא, מונין חשבנא לסיהרא, אין בך, דלא אשתכח בה גרעונא, בגין מועדין וזמנין. ע״כ.
ספר הזהר, תוספות, כרך א ג׳
26 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.